דבש תמר - ב (רא"ש ) נב

אחרונה בעמוד שהתינוקות ממשמשין בו כצ"ל. עמוד ד שורה עליונה שהתינוקות ממשמשים חוזר כצ"ל. סימן כח בגמ' דף כד תנו רבנן אין השור כו' שורה ב העידו בו בפני בעלים שלא בפני ב"ד כצ"ל

דף יז ע"א שורה כז אמר רב אשי אמריתה קמיה דרב כהנא ואמר לי וליעודי תורא מי ניחא כצ"ל. מלמטה למעלה שורה כ"ד ליעודי קאתו כצ"ל. ע"ב שורה ג היכא דנגח עובד כוכבים אבל נגח שור של עובד כוכבים ואי הדר אתי כצ"ל. סי' כט בגמ' דף כד ע"ב אבעי לן המשסה כו' עמוד ג סי' ל שורה ה א"ל דיו לבא מן הדין להיות כנדון כצ"ל. עמוד ד סי' לא בגמ' דף כו ויהא אדם חייב בכופר מק"ו כו' שורה ו וה"ה דממעיט בור כצ"ל. סי' לג מתניתין אדם מועד לעולם כו' שורה ד מה התם נזק אין ד' דברים לא אף סימא את עין חבירו נזק אין ארבעה דברים לא כצ"ל. שורה ו אמר קרא פצע תחת פצע לחייבו כו' כצ"ל

דף יח ע"א סי' לד בגמ' דף כו ע"ב אמר רבה כו' שורה יא כתיב טובא בשגגה כצ"ל. שורה יד טו נאמר בתורה גבי עבד ושפחה כנענים שיוצאין במומין כו' כצ"ל. ע"ב סי' לט בגמ' דף כז ואמר רבה נפל מן הגג כו'. עמוד ג שורה ה' ואף שרש"י פי' כצ"ל: פרק שלישי

ע"ד שורה יד ויש מקומות ג"כ שקורין למעות פולין גדול פוליש. שורה יז הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג פתיחה לסי' ב דין שאין דרכו של אדם להתבונן בדרכים ולעולם פטור זולת קרנא דמצרי סי' ב בגמ' כז עב פריך אמאי פטור המשבר כו'

דף יט דין האונסין שחייב בה האדם שורה ב' ואם הוזק בשכרותו לעולם חייב כו' סי' ג' שורה ט משום דאנוסין הוו כצ"ל. ע"ג סי' ד שורה ו סוף הירך וראש השוק כצ"ל. ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה ל"א דברכות דף ה ע"ב שורה כח א"ל מי קשביק לי מינייהו כצ"ל

דף כ ע"א מסוף העמוד שורה יז בסופה וא"ל כצ"ל ופירושו ואפשר לומר. שורה ב א שבועת העדות דף לא מניין לשלשה שנושין מנה באחד כצ"ל. ע"ב שורה יט משיב רב הונא וכי אינו כצ"ל. ע"ג סי' ז בגמ' דף כח שור שעלה כו'. שורה ג מסוף הסימן ומתוך זה פסק במרדכי כצ"ל. עמוד ד' דין נשבר כדו בר"ה והוחלק אחד במים ונלקה בקרקע אפילו נבלעו המים בקרקע חייב כו' כצ"ל. סימן י מתניתין נשברה כדו בר"ה והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית חייב כצ"ל

דף כא עמוד א שורה ד תורה להבלו ולא לחבטו כצ"ל שורה י"ב שחייב' עליו להבלו וכש"כ לחבטו כצ"ל. דין נתקל פושע כו' שורה ב ודין מי שזכה בה אפילו אחר כצ"ל. סי' יב בגמ' דף ל מתניתין השופך מים בר"ה כו'

דף כא ע"ב שורה ט"ז אבל אם היה דרכן של אנשים כצ"ל: דין להצניע עד להחמיר שייך לסימן זה י"ד ומכאן עד סוף הפתיחה שייך לסי' טו. סימן יד תנו רבנן חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהן וזכוכיותיהן בתוך כו' כצ"ל. עמוד ג' סי' טו מתניתין המוציא תבנו וקשו לר"ה כו' ההופך את הגלל בר"ה והוזק בהן אחר חייב בנזקו פי' בגלל של הפקר איירי נ"ב המחבר עירב דברי ר"א על ההופך את הגלל המובא לעיל כ"ט ע"ב כאן בהאי מתניתין וכבר כתבתי שם על הגליון בגמ' אף כי הלשון שם כמו במתניתין אבל אין נוגעין זה בזה כלל כי שם מיירי בגלל של הפקר וכדמפרש ר' אלעזר וכאן במשנתנו מיירי שהוציא הגלל מרשותו לרשות הרבים כנראה בעליל לכל מעיין מתוך הגמ' ורש"י ותוס' ובהנ"י מפורש יותר כן והראשונים והאחרונים אין מזכירין כלל בזה דברי ר"א (הנ"ל כתבתי). סי' טז בגמ' דף ל ע"ב כל הקודם בהן זכה כו' עמוד ד סי' יז בגמ' דף לא מתניתין שני קדרין כו'

דף כב ע"א שורה ו דשני דנכשל בראשון כצ"ל. שורה כב ולא היה לו כו' כצ"ל: שורה ל וקאי על המזיק גם לשון הרי"ף בגופו בממונו משמע שקאי על גופו וממונו של מזיק שאם הוי קאי על הניזק היה לו לומר גופו ממונו וכו מוכח להדיא בסוגיא. ע"ב סי' יט ומפרש בגמ' דף לא ע"ב ה"ד כו' ע"ג שורה יד טו ומה אחר שאינו מצוה עליו לכבדו מצוה הוא על הכאתו כצ"ל. מסוף הסי' למעלה שורה ז מסתייעת דמחמירים עליו כמו כצ"ל. מסוף העמוד למעלה שורה ד ג ולא אמרינן דטרוד היה כצ"ל. עמוד ד' סי' כג שורה ח מ"מ יכול לומר דרהיט לומר כצ"ל

דף כג סי' כד מתניתין בגמ' דף לה ע"ב המבקע עצים כו' שורה ז נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו זה שנכנס לדעת חבירו לא כש"כ כצ"ל: שורה טו משיצאתה אבן מתחת ידו הוציא הלה את ראשו וקבלה כצ"ל. מסוף העמוד למעלה שורה כג כ"ב לפי שדומה ליער נ"ב ע' מהר"מ שי"ף: שורה טו ואמאי משנה מגלות לד' דברים נ"ב ע' שם במהר"מ שי"ף שמתרץ גם זה בטוב. ע"ב סי' כ"ה בגמ' דף לג פועלים שנכנסו כו' שורה יג ודבר תימא הוא דאטו בזמנם נהגו מנהג סדום נ"ב ע' ברא"ש שמטעים דבריו בטוב טעם ואין תימא. עמוד ג' מסוף העמוד שורה יד או שחזר השני וחבל בו לאחר זמן. שורה ה אבל הא דזה אחר זה לית עליו פלוגתא נ"ב ול"נ שהאי בין בזה אחר זה פירושו לאחר זמן ואין צורך למוחקו. שורה ב שהתחילו בבת אחת או אחר זמן אבל כצ"ל. עמוד ד' שורה כ"ד דכה"ג לא אמרינן כצ"ל

דף כד ע"ב שורה ב ג משום דאלו הוה תורא גבי בעלי חובות והזיקו כו' אי קאי על עמד בדין כצ"ל: פתיחה לסי' כט דין שור שהזיק שור כו' שורה ג ואם השבית שור המזיק נוטל כצ"ל. סי' כט דף לד בגמ' תנו רבנן כו' שורה ג ולולי הנגיחה היה שוה ח' מאות זוז כצ"ל. שורה ה' היא שוה ח מאות זו כצ"ל. ע"ג שורה ראשונה א"ל ר"י אמת שכך הלכה כצ"ל. שורה כג לעצמו א"ל נ"ב ר"ת אלא למזיק. שורה לז וא"כ יגיע מ"ה זהובים למועד וכ' לתם כצ"ל

דף כה עמוד א סי' לב בגמ' דף לד ע"ב מתניתין יש חייב כו' שורה ז דין כל המקלקלים פטורים כצ"ל. סי' לג בגמ' דף לה מתניתין שור שהיה רודף אחר שור אחר והזיק כצ"ל. ע"ב שורה יג ואפילו שהמזיק טען שמא כצ"ל: סי' לד בגמ' דף לה ע"ב אמר רבה בר נתן ע"ג שורה ט י לאו משום דמחיל ליה או שהודה שאינו חייב כצ"ל. סי' לה שורה יג יד אם לא יש ראיה ברורה לניזק כמו שטען כצ"ל: פרק רביעי

דף כו ע"א סי' א בגמ' דף לו שור תם שנגח ד' או ה' שוורים זה אחר זה כו'. ע"ב דין התוקע שורה ב ואפילו נפחת צורתו כצ"ל. סי' ב האי גברא דתקע לחברי' בגמ' דף לו ע"ב. ע"ג סי' ג בגמ' דף לז מתניתין שור שהוא מועד למינו כו'

דף כז ע"ב שורה ה דהיינו ביום השביעי יחזור ויגח כצ"ל: מסוף הסי' למעלה שורה ב אלא כשהתינוקות ממשמשין בו כצ"ל. שורה ו כדפי' בפרק כיצד סי' כז כצ"ל. שורה ז ומ"מ היכא דהתינוקות ממשמשין בו כצ"ל. סי' ה שורה ח ואכתי לשבת הוא דאייעד כצ"ל. דין שור שנגח ביום טו לחודש ניסן וביום טז לחודש אייר כצ"ל. ע"ג סי' ו מסקינן בגמ' דף לז ע"ב נגח שור יום טו בחודש כו' שורה ח משום עונה ביום יח בחדש רביעי ושמואל אמר כצ"ל. מסוף הסימן למעלה שורה ה ו אבל בדילוג ימים דבחד יומא נגח וחד יומא לא נגח כצ"ל. עמוד ד סי' ט בגמ' דף לח תנו רבנן כו' מסוף העמוד למעלה שורה ב' וא"ת והא אמרינן בחגיגה כצ"ל

דף כח ע"ב סי' יא בגמ' לח ע"ב אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כו' סי' י"ב בגמ' דף לט מתניתין שור של פקח כו' עמוד ג מסוף העמוד למעלה שורה ט כלומר