דבש תמר - ב (רא"ש ) נד

שורה כ דמסיק להדיא דף כא בפרק האומר משקלי דאקדיש שוכר כצ"ל: עמוד ג סימן לה שורה טז לאפוקי הברייתא מפשטה כצ"ל: שורה יז ומ"מ אינו חולק על הברייתא כי הברייתא כצ"ל: שורה כא שמפורש בברייתא כצ"ל: עמוד ד מסוף העמוד ולמעלה שורה כג משמע כפרש"י יומא דף סו דאתי כמ"ד סתם חרם לבדק הבית ועוד נראה כצ"ל שורה יא וכן כתב זקן מורה הוראה מהררי"ו ומה שכתב רש"י להאי ברייתא כצ"ל

דף נ ע"א סי' לו בגמ' דף נא ע"ב אמר ר"א המוכר בור לחבירו כיון דמסר לו דליו קנה: ע"ב סי' לז בגמ' דף נב מתניתין כסהו הראשון: ע"ג שורה ו שמצא כתוב ברש"י אבל כצ"ל: שורה י וגם לא הזכירו אותה ש"מ דלא כצ"ל: סי' לח ריש שורה יב ופתחו הכיסוי כצ"ל

דף נא ע"א סי' מ פיסקא בגמ' דף נג: שורה ג אמר רב שימי בר אשי כצ"ל: ע"ג שורה כה לעיל גבי שלמים שהזיקו כצ"ל

דף נב ע"א סי' מב בגמ' דף נג ע"ב אמר רבא שור ואדם שדחפו לבור: ע"ב דין שבבור אפילו ממיתת בני אדם קטנים פטור וגם כצ"ל: סי' מד בגמ' דף נד שורה ב עבד או אמה פטור: ע"ג דין שבנפילת הבור שורה ב ובכלאים ושבת ובשור הנסקל כצ"ל: שורה ד ולא בכלאים ומפרש והולך איזו כלאים אינו נוהג באדם שמותר לחרוש שור עם אדם וכן חמור אבל כלאים דהרבעה נוהג באדם: סי' מה בגמ' דף נד ע"ב: שורה י ומסיק שם רוצח פ' יג הל' ט אות ד וכן מעתיק פסקי הרא"ש לפריקה ולטעינה ולחסימה: שורה יח לאפוקי דאינך ובאבידה כצ"ל: שורה כא להכי תנייהו נ"ב ועדיין קשה למה לא חשיב רובע ונרבעת דכתיב בהו בהמה שה"ה חיה ועוף כדמוכח בגמ' ע"ז כב ע"ב וכן פסק הרמב"ם איסורי ביאה פ' כב הל' ו וי"ל שהוא בכלל כלאים כמו שכתבתי לעיל בסוף הפתיחה: שורה כג למעוטי אינך ומנ"ל למעוטי כלים כצ"ל: ע"ד שורה ד למשוך בקרון עם הבהמה כצ"ל: שורה ה ואדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך כצ"ל: סי' מו בגמ' דף נה: פרק ששי

דף נג ע"א סי' א בגמ' דף נה הכונס: ע"ד שורה יד הלסטים שפרצו מחיצות הדיר כצ"ל: ריש שורה כג ויתחייבו הבעלים כצ"ל: שורה כז וחשיב הפורץ גדר בפני בהמת חבירו כצ"ל

דף נד ע"א סי' ד ומסיק בגמ' דף נו הכופף כו' ע"ב סי' ק בגמ' דף נו. ע"ג שורה י למה לא שמרת אתה בעצמך כצ"ל סי' ט שורה ז איכא דמפרשי הכי כצ"ל. שורה יא דכ"ע אית להו דרבה כצ"ל. שורה יט וליתא דהא אמרינן בפרק כצ"ל, שורה כו ומאי דאסר שם למודר כצ"ל. ע"ד סי' י בגמ' דף נז. שורה טו משמע דאף בש"ח סבר כו' נ"ב ואנכי בענ"ד רואה ברש"י שדוקא שומר אבידה שייך ניגרא ברייתא משום שרואין אנחנו שדרכה לצאת ואדהכי נאבדה מדקמסיים רש"י אבל שומר אבידה דמטלטלי ואי דעת רש"י אפי' ש"ח בעלמא היה לו לומר אבל ש"ח דמטלטלי ומה דכתב רש"י ואפילו הוי ש"ח פירושו ואפי' הוי אמרינן שומר אבידה שומר חנם הוא וזה נ"ל ברור כי ש"ח דעלמא שמסרה לו הבעה"ב לשמור מאי ניגרא ברייתא שייך: שורה יט בין בש"ח ומפני שאינו מן המצוי כצ"ל. שורה לב לג שיחזירנה למקום שיראנה מאחר כצ"ל

דף נה ע"א מסוף הסי' למעלה שורה ו וזה אי אפשר לפי' התוס' אבל נגנבה כצ"ל. ע"ב מסוף העמוד למעלה שורה כ והטור כתב סי' שג וז"ל. שורה יט אין אומרים אילו היה שם והיה יכול להציל חייב ואם לאו פטור לפיכך כצ"ל. שורה יג יב בכל פרק האחרון כצ"ל. ע"ג שורה ב דאיירי בלסטים מזויין לישנא דנגנבה באונס משמע. סי' יב מסקינן בסוגיא דף נז ע"ב. סי' יג שורה יד ולא אמרינן האי בעל הגינה כצ"ל. ע"ד שורה כג מפייס הוינא ליה ומחיל לי כצ"ל

דף נו ע"א סי' יד תוס' דף נח פסק ר"ג מ"ה כו' שורה יג במקום אחד צ"ל אחר. שורה יד מן הבעלים לגמרי כצ"ל. ע"ד דין נפלה לגינה כו' במים של רגליה כצ"ל. סי' טז שורה יא בשלהי השוכר את הפועלים דף צג גבי עובדא כצ"ל. שורה טז אגודא דנהרא דבי פפא כצ"ל

דף נז ע"א סי' יז שורה ו דלא מוקמה אנפשה כצ"ל. ע"ב סי' יא מסוף העמוד למעלה שורה כ וכן משמע בפסקי אשר"י שכתב כצ"ל. ע"ד דין דאין מנכין כחש גופנא כו' כצ"ל

דף נח ע"א סי' כא שורה ח דארעא נ"ב ברי"ף הגי' אגב קטינא דארעא בששים נמצא מאי דפסק תלמודא הלכתא כותיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כלשנא בתרא דעבדו עובדא בדקל ממש ובאמת לפי גי' הרי"ף לא פליגי הני תרי לישני אהדדי אלא שללשון ראשון רק הראיה דעבדו בנזקי גופו בששים אבל העובדא הוה בפירות וממנו דייקו ה"ה בדקל וללשון אחרון עובדא הוה ממש כהאי עובדא דרב נחמן בדקל ועבדי עובדא בששים. שורה ט דשיימינן בששים בדיקלא דארמאי וכותיה דריש גלותא בדיקלא פרסאי כצ"ל. שורה כב ולא הגיע לכך שיהא ראוי לעקרו כצ"ל. ע"ב סי' כב בגמ' דף נט ע"ב. ע"ג דין אחד הביא את העצים כו' שורה ג ואם שנים מלבים כצ"ל. ע"ד מסוף הסימן שורה ה ואם שנים מלבין כצ"ל סי' כה בגמ' דף ס

דף נט סי' כו מסקינן בסוגיא דף ס ע"ב ת"ר. שורה ית כתוב בשם הגדולים בעלי הוראה דשרי נ"ב וכן כתב מהרש"א בח"א. שורה כ דחגיגה דף עב. שורה כא מגדלא שיער נשיא כדאיתא התם כצ"ל. ע"ב סי' כח בגמ' דף סא שורה יט מה לי קולחת מה לי נכפפת כצ"ל. ע"ג שורה מא ועוד איתת במתני' נ"ב סא ע"ב המדליק בתוך שלו

דף ס ע"א סי' ל בגמ' דף סב בעי אמימר. ע"ד שורה כא היינו מדליק בפשיעה שאם היה מדליק בידים פשיטא שחייב כצ"ל

דף סא ע"א סי' לג שורה ג ממכסין שהן כלי כסף וכלי זהב נ"ב לא ידעתי מאין לקח המחבר לפרש מטכסין כלי כסף וכלי זהב הלא רש"י והרא"ש מפרשים מטכסין בגדי משי גם הערוך ערך מטכס מפרש משי מובחר וממילא גם סיגים אינו כלי זכוכית וכדומה לו כי לא ידמה שק מלא בגדי משי לשק מלא כלי זכוכית אך פי' סיג פירש הרמב"ם קורי עכביש והערוך מפרש שמוץ שטויב. דין נשרף העבד שורה ב כפות פטור ואינו חיוב אלא כצ"ל. ע"ב סי' לז בגמ' דף סב ע"ב. פרק שביעי

דף סב ע"ב סי' ג בגמ' דף סה ע"א אמר קרן כעין שגנב מסוף העמוד למעלה שורה יד אילימא דמתחלה כצ"ל: שורה ט י כשעת העמדה בדין משום דלמא יודה כצ"ל: עמוד ג סי' ד בגמ' דף סה ע"ב: עמוד ד מסוף הסי' למעלה שורה ג בפסקיו משלם כעין שגנב כצ"ל

דף סג ע"ב סי' ז עוד מסיק רבה בגמ' דף סו דיאוש אמרי רבנן: ע"ג מסוף העמוד למעלה שורה יד מ"מ לא קשה מידי כצ"ל: שורה ד ודוגמא זה דקדקו אמכירה בשמעתין עקוץ לי תאנה כו' דתני במתניתין גנב ומכר בשבת דפריך תלמודא אלישנא דמכר כצ"ל

דף סד ע"א סי' ח בגמ' דף סז: דין טביחה ומכירה שורה ה וקרבן הגזול כצ"ל: סי' ט בגמ' דף סח ע"ב: ע"ב שורה אחרונה מן הסימן כתבתי לקמן סי' ל כצ"ל. סי' בגמ' דף ע אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא כצ"ל

דף סה ע"ג סי' יב שורה מא מ"ב וע' בסימן מ בפרק הגוזל קמא כו' דלענין גט שנותנו בחזקת כצ"ל: ע"ד סי' יג שורה ב והרמב"ם וסמ"ג ומרדכי ובתראי כתבו כצ"ל

דף סו ע"א שורה יג אין לכתוב לעכומ"ז הרשאה כצ"ל. ע"ב שורה יט ואם מת המרשה כתבו כצ"ל: ע"ג סי' יד