דבש תמר - ב (רא"ש ) נג

הכי נ"ב נעתק בשיבוש ועי' ברא"ש שם בסדר נכון: עמוד ד סי' יג בסוף הסימן אכתוב אי"ה בפרק הניזקין סי' ז י' כצ"ל

דף כט סי' טז מסוף הסי' למעלה שורה ה ד א"נ כיון דהוא לא חטא וממוני' הוא דאזיק כצ"ל: עמוד ג שורה כח בפ' מרובה סימן כ"ו דטעה כצ"ל: מסוף הסי' למעלה שורה יב ואמר מעצמי נודע לי ולא אמר ממי כצ"ל: פתיחה דין שלא יכול אדם כו' שורה ז ודין היכא ששלשה לוים מנה לאחד כצ"ל: ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה ל כט וכה"ג אמרי פ' ערבי פסחים דף קיב ע"ב שצוה ר"י בר יוסי את רבי דלא להוי ליה דינא בהדי תלתא כצ"ל

דף ל ע"ב סי' יט מסקינן בסוגיא דף מ' ע"ב: שורה ב לדידך ה"נ משתעבדנא להאי ד כצ"ל שורה ה חוץ מענין הענקה וכמו כצ"ל

ד' לא ע"א שורה יב והתוס' פירשו בהאי פירקא דף מא ע"ב ד"ה ע"פ עד אחד משום הודאות קרוב אצל ממונו הוא כצ"ל: שורה יט אף שהוא ממונא מ"ה ילפינן כצ"ל: שורה כ' חשובים כקרובים ומ"מ מסקינן כצ"ל: ריש שורה כד ה"נ אמיתת שור כצ"ל: שורה כט ובפ' התערובות דף ע"א ד"ה ע"פ עד אחד כותבים התוס'. מסוף העמוד למעלה שורה טז מניין דקרא בבעלים קפיד כצ"ל. ע"ב סי' כב גרסינן בפ' המביא אשם כריתות כד א"ר כרוספדאי: סי' כג בגמ' דף מא מתניתין שור שהמית אדם: ע"ג שורה א כמו שפי' בפ' כיצד סי' כז כצ"ל: מסוף הסי' למעלה שורה יג יב והבאתי דבריהם בפ' שור שנגח סי' יב כצ"ל: סי' כד מסקינן בגמ' דף מא ע"ב הא דתם פטור מן הכופר כו' בסוף העמוד שורה אחרונה ושלמעלה ממנה פליג ר' יוסי הגלילי אר' אליעזר כו' רק דרבי אליעזר סבר כצ"ל: ע"ד שורה ד ק"ו אחר שסקלו כצ"ל: שורה ז וא"ר אבהו בפ' כל שעה דף כא ע"ב כל מקום שנאמר: שורה ט' מדכתיב לא יאכל בצירי כצ"ל: סי' כה בגמ' מ"ב ע"ב ת"ר והמית איש או אשה מסוף הסימן שורה ה ומ"ט דכופר אינו משתלם כצ"ל

דף לב ע"א סי' כו בגמ' דף מג ע"ב: סי' כז בגמ' דף מד: ע"ג סי' כט בגמ' דף מד ע"ב

דף לג ע"ב סי' לב בגמ' דף מה ע"ב מתניתין קשרו בעליו כו' שורה ד שמירה בינונית כסתמא דעלמא כצ"ל: סימן לג מסקינן בגמ' דף מו ר' אליעזר אומר כו': פרק חמישי

דף לד דין לעולם המע"ה אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא כו'. סי' א בגמ' דף מו שור תם שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה: סי' ב מסקינן בגמ' מו ע"ב רבא דמוקי מתניתין בליתא לפרה: ע"ג סי' ג בגמ' דף מו מסיק תלמודא כלל גדול בדין כו' שורה יב שלא היה לו למזיק לידע דבר זה כצ"ל

דף לה ע"א סי' ד בגמ' דף מ"ו ע"ב אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה. ע"ב שורה ד ותדע דהא במרדכי גופא וכן בתשובות מיימוני לספר משפטים סי' נז כתבו כצ"ל: שורה טז ותדע דהא בתשובות מיימוני שמתחלת מיסוד ריב"א כצ"ל. שורה יח על רש"י ומה שכתבו ממ"נ אי אמר כצ"ל. שורה כ"ב ותשובות מיימוני כהאי לישנא כצ"ל: שורה כ"ז וא"כ מיושב נמי הא דתמה במרדכי ובתשובות מיימוני על הא כצ"ל: מסוף עמוד למעלה שורה ט וכן בתשובות מיימוני המתחלת מיסוד ריב"א סי' נז כצ"ל: שורה ג' והמרדכי וכן תשובות מיימוני מפרשים כצ"ל. שורה ב' כדי למתק דבריו קאמר ואין עיקר כצ"ל. שורה אחרונה של העמוד אלא להטעים טענותיו וראיותיו. ע"ג מסוף העמוד למעלה שורה טז וכל זמן שירצה ראובן לכופו כצ"ל: ע"ד סי' ו בגמ' דף מז אמתניתין הקדר שהכניס לחצר בעל הבית כו' שורה יד ופריך תלמודא מציעתא לסיפא כצ"ל

דף לו ע"א שורה יט אלא ה"ה סתמא ואיידי כצ"ל. שורה לה בהזיק לבעל בית וכן הבעל בית כצ"ל: מסוף העמוד למעלה שורה טו יד דכל ברשות קבל עליו שמירה ממש נ"ב ולפי מה שכתבתי שם בגמ' על הגליון אין מזה ראיה כי הלא רבא בא לתרץ קושיית המקשן טעמא שלא ברשות הא ברשות לא מחייב בעל קדירות מני רבי היא ע"ז בא לתרץ דאתי' כרבנן ואם היה אומר שאני רשות דקיבל עליו שמירת קדריו לבד ולא יותר הלא גם המקשן יודע מזה אך ה"א כשם שבעל החצר קיבל שמירת קדריו כך קיבל הקדר שמירת שורו כדפי' רש"י ועדיין רבי היא ע"כ מסיים רבא אפילו נשברו ברוח ואם נחייב בעל קדירות בנזקי בהמתו דבעל חצר אין שבירת קדרות יותר מזה כי לא גרע מנשברו ברוח ע"ש. ע"ב שורה לג דבסתמא קיבל עליו שמירה נשאלה כצ"ל: שורה נז או שאר מיני תקלות כצ"ל: סי' ז בגמ' דף מז ע"ב אמר רב לא שנו כו': סי' ח בגמ' דף מח אמר רבא הכניס שורו כו': ע"ד פתיחה דין הנכנס שלא ברשות. שורה ח ברשות חייבים נ"ב היינו לחצר השותפין או לר"ה

דף לז ע"ג סי' יא בגמ' דף מח ע"ב אמר רבא לא שנו כו'

דף לח ע"א סי' י"ג שורה ד' ומסקינן בגמרא דף מט טעמא כצ"ל: שורה יא תני רישא נמי כצ"ל: ע"ב שורה ד' וכאשר הבאתי נמי כצ"ל: ע"ג סי' טו שורה יח דרב חסדא לכפרי בעי כו' כצ"ל

דף לט ע"א דין שורה ב' או לו או ליורשיו כצ"ל: ע"ב סי' יח כצ"ל בגמ' מט ע"ב בעי רב יובא סבא מרב נחמן כו': פתיחה לסי' י"ט דין משכונו של ישראל ביד גר אפילו משכנו שלא בשעת הלואתו. סי' יט שורה ד' משכנות קרקע ביד גר ועתה מוחזק ביד ישראל כצ"ל: ע"ג סי' כ שורה כ"ו והמשכון היה שוה כצ"ל: ע"ד שורה מ' סמוך לר"ה לאושין פטור כצ"ל

דף מ ע"א סי' כב בגמ' דף נ ת"ר חפר ופתח ומסר לרבים פטור חפר ופתח ולא מסר לרבים חייב כצ"ל: שורה יב ומסר לרבים דליו פטור כצ"ל: שורה יג דאי מסר הדלי בידם כצ"ל: שורה יד אפילו אם מוסר הדלי לחבירו כצ"ל: ע"ב סי' כד בגמ' דף נ': ע"ג שורה י"ט והילכתא כרב דתני רב חנני' לסיועי נ"ב לקמן דף נג: סי' כה שורה ז בע"ה כצ"ל: שורה יט כ אי הכי כי הוי הר"ה פחות מי' נמי לחייב נ"ב בגמ' איתא "א"ה כי לא הוי נמי מאבראי עשרה" והוא הוא: עמוד ד' שורה א והרי"ף הביא הא דאותיב רבא כצ"ל: שורה ב ושני לה רב נחמן דיש חבטה כצ"ל: שורה ד' זה נוטה לפי סברתו שפסק כרב כצ"ל: ע"כ נראה שמן אי הכי אפילו פחות מי' נמי כו' הכא משונה הלשון עוד יותר והכל חד וכונה אחת וקאי נמי על מאי דאיתא בגמ' כמו בסי' כה

דף מא ע"א סי' כו בגמ' דף נא: ע"ב שורה יט ובא חבירו כצ"ל. שורה במאי קמיפלגי כצ"ל: שורה לג אם לא שמסר דליו: סי' כז שורה ג למעלה מאחרונה דאין הלכה כרבי מחבריו: שורה אחרונה בעי אליבייהו טם טפח כו' כדלקמן כצ"ל: עמוד ג מסוף הסי' למעלה שורה ה' בגמרא אמר רבא חפר אחד בור כצ"ל: שורה ד' הבור והשלימה לעשרה כצ"ל: פתיחה לסי' כט דין בור ח' טפחים ומהן שני טפחים מים חייב וט' טפחים ומהן טפח אחד מים כצ"ל: עמוד ד סי' לא שורה ה ומאן אמר הא ועוד דלא פליגי כצ"ל: סמוך לסוף הסי' אבל בתרתי מ"ד אין כאן הכרע נ"ב אפשר משום דתרתי אמרי משמי' דחד תנא הוי כתרתי לישני

דף מב ע"א שורה כד כה דהוה כלקוחות שלא באחריות התם עיקר טעמא דרב לאו דוקא כיורשים ממש כצ"ל

דף מז עמוד ד' אות ח שורה ב מעות לקינין כצ"ל כגון כל מי שהיה עליו קן חובה כצ"ל

דף מח ע"ד שורה ב ג ונפל שמה שור או חמור חייב דהוי כמו בור דידיה ואם אחר הדלה מים מן הבור כצ"ל: מסוף העמוד למעלה שורה כא לאסור בית השוכר בקונם אפי' בית זה כצ"ל

דף מט ע"א שורה לח וכן המשכיר ביתו כצ"ל: ע"ב סי' לד