דבש תמר - ב (רא"ש ) נ

שיכול לעשות אחר שיתרפא משלם לו והטעם מאחר שהקילו כבר גביה לענין נזק דלא שיימינן אלא בפחת עבד הנמכר בשוק אם כן דין הוא למלאות שבתו משלם. יש"ש סי' יד הגהה מכאן יש ללמוד שאם השכיר אדם בהמת חבירו ונתקלקלה אפי' בפשיעה חדש או חדשים או יותר כצ"ל וכן איתא ביש"ש בהחובל סי' כב. וכל הגהה נובע מתוס' גיטין מב ע"ב ד"ה ושור וכו' ושם איתא ונתבטל הרבה ממלאכתו: פ"ח ומסתברא דכמאן דגבי דמי דברים הללו כו' גם מהרש"ל בים של שלמה סי' יג חולק טל הרא"ש בזה כצ"ל: סי' ז בשת הכל לפי המבייש ומתבייש כו' ומסיק דלקולא קאמר דרבי עקיבא קאמר עלה כו' כצ"ל: פ"ח ד"ה החובל בע"ע חייב בכולן כו' דאמרינן לרב הכא אית כח היד כצ"ל: שם ומ"מ מקשה רבינו לעיל על רבא דשבת קטנה אין שייכות לעבד כלל כצ"ל: סי' ט הגהה מיהו קטן חייב לשלם כשיגדיל וכן פרש"י לקמן בהגוזל עצים דף צ"ח ע"ב כפיי' רפרם לרב אשי כו' תפארת שמואל אות ב ובכתובות פרק הכותב דף פו עמוד א פרש"י בענין אחר כו': פ"ח ד"ה דאלו היה לה כו' דאה"נ דבתוספות נמי כופין אותה למכור מהטעם שכתבתי וא"נ כי תימא כו' כצ"ל: סי' טו רקק והגיע בו הרוק וכו' ירושלמי תני רבי לבעיטה אחת נ"ב בפ' המניח כ"ז ע"ב איתא לארכובה ג' לבעיטה ה' לסנוקרת י"ג ושם העתקתי לשון הערוך טעם לשיעורין הללו לכל אחד כראוי ע"ש. וכאן מביא הרא"ש בשם הירושלמי שפוחת בבעיטה על אחת ומוסיף בסנוקרת עד חמשה עשר ומפרש הים של שלמה כי הירושלמי סובר שבעיטה אינו בראשי אצבעות הרגל רק בפיסת הרגל שהוא אחת ע"כ אינו חייב אלא סלע אחת ואצל סנוקרת חושב הירושלמי גם שני חוליות של אגודל כי העושה אגרוף זוקף האגודל יותר וגם חושב פיסת היד הרי טו: סי' יח האומר סמא את עיני כו' בנזקי ממוני אם לאו ודומה קצת כדאמר בניחותא כצ"ל: פרק תשיעי

סי' ג הגהות הב"ח ד"ה תקנת השבים כו' שכתבו דלרבי יהודה פשיטא דמגופו שקיל היפך מדברי האשר"י נ"ב הגזלן כתבו תוס' דמגופו ואפשר שהנגזל שקיל דמי כמו שכתב הרא"ש ואם יש להתעקש להטות כונות תו' מעט מכוונת הרא"ש אבל אין עצה ואין תבונה כי רובי פסקיו לקח הרא"ש מתוס' ודאי מפרש כן דברי תוס' וגם מעיד על עצמו מתוס' בכאן: סי' טו אמר ר' יוחנן טבח אומן שקלקל חייב פ"ח ד"ה אבל טבח אומן דעביד בחנם פטור כדאיתא בפרק החובל ובפרק כיסוי הדם ואין לומר דמשום הכי לא חשיב הברכה שכירות כצ"ל וכן איתא בשלטי הגבורים: סי' כב פ"ח ד"ה עד תווך סה"ד אא"כ דנחלק בין תואך לתווך נ"ב גם כאן הגי' בגמ' תואך: פרק עשירי

סי' א הגוזל ומאכיל את בניו כו' ואטביחת שבת לא מיפטר מד' וה' אע"פ שמתחייב בנפשו כו' כצ"ל: סי' ג אמר רב אסי אמר ר' שבתי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין כו' ורבינו יצחק בן אברהם פירש כגון שהיה חולה התובע ומבקש שיקבלו העדות בחייו נ"ב וכן מוכח הלשון הוא חולה או עדיו משמע שהיה התובע חולה ושייך או עדיו שהעדים המה של התובע שהוא מביא אותם להעיד כדבריו ונקראו עדיו אבל אם אומר הוא חולה הנתבע איך שייך לומר או עדיו כי לא עדיו המה היה לו לומר או העדים: שם באותו סימן אי הכי כי פתחו ליה בדיניה נמי יכול לומר לב"ד הגדול קאזלינא ואע"ג דאמרינן כו' נ"ב נראה כי בספרי הרא"ש לא היה מימרא דרבינא ולמד הרא"ש אי הכי בניחותא כמו השתא דאתית להכא כי פתחו ליה בדינא נמי יכול לומר לב"ד הגדול קאזלינא ומשוה הרא"ש ז"ל פתחו ללא פתחו: סי' יב רב אשי אמר הכא כו' ותלו ביה קטפי דענבי וא"ל לשמעיה סק חזי כו' כצ"ל: סי' יד סמוך לסוף הסי' ימכרנה לישראל בדמי שוויה כי אולי כצ"ל: פ"ח ד"ה וכיון דלא איפשטא אזיל ומסהיד כשאר תיקו דממון נ"ב והיש"ש סי' כג כתב שט"ס יש כאן ברא"ש וצ"ל ולא אזיל ומסהיד דילוג יש כאן וכך הוא ראוי להיות ואי אזיל ומסהיד לא משמתינן וכן איתא בספר צפנת פענח ע"כ: סי' טו תפארת שמואל ד"ה ולית הלכתא דא"כ לא משכחת יאוש וכו' בתוס' שלפנינו כתבו איפכא ע"ש ד"ה והלכתא נ"ב אבל לפי גי' הרא"ש בתוס' לקמן לא כתבו איפכא: פ"ח ד"ה אמר עולא כו' אבל בידוע ד"ה יאוש קני כצ"ל: סי' יז פ"ח ד"ה באומר והכי איתא בגמ' נ"ב לפנינו דאמרי: סי' כא שטף נהר כו' וזה לשון רבינו מאיר ז"ל מעשה היה בראובן שאמר לשמעון תקיף לי בגדים נ"ב פי' לקנות בגדים בהקפה: סי' כו מתני' הגוזל את השדה גמ' ואם מחמת הגזלן וכו' ה"ד אילימא דאנסוהו לכולהו ארעתא דידיה ולא אנסוה לכולי ארעתא ואנסו נמי להא בהדייהו כצ"ל וכן הוא ברי"ף: סי' לג פ"ח ד"ה דהא רבא קאי כוותיה כו' אלא מדפרכינן עליה ורבא מי אמר הכי כו' ומשנינן לה נ"ב גם מדאמר רב זביד משמיה דרבא וכו' כ"ע לא פליגי כדרב חסדא: שם אב"א הא והא דמנא ורמי לכיסיה הא דאית ליה זוזי אחרינא בכיסיה והוציא בהם ולא ידע מנינם והא דלית ליה נ"ב הוא כפרש"י והרי"ף פי' איפכא וע' יש"ש סי' נו: פ"ח ד"ה לפיכך צריך דעת בעלים וגם הוי גונב מדעת דכיון שבשעה שגנב היה עדיין שומר במקום בעלים קאי נ"ב כן רציתי ג"א לומר וכבר רשמתי זאת על הגליון ברי"ף ונחמתי ומחקתיו אמרתי בכל זאת לא מעצמו גנב כי אין גנב שיגנוב אצל עצמו אלא כשגנב רצה לגנוב אצל בעלים והוה גונב שלא מדעת בעלים ועתה כאשר הנני רואה שבעל שלטי הגבורים מחזיק בזאת הסברא לאשר היה בשעה שגנב במקום בעלים הוי גונב מדעת אתחרטנא למה מחקתי: סי' לד אין לוקחין מן הרועים כו' אבל אריסא כיון דאית ליה בגויה אימר מדנפשיה קזבן כצ"ל: רבינא איקלע למחוזא אייתי נשי כבלי ושירי שדיו קמיה כצ"ל: סליקא לה מסכת בבא קמא ב"ה: ים של שלמה הנלוה אל הרא"ש מסכת בבא קמא פרק ראשון

דף א עמוד א סי' א בגמ' דף ב ארבעה אבות נזיקין ע"ב משולי העמוד למעלה שורה ז וא"כ אמאי פוטר הרי"ף כשדרסה על הדף אלא כצ"ל: ע"ג סי' ו תני ר' חייא בגמ' דף ד ע"ב: סי' ז ומה שמסקינן בגמ' דף ה ע"א: סי' ח הצד השוה לאתויי מאי בגמ' דף ו ע"א

דף ב עמוד א שורה כא שיהבינן להו הקל כצ"ל: מסוף העמוד למעלה שורה יח שהוא בכלל בור ממש כצ"ל: ע"ב סי' ט תנו רבנן מיטב שדהו בגמ' דף ו ע"ב מסוף הסימן למעלה שורה ז אז צריך ליתן מעידית שלו כצ"ל: עמוד ג שורה יד וכן איתא בפ' הנהנה מעילה יט ע"א דדריש: שורה טו והא דאמר בפ' השואל צט ע"ב איש כי יאכל קדש: סי' יא מסקינן בסוגיא בגמ' דף ז ע"ב: ע"ד שורה טז ליתן לו בינונית או זיבורית לניזק כצ"ל: שורה כ בעיני המזיק ליתן לניזק יתן לו כצ"ל. מסוף העמוד למעלה שורה כט שיכול לומר חביב בעיני אם לא שגילה דעתו ליתן לו ולפע"ד כצ"ל

דף ג ע"א סי' יב ד"ה אין לו אלא עידית כצ"ל: ע"ב חי' יג שורה יח שכתב הטור בסימן קב כצ"ל: ע"ג סי' יד בפתיחה שורה ב' כולן גובין מן האחרון אין לו גובין משלפניו כו' כצ"ל ת"ר מכר כל נכסיו לאחד בגמ' דף ח ע"א

דף ד ע"א סי' טו שורה יא אצל המוכר כצ"ל: סי' טז שורה ז שאמר בפ"ק דקידושין דף יג: שורה י גט פשוט דף