דבש תמר - ב (רא"ש ) מט

נשי בב"ה זו עם זו כצ"ל. סימן כג בגמ' דף פא ע"ב פיסקא מתייחד אדם עם אמו כו'. עמוד ד סימן כד שורה ב ועם אשה וחמותה ועם אשה כצ"ל. שורה ג ואין מוסרת עצמה לביאה כצ"ל

דף מה עמוד א סימן כה פיסקא הגדילו זה ישן בכסותו כו' שורה ו תינוק בן יב שנה כצ"ל. שורה כז בת ט שנים ונראה דגירסא כצ"ל. שורה טז מסוף העמוד למעלה א"ל עברת לך אדרב. עמוד ב סי' כז בגמ' דף פ"ב לא ילמד כו' שורה ח ת"ש אף מי שיש לו כצ"ל. עמוד ג מסוף הסימן למעלה שורה ב' דמותר להתייחד עם אמו כו' כצ"ל. שורה אחרונה אפי' עם בהמה דהכא איירי ברועה כדפרישית נ"ב ע' סי' כג. סליקא לה מסכת קדושין. מסכת בבא קמא פרק ראשון

סוף סי' ד הגהת הרא"ש ראובן שמכר שדה לשמעון כו' ובאתרא דלא קנו בכספא אם אין חזקה עמו אפילו מי שפרע ליכא כו' כצ"ל וכן מעתיק השלטי הגבורים: סימן ה איכא דאמרי עפ"ק דב"מ סי' לח אפי' כו' כצ"ל: סי' י כגון פפא בר אבא שהיה יכול לעכב כולן כצ"ל: סי' יד פ"ח ד"ה או שיודע ש"ח שנאנסה כו' עיין פ"ק דב"מ סי' ג דש"ש פוטרו בעדותו כו' כצ"ל: סי' טז נכסים המיוחדים כו וחצר המיוחדת לשותפין לפירות ולא לשוורים בכאן צ"ל הציון נ' לפ"ח וכן צ"ל בפ"ת ציון נ': סי' יז פלפלא חריפתא ד"ה כי עליו מוטל לשמרו וה"ה כו' על פרש"י בבעיא דפ' הפרה סי ד' היכא כו' דאפי לר' בעי לה ע"ש סה"ד: ברא"ש הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא שמעינן מינה דחצר כצ"ל פ"ח ד"ה דחצר שאין של שניהם כו' והכא הרי בחצר שאין של שניהם אין לו רשות להלך כו' כצ"ל: שם אך מדלקמן פ' כיצד סי' ט גבי דאכלה כצ"ל: סי' יט שוה כסף מלמד כו' פ"ח ד"ה דאמרינן בכתובות כצ"ל: פרק שני

סי' ב סמוך לסוף הסי' כשכש באמתו מהו כצ"ל כמו בגמ': פ"ח ד"ה חייב הקושר הכל ובעל הדליל פטור ובדלא אדיי' דבאדיי' אף בעל התרנגול חייב כצ"ל: סי' ו הגה"ה המתחיל כן פסק מהרי"ח כו' לאה ורחל היה להם בית בשותפות ונכנס ראובן בעל לאה עם אשתו כו' כצ"ל: סי' ט דאכלה היכא כו' פ"ח ד"ה הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא כו' ולא דתשמע מינה דכל היכא דלאו אורחייהו הוא דחייב דבחצר שאינו של שניהם כדלעיל ובגדיש דעלמא כדהכא אע"ג דלאו אורחייהו אפ"ה פטור משום דקרא קאמר ובער בשדה אחר וליכא כו' מ"מ האחר יש לו רשות בו ולהכי אמרינן כו' כצ"ל: סי' יב איבעיא להו המשסה כו' תפארת שמואל ד"ה שלא היה שואל בעיא אחרת וכו' לכאורה הדבר תמוה שהרי אין במשסה בעצמו שום איבעיא בגמ' כו' כצ"ל: סי' יד אמר רבה זרק כלי כו' פ"ח ד"ה כיון שלא עשה מעשה בגוף כו' ועיין עוד מחילוקי דיני דגרמי לגרמא בנזקין בהגוזל קמא ופרק לא יחפור כצ"ל: פרק שלישי

סי' ב פ"ח ד"ה וכתבו התוס' היינו לגדול כו' ונ"ל ודאי דשיטתם וטעמייהו משום דלא אזלי לשיטת ר"ת דלקמן כצ"ל וע"ש סעי' נ': סי' ח שטר שיש בו ריבית כו' אע"ג דלאו עדי חמס נינהו הא קיי"ל כאביי כו' כצ"ל: סי' יא הגה"ה משיצאתה האבן מידו הוציא הלה כו' כצ"ל (כן איתא שם במכות ד' ח במשנה ובברייתא): סי' יד דתניא יושם השור בב"ד דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר יוחלט נ"ב בכאן צ"ל הציון [כ] לפ"ח המתחיל ר"ע אומר כו': פרק רביעי

סי' ב ושל דבריהם כסף מדינה כו' אבל לכ"ע נותן לה שוה מאתים זוז ממעות של צורי אף למ"ד דרבנן וכן מוכח בפ"ק דכתובות נ"ב ע' פ"ח סעי' (א) וגם משונה לשון תוס' דבתוס' איתא בזה"ל ואפילו כתובת אלמנה שהוא דרבנן לכ"ע הוי מנה צורי דבפ"ק דכתובות משמע קצת דשל בתולה כפלים משל אלמנה ע"כ: פרק חמישי

סי' ז פ"ח ד"ה כשעשה כל הנזק כו' כדאמרינן גבי איבעית אימא בדף נג האי פלגא היזקא עביד כו'

רא"ש סי' ח ד"ה תניא אחד חפר בור כו' ואינו חייב עד שיהא עומקו יותר על רחבו לשמואל בבור מלא ספוגין כצ"ל: פרק ששי

סי' ו פ"ח ד"ה ושכר טרחו דמכיון דלא הוה בכלל שכירה אמרינן שנותן לו מה שהפסיד כצ"ל: סי' טו הגה"ה ובספר החפץ פסק דעשו תקנת נגזל בכל ענין כצ"ל: פרק שביעי

סי' ב פ"ח ד"ה ואם קידש האשה בגזילה כו' ועוד בפ"ק דקדושין נ"ב סי' יט וע"ש בק"נ ס"ק צ"ה: סי' יח פ"ח ד"ה והוא שעקל בית הבד כרוך כו' משא"כ לקמן דמאליו שופך כצ"ל: פרק שמיני

סי' א החובל בחבירו חייב בחמשה דברים כו' רואין אותו כאלו הוא עבד כנעני נמכר בשוק שהוא נמכר לעולם נ"ב פי' רואין אותו כאלו נמכר לעולם כמו שמוכרים עבד כנעני לעולם אבל בכל זאת צריכין השמאין לשמור ולידע באשר הוא יהודי ואינו שוה לממכר עולם כמו הכנעני כי הרבה מושכים ידיהם מלקנות יהודי כי קונה אדון לעצמו ומה לו לצרה הזאת אשר לא יוכל לעבוד בו עבודת עבד ואין מדמין אותו לכנעני רק לענין ממכר עולם אבל שויו לעבד הוא פחות הרבה מכנעני ושומא זו הוא להקל על המזיק כמו שכתב הרא"ש ע"כ שמין אותו לענין זה כעבד עברי הנמכר לעולם נמצא אלו ואלו דברי א"ח שויו כעבד עברי לממכר עולם כעבד כנעני אך הפ"ח לא רצה לפרש כן כי בזה יפסיד הניזק הרבה כי הלא יכול למכור עצמו כל שש לשש ויעלה הרבה יותר ממכר עולם אפילו כנעני ע"כ ממצעין השומא לשויו של עבד כנעני הנמכר לעולם אשר הוא פחות מממכר עברי לשש שש ויותר מממכר עברי לצמיתות כן נראה דברי הרא"ש ע"פ פי' הפ"ח ולדבריו פליגי רש"י והרא"ש וכן דעת הש"כ. והרי"ף והרמב"ם מעתיקים המשנה כצורתה וכן הב"י בש"ע וכי דייקת לשון המשנה "כאילו הוא עבד" (כמו שהוא עברי) נמכר בשוק (כעבד כנעני) נראה כמו שפרשתי ומבאור הגר"א אין הכרע ע"כ נלע"ד כמו שפרשתי באין מריבה: סי' ה חרשו נותן לו דמי כולו כו' דוגמא לדבר בפרק השואל גבי חביצא דתמרי נ"ב תמרים המדובקים יחד קרי חביצא ואית בהן חמשין תמרי והלוקח כל החביצא כמו שהוא אינו נותן מחירו אלא מ"ט פרוטות ואם מפרידן ומוכרן אחד אחד מזדבן בנ' (רש"י): סי' ו שבת הפוחתתו בדמים כו' ומסתבר דכפועל בטל שיימינן ליה וכן כל שבת נ"ב קאי אשבתו שבכל יום ויום דהיינו בלא נזק רק גרמי ראוי להקל בשומא זו ושיימינן ליה כפועל בטל כמו שפי' הפ"ח לאפוקי גבי שבת היכא שמשלם לו גם הנזק לא מקילין אלא כפי