דבש תמר - ב (רא"ש ) מב

בכוס של יין כו' ע"מ שאין לו בנים ויש לו שיש לו ואין לו על כולם כו' כצ"ל. סי' י"ג ת"ר התקדשי לי בכוס זה כו' ע"מ שאני שונה חזקיה אמר הלכות ר' יוחנן אמר תורה מיתיבי איזהו משנה ר"מ אומר הלכות רי"א מדרש מאי תורה מדרש תורה כצ"ל

ק"נ סי' כ ד"ה ואין לתמוה אמאי חיישינן למעוטי דמציין נמי וכו' הרמב"ן והרשב"א והר"נ תרצו דנהי דבעלמא לא חיישינן למיעוטא הכא חיישינן לפי שאין רוב זה קבוע ומחויב דומיא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות קבוע ומחויב מצד טבע העולם אבל רוב זה שאינו אלא מצד המנהג והמנהג עשוי להשתנות אין זה רוב חשוב שלא לחוש למעוטו כצ"ל: סי' כב מתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות מעשה כו' כצ"ל: סי' ל ההוא גברא דקדיש בפרומא דשיכרא אתא מריה דשיכרא אשכחיה אמר ליה אמאי לא תיתוב לה מהא חריפא אתא לקמיה דרבא אמר לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד אבל הא מחמת כיסופא הוא דאמר ליה הכי כצ"ל כי המדפיס שבשו כל האי עובדא: פרק שלישי

סי' י קדשתי את בתי קטנה כו' ק"נ ד"ה בין כשהיא קטנה והרי היא קטנה כו' דזה פשיטא דאינו נאמן סה"ד נ"ב ועוד כמו בין שהיא קטנה פירושו שהיא קטנה עכשיו שהרי מקשינן והרי בידו להשיאה לחלל כן בין שהיא גדולה פירושו עכשיו: סי' יד ת"ר שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהן וחבילה עמהן וכו' תפארת שמואל ד"ה אלא אפילו נתנו יתומים וכו' ותמה אני על הטור כו' נ"ב אי משום הא עדיין לא קשיא כי עתה דברי הרא"ש עדיין בספיקא אי כח דמתנה אלים מצינו למימר הכי ועיקר דברי הת"ש סמוכים על מסקנת הרא"ש דהכי הלכתא דעדיפא כח מתנה מכח ירושה: סי' יז מתני כל מקום שיש קדושין ואין עבירה כו' נפקא לן ביבמות מלא יקח איש את אשת אביו וגו' וסמיך ליה כו' כצ"ל: פרק רביעי

סי' טז ד"ה האומר כו' ק"נ ד"ה ולר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' ומדר"מ נשמע לרבנן בדבר שבא לעולה כצ"ל (ר"נ): סי' כד סמוך לסוף הסי' אמר רבא מתייחד אדם עם שתי יבמות ועם שתי צרות ועם אשה וחמותה ועם אשה ובת כו' כצ"ל: סליק פירקא וסליק רבינו אשר ממסכת קדושין ונלוה אותו עם הים של שלמה: ים של שלמה מסכת קידושין פרק ראשון

דף א סי' א עמוד א שורה ט הוה אמינא אפילו בעל כרחה תנא כו' כצ"ל: שורה טו ואפילו בכלי שיש בו ש"פ אי יהיב לה כו' כצ"ל: שורה כא דילפינן מכסף דעפרון דהוה שוה פרוטה ומ"ה בטלה תורת חליפין כו' כצ"ל: עמוד ב סי' ב בגמ' ד' ה אמר רב הונא חופה קונה מק"ו שורה י לא מצינו שם בע"כ כמו גבי שטר וביאה כו' כצ"ל: שורה יט משמע דרב הונא הוא דקאמר הכי ולא סבירא לן כותיה כצ"ל: שורה כא מיהא בע"כ לא אשכחן באישות ה"מ כדבעי למילף כסף משטר וביאה כו' כצ"ל: שורה לא וכן פסק הרמב"ן דלא כרב הונא מטעמא דהקשה רבא על דבריו כצ"ל (ב"ח): שורה לז אע"ג דשנינהו אביי הלכתא כרבא כו' כצ"ל: שורה לג דהלכתא סלקי דהאי דקאמר מלתא כו' כצ"ל (ב"ח): שורה לח לט אף לקנות לא תקנה אלא אחר כסף ולזה הסכימו כל הפוסקים ודלא כרבנו חננאל ז"ל שכתב והא דרב הונא ספק הוא דהא פריק כל מה שמקשי עליה כצ"ל: סי' ג בגמ' דף ה ע"ב תנו רבנן כיצד בכסף כו' כצ"ל: עמוד ג שורה יז והרמב"ם ז"ל כתב בפרק הנזכר כו' כצ"ל: שורה כ דאפשר לומר דמדאורייתא כו' כצ"ל: שורה כא דאמרינן ביה העמד ממון על חזקתו כו' כצ"ל: שורה ח מסוף העמוד ולמעלה הלכך איכא למימר דה"ל כנתן הוא כו' כצ"ל: עמוד ד שורה ד והיכא שאינן עסוקין באותו ענין נ"ב מכאן עד אבל בה"א קאי אדלעיל דנתנה היא ואמר הוא או קאי על נתן הוא ושתקה היא: שורה ז אבל בעל הלכות גדולות ז"ל כתב כו' נ"ב הוא סיום דברי הר"נ דלעיל: סי' ד אמר שמואל בקדושין נתן לה כסף כו': שורה ה מאותו סי' ואין חילוק אפילו דיבר עמה כו' כצ"ל: שורה יא יב ולא קאמר למאן הוון ידים כאלו פירש ואמר דלדידיה קדשה כצ"ל

דף ב ע"א שורה כד ידים שאין מוכיחות הוויין ידים ושני ליה אביי כו' כצ"ל: שורה כט ובלאו הכי קי"ל כהאי סוגיא דנדרים דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דשקיל וטרי גמרא טובא במלתא דשמואל עד דמסיק לה הכי ועוד דפליגי אביי ורבא כו' כצ"ל: מלמטה למעלה כ"ז שאין מוכיחות לא הויין ידים והכא דאמר לה לי כו' כצ"ל: שורה ז אלמא איכא למימר אפילו לרבא דאמר בו' כצ"ל: שורה ד ג דמסתבר טעמי דר' יהודה בידן משום דאי לא כתב ודן איכא למימר בדיבור גירשה כו' כצ"ל: עמוד ב שורה ב הזכירו אלפס והרמב"ם ז"ל לי בקידושין כו' כצ"ל: שורה ג אבל הרמב"ם ז"ל נראה שהוא סובר כו' כצ"ל: פיסקא דין דקי"ל ידים שאינן מוכיחות כו': שורה ט אע"ג דלא אמר לי או אפי' לא אמר כלל ה"ז מקודשת לגמרי כו' כצ"ל: עמוד ג סי' ה ת"ר הרי את אשתי כו' דף ו בגמ': סי' בגמ' דף ו ע"ב אמר אביי המקדש במלוה כו': שורה יב מלמטה למעלה היינו כשאין הלוה נותן כלום להנותן אבל אם היה כו' כצ"ל

דף ג ע"א שורה טו מלמטה למעלה ומלתא דלא שכיחא כי האי לא תקנו כו' כצ"ל: ע"ב פיסקא דין אם אמר הילך מנה כו': שורה ב אלא לכתחלה לא יעשה כן ואפילו לא אמר לו כן כו' כצ"ל: שורה יד ובין אמר הילך מנה ושדך מכורה לפלוני כו' כצ"ל: עמוד ג מלמטה למעלה שורה טז טו אלא ודאי יש חילוק בין זו לההיא דבעי אדם חשוב דהתם היא אמרה הילך מנה משלה כו' כצ"ל: עמוד ד שורה ב מסוף הסי' למעלה דעבד גמר לה לה מאשה כצ"ל: שורה יב מלמטה סוף העמוד למעלה או דלמא אין אשה מתקדשת לחצאין כלל כו' כצ"ל: שורה ו א"ד בתך בפרוטה וקרקעך בחזקה תיקו פרש"י לא מיבעיא גבי פרה נ"ב ליתא ברש"י בתוס' איתא

דף ד ע"א שורה ד לא קיימא אבעיא ראשונה כו' כצ"ל שורה ו א"ד אין אשה מתקדשת לחצאין כלל כצ"ל: שורה ראשונה דזו היא שיטת הגאונים דכל את"ל כו' כצ"ל: שורה יד מאחר שהמגיד משנה גופא כתב שראוי להחמיר כו' כצ"ל: סי' ט בגמ' דף ז ע"ב ההוא גברא דאקדיש בשיראי כצ"ל: שורה כב מסוף העמוד למעלה בכל דהו לא פליגי ללשנא קמא כו' כצ"ל: ע"ב שורה יא מ"מ סבירא ליה דבאמר חמשין ושוה חמשין נמי פליגי רבה ורב יוסף נ"ב כן הוא לדברי הר"נ אבל מפשט דברי הועוד י"מ המובא בתוס' ד"ה הלכתא נראה דלא גרסי א"ד בכל דהו נמי פליגי רק א"ד בכ"ד פליגי אבל חמשין ושוה חמשין מודה רבה דצריכי שומא ע"ש בתוס' וברא"ש ובק"נ: סי' י מסקינן בסוגיא כו' שורה ג טלית זה בחמש סלעים לפדיון בני בנו פדוי כו' כצ"ל: שורה טו מהלכות בכור נתן לו כל שאינו שוה בשוק ה' סלעים וקבלו כו' כצ"ל: שורה טז הרי בנו פדוי ולא חלק אם דרכו להתייקר בו כו' כצ"ל: סי' יא בגמ' דף ח אמר רבי אלעזר כו': עמוד ד סי' יב שורה י שוכר עליהן יותר מכדי דמיהן כצ"ל ע"ש: שורה יז ונותנין יותר מכדי ערבונות כצ"ל: שורה כג אם יחזור בו או יאמר לו כו' כצ"ל

דף ה מסוף הסימן ולמעלה שורה ד אפילו במשכין