דבש תמר - ב (רא"ש ) מא

מסירה כצ"ל: שורה אחרונה אלא לר"מ דרש וכתב דקרא וחתם ומצריך חתימה לשמה כצ"ל: ע"ב שורה ב מצריך חתימה כלל כצ"ל: סי' יח שורה ב אלמא דב' גיטין לא הוי כאינו מינייהו וחציצה למיפסל הגט השני נ"ב ולא זכיתי להבין מנין שנותן שניהם לזו פירושו בבת אתת ובט"ז סי' קלב ס"ק ד ד"ה ושניהם לזו וז"ל כתב בפרישה בשם רש"ל ז"ל דלא נותנין בב"א דא"כ הוי חציצה אלא וכן אנו נוהגין וכו' עכ"ל. ונראה כי היה להפרישה גי' אחרת ברש"ל ואפשר דגם מסיק ליתן שניהם בזא"ז: עמוד ג סי' כא מתניתין שייר מקצת הגט גמ' פז ע"ב: שורה ג מלמעלה או מן הצד דהיינו גליון כצ"ל: שורה י שיש ריוח למעלה כעין ב' שיטין שמוכח שלא חתך כלל כנ"ל: עמוד ד סי' כג שורה ט שמא תדמה אות לאות כצ"ל

דף נו ע"ב שורה ה כלל ששמו ושם אביו לבד חתמו נקיי הדעת כצ"ל: שורה ו למעלה מסוף הסי' דלמה לנו להאריך לא יהא אלא אם חתם כו' כצ"ל: סי' כז מתניתין גט המעושה ד' פח ע"ב עמוד ג שורה ד אפילו אם עובד כוכבים כופהו לא מקרי כצ"ל: עמוד ד סי' כח פסק כתב הרשב"א בתשובה שאלת ראובן הבעל (בב"י סי' קלד) וקרובי של לאה היו בהסכמה שיגרש ראובן את לאה אשתו ונאותו זה לזה בקנס אלף דינר (פי לגיזבר צדקה) ושיגרש לזמן קבוע ואח"כ נתחרט ראובן כצ"ל: שורה י ואינו צריך מודעה כל דידעי באונסיה כצ"ל: שורה יד למעלה מסוף הסי' והקנס שעשה ברצונו עשה לחזק להחזיק עצמו כצ"ל: שורה יא שהיה אונס בעבור הקונם אין לנו לומר כן כצ"ל: שורה ז שכבר נתרצה בזה כש"כ בנדון זה כצ"ל: שורה ה דמתני' דקונם כיון הנדר ותלה כצ"ל: סי' כט הר"ש בר צמח כתב בתשובה בב"י סי' קלד: משורה ג קודם סהסי' עד סהסי' וכתב עוד שם יש אונס אחר שאף על פי שהוא אונס בגופו אין אונסו לגרש אלא שהוא אונסו לעשות דבר אחר והוא מעצמו כדי להנצל מאותו אונס מגרש מעצמו וזה אינו קרוי כפויה כיון שלא כפו אותו להוציא ע"כ: סליקא לה מסכת גיטין: מסכת קידושין פרק ראשון

רא"ש סי' א ת"ש אות א ירושלמי הדא דתימא כו' וכן מוכח מסוגיא דפרק האיש מקדש מדברי חכמים דשמין את הנייר נ"ב כ"כ הר"נ כתב כמוהו

רא"ש סי' י אמר רבא אמר רב נחמן אמר לה כו' שלא נתן לה זכות בגופו כו' כצ"ל: בא"ד הלכך נשתעבד לו המשכון שלהם לשכור עליו אף יותר מכדי דמיו הלכך כשעושין כו' כצ"ל

ק"נ שם ד"ה לפי שאין המשכון משועבד לכלום והתוס' ס"ל כהיש מפרשים סה"ד נ"ב בענ"ד לא מצאתי שום משמעות בתוס' כיש מפרשים שמתחיל הרא"ש בהם אדרבא מסקנת התוס' כפירושם הראשון להשוות קדושין ומתנה כדעת הרא"ש

רא"ש בא"ד וי"ל כיון דבשעת שנטלו לא היו מעותיו בידו נהנה הוא במשכון כו' כצ"ל

ק"נ סי' יד ד"ה ויראה שאם אמר לה כו' עד סמוך לסה"ד ולדבריו צריכין לאוקמי הך עובדא דלקמן באמר לה בשעת נתינה הרי את מקודשת וא"כ לא ה"ל לרבינו כו' כצ"ל

ק"נ סי סז שם ד"ה דהא ר"א דהוא בתרא מלשון הרי"ף כו' ונראה שהביאו לזה קושית תוס' פ' הנושא ד"ה רבא ע"ש סה"ד נ"ב וע' ר"נ

רא"ש סי' יח ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוק כו' אלא אמאן דמקדש בביאה בלא שידוכי כו' כצ"ל

ק"נ סי' יט ד"ה אמרה ליה כו' ובש"ס שלפנינו וברי"ף אמרו ליה והא לית בה שוה פרוטה אמר להו תיקדש כו' כצ"ל: סי' כד הלוה מעות מן הגר ק"נ ד"ה פי' רש"י כו' ורש"י לא פי' כן שפי' וגר את הגר אב ובנו שנתגיירו נ"ב ול"ג שאין מזה ראיה כלל כי אף אלידתו בקדושה שייך לקרותם אב ובנו שנתגיירו כי אף במתניתין לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא נשתנה כמו ללישנא שאין רוח חכמים נוחה הימנו כן להאי לשנא שרוח חכמים נוחה הימנו על הכל לשון אחד גר שנתגיירו בניו עמו וגם להאי לישנא שרוח חכמים נוחה ראיה לרבא שאין זה מדברי סופרים שאם היה מדברי סופרים מאי רוח חכמים נוחה הימנו חייב להחזיר מבעיא ליה

רא"ש סי' כט ובלבד שיהיה הכסף משל אחרים כו' והך דשמואל דלא כר' מאיר ודלא כרבנן דמה שתרצה עשי קנה יתהון בעל אפילו לרבנן ושמעית מינה דלרב ששת על מנת שתצא בו לחירות מועיל כו' כצ"ל: שם הגהת הב"ח אות א דכ"ע אין קנין לעבד בלא רבו ואין כצ"ל: סי' מט רבינו תם היה אומר כו' דאי לאו הכי במה היה שמח רב יוסף והלא היה מפסיד כמה ברכות ברכות ציצית ותפלין וכל ברכות מצות עשה שהזמן גרמא נ"ב מובן אשר אלו התיבות וכל ברכות מ"ע שהזמן גרמא מיד הרא"ש לא יצא רק המעתיקים והמדפיסים שיבשו דבריו הטהורים כי מה אצל סומא לחלק בין מ"ע שהזמן גרמא או שלא הזמן גרמא כיון שפטור פטור מכולם והרא"ש ז"ל לקח הדברים מתוס' ר"ה דף לג ד"ה הא ר' יהודה וזה לשונם והלא היה מפסיד כמה ברכות ברכות ציצית ולולב ותפילין ומגילה ונר חנוכה וסוכה והבדלה וקידוש היום וברכות של ק"ש שחרית וערבית וכל הברכות כולן ואמרינן בפרק המניח וכו' ובעירובין דף צו ד"ה דלמא סבר על ע"ב לשון תוס' והלא היה מפסיד כל הברכות של כל המצות וק' ברכות בכל יום ע"כ: סי' יג אמר רב יצחק ב"ר שילא א"ר חסדא כו' עד סמוך לסוף הסימן כי הא דר"א כי הוה מיפטר מניה דר' יוחנן הוי מסגי ואזיל לאחוריה עד דמכסי מיניה כי הוה בעי ר' יוחנן לסגויי הוה גחין קאי ר"א אדוכתיה עד דהוי מכסי ר' יוחנן מיניה כצ"ל: סי' נז איבעיא להו בנו והוא רבו כו' עד סוף הסימן נ"ב ע' יש"ש סי' עב

ק"נ סי' סב ד"ה וכי האי גוונא איכא לשנויי נמי גבי ערלה כו' אע"ג דרבינו בהלכות קטנות הלכות טומאה נ"ב סי' ז פי' כו': פרק שני

סי' ד אתמר רב אומר שליח נעשה עד כו' ואי אמרי אהדרינהו ללוה בעי אישתבועי ליכא מיגו דניחא להו למימר פרעוניה למלוה הלכך כו' כצ"ל

ק"נ ד"ה על הכפירה כו' וי"ל כשראה המשלח שעשה שליח שליחותו וכיון שלוה בעצמו ראה הפרעון הרי הוא כאלו אינו שלוחו כלל כו' כצ"ל: שם ד"ה אלא משתבעי שנתנום למלוה פי' שבועת היסת אע"ג דטענת הלוה עליהם היא טענת שמא כו' כצ"ל סי' ו סמוך לסוף הסי' כלומר גילה הבן דעתו לאב שהוא חפץ בה כו' כצ"ל: סי' ז מכאן נראה לדקדק כו' והרמב"ן ז"ל דקדק דשליח קבלת הקדושין צריך למנותו בעדים כשליח קבלת הגט דתנן האשה שאמר התקבל לי גיטי צריכה שני כתי עדים שנים שיאמרו בפנינו קיבל ואם כו' כצ"ל: שם ק"נ גבי בעיא דיעוד נשואין עושה ר"ל הא דפריך התם ולרב נחמן בר יצחק כו' נ"ב מקוצר השגתי לא אוכל להבין מאי מצרף לזה ומאי שייך לזה הא דפריך התם אח"כ ולר"נ בר יצחק בא ראיית הרא"ש מקודם לזה דפושט האבעיא מן ושוין שמכרה אלמנה לכ"ג ושקיל וטרי האי אלמנה היכי דמי אם קדשה נפשה אלמנה קרית לה ע"ש בגמ' ד' יח ע"ב ומדמתמה הגמ' אלמנה קרית לה ש"מ שאינה צריכה מיאון בחייו דאם צריכה מיאון ועכשיו במותו יוצאת בלא מיאון מפני שהיא אלמנה ושם אלמנה נאה לה: סי' ח וקטנה שהלך אביה למדינת הים נ"ב לקמן נראה מדברי הרא"ש כי זה הוא דברי ה"ג וכן מעתיק היש"ש בשם ה"ג ותוס' מביאו: בא"ד דאמר ר' חייא בר אשי אר"י הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו לה אמוחא לא אמרו אלא בציבור אלמא דסבירא רא ליה דפעמים נקראת ביחיד כו' כצ"ל: סי' יב מתני' התקדשי לי