דבש תמר - ב (רא"ש ) לא

כו' כצ"ל: ק"נ ד"ה הלכך לא פוסל אלא אחרון בלבד כו' והרב מהרש"ל ביש"ש דפוס שטעטטין דף מ"ו עמוד ד' פ"ה סי' ל"ב השיג עליו נ"ב לא זכיתי לבא על כוונתו שם ביש"ש במה שכתב שמה שמחזירין זה לזה ביובל הוא קולא דלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה איך שייך שם המע"ה הלא כשם שזה מחזיר לזה חלקו גם השני מחזיר לראשון חלקו נמצאו רק מחליפים גם אח"כ חוזרים לחלוקה הראשונה ואין אחד מוציא מחבירו דבר: סי' ב' מתני' הכותב טופסי גיטין כו' צריך שיניח מקום האיש והאשה ומקום הזמן שטרי הלואה צריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה ומקום המעות וכו' כצ"ל נ"ב וכן בגמ' ובמשניות גם ברי"ף מקדים מלוה ללוה וכן נכון להיות כי התנא מקדים אותו שרוחו נוחה מהדבר שעושה ונוח לאיש לגרש מלאשה להתגרש ולהיות מלוה מלהיות לוה וליקח שדה מלמכור שדהו ובפרט כי הרא"ש מעתיק תמיד לשון הרי"ף ולמה ישנה כאן ובטח מהמעתיקים והמדפיסים נשתבש

ק"נ סי' ד' והניחו זקן נותנו לה בחזקת שהוא קיים כו' והיתה יותר מתשעים ולפרש"י לא ניחא כיון דאיפלגה איפליג כצ"ל: שם בק"נ אבל גוסס דרוב גוססין למיתה לא ובראב"ן כתב דף קל"ז בלשון המשנה חולה וזקן אפילו הגיע לגבורות או גוסס והוא פלאי דהא להדיא מסקינן דתולה דוקא וגוסס לא כו' כצ"ל: סי' ז' ואם אמר לו טול ממנה חפץ פלוני וכו' ופי' ריצב"א נ"ב הוא ריב"א שבתוס'

ק"נ סי' ט' ד"ה ה"ג היכי קאמר ליה בתמיה נ"ב בער אנכי ולא אדע גירסתו ופירושו הלא הרא"ש מעתיק לשון הרי"ף כדרכו וברי"ף כן הגי' הכי ובניחותא פירושו ע' ר"נ ופירוש הק"נ הוא של ר"ת וגי' ר"ת לא היכי ולא הכי אלא מי

ת"ש סי' י' ק"נ ד"ה משמע דאהאי עובדא קאי וכו' סה"ד ה"נ הכא גבי הדר פשטה וכו' וכן כתב היש"ש סי' ט"ז: פרק רביעי

סי' ו גרסינן בערכין כו' וכתב אח"כ ונתנו לה אע"פ שבטל מודעא קודם שיכתוב הגט הרי הגט בטל כו' כצ"ל

בק"נ סי' י"ו ד"ה רבא אמר הפקר ב"ד הפקר סה"ד ויש לחלק דשאני הכא דאינו עוקר המצוה לגמרי כצ"ל: שם ד"ה ר' אלעזר אומר מהכא הביא הך ילפותא כו' נ"ב לא זכיתי להבין כונתו בזה כי נראה שסותר דברי עצמו שמקודם כתב שרבא אומר הפקר ב"ר הפקר קאי אליבא דרבי דמיירי שכבר בא המעות לידו והפקר ב"ד שתשמט ולא יחזור לו ועתה כותב הביאו הך ילפותא שזוכה אף קודם שבא לידו מוכח דקאי רבא לשנויי נמי פירכא קמייתא שהפקר ב"ד שלא ישמט וצריך לשלם לו. גם מה שמתפאר שמצא ביש"ש כדבריו פ' כו' טח עיני מראות שם ביש"ש דבריו כאשר לא יראה כל מעיין שם אפילו לאור הנר ולא ימצא הלא הוא פרק עשירי יבמות: סי' כ' אמר רב יהודה אמר רב כו' כגון זה פתח פיך לאלם הוא תנן וכן בעל חוב כו' כצ"ל: סי' כ"ט אמר אמימר המפקיר עבדו כו' אנו קים לן דינוקא דמיקרבא דעתיה לגבי זוזי אוקמינן ליה אפוטרופא ומקרקש ליה בזוזי וכתוב ליה גיטא דחרותא כו' כצ"ל (גמ' ורי"ף)

ק"נ סי' ל"ד ירושלמי העושה שדהו אפותיקי כתב הר"נ כו' לא איירי בשטפה נהר כי אם שמכרה כהאי פלוגתא דהירושלמי כו' כצ"ל: סי' מ"ד מתני' אין פודין כו' גמ' איבעיא להו כו' או משום דלא ליתו ולגרבו בהו כו' כצ"ל: סי' מ"ו אין לוקחין ספרים וכו' ואמרינן בפרק המוכר את הספינה דנפקא בת קלא ואמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא כו' כצ"ל: סי' מ"ז מתני' המוציא את אשתו כו' א"ר יוסי מעשה בציידן באחד שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשה וגירשה כו' כצ"ל: שם בא"ד שלח רבה בריה דרב הונא לרבה בריה דרב נחמן כו' כצ"ל: פרק חמישי

סי' יח מתני' חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ גמ' אמר רב נחמן עד סוף הסימן והבא להקל צריך ראיה נ"ב והרמב"ם מפרש בפי' המשנה דברי ב"ב באופן שהוא המחמיר וקרוב לומר שקיבל מהרי"ף נמצא כי לפי פירושו פוסק הרי"ף להחמיר אך הרמב"ם לעצמו מסיים ואין הלכה כב"ב: סי' כ' מתני' אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כו' אבל משתטיל המים לא תגע עמה שאין מחזיקין כו' כצ"ל: פרק ששי

סי' ג גמ' אמר רב הונא תפארת שמואל כותב בזה ד"ה אמר רב הונא גט ש"מ שמצוה מחמת מיתה כו' אע"פ שחזר ונפטר באותו חולי הראשון ומת חוזר הגט ממילא כו' סה"ד וכאן צ"ל ד"ה רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא מאחר שסוף סוף כו': סי' ד' ת"ר זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה כו' שם ת"ר ימים שבינתיים כו' רב אלפס ז"ל כתב וכו' ואני כתבתי כגי' גמרא כו' מאי פריך חכמים היינו ר' יוסי כו' נ"ב גי' הרי"ף כפי שמביא הרא"ש הוא גי' התוספתא וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר ושם מהפך דברי ר"מ לר' יוסי ודברי ר' יוסי לר' מאיר ושפיר פריך חכמים היינו ר' יוסי והרשב"א ז"ל שמביא הק"נ לא היה לפניו התוספתא וכן להרז"ה ע' בו: סי' ט' פרק ששי אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע וכו' בק"נ ושלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד לכאורה כו' ואי החלוקה שוה לאינך שלשה הכי הל"ל ויהא התנאי בדבר אחד והמעשה בדבר אחר אמנם מלשון זה כו' כצ"ל: שם באותו סימן כדמשמע בתוספתא (פ"ה) דתניא כו' כצ"ל: סי' ו' מתני' הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא כו' גמ' ומי בעינן כולי האי כו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל הגהה צ"ל הרמב"ן אבל הרמב"ם בפ"ח מה' גירושין דין י"ט פסק להדיא כרב אשי וכן מפרש המשנה בפי' המשניות וכן מצאתי שהגיה הב"י בסי' מ"ג דצ"ל הרמב"ן נ"ב כצ"ל: סי' י"ד ח"ר לאחר שבוע שנה כו' אבל הנותן גט לאשה שתתגרש לאחר שבוע למה לא תתגרש מיד אחר השמיטה כי קביעת הזמן היה כדי שלא תתגרש בתוך השבוע ואם היה בדעתו עד שתעבור שנה שמינית היה לו לומר לאחר שמיני כצ"ל (שכן מעתיק היש"ש) והרמב"ם ז"ל כתב פ"ט מה' גירושין אמר להן כתבו ותנו גט לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא כו' נ"ב האי אלא קאי גם על עד לאחר חודש

ת"ש על סימן י"ג ד"ה נדקדק בו בס"ד לא ראיתי שום דקדוק שם אלא שכתב שם להיפך מדעת הרי"ף אלא דהלכתא כרבי יוסי ולשופרי דשטרי אתקין רב מיומא דנן כן דעת התוס' ורש"י שלשופרא בעלמא שלא יוציא לעז על הגט אכן בפרק יש נוחלין כתב משום חומרא דעריות אתקין רב ומשמע אפילו נתגרשה בו לא תנשא בלא חליצה כו' כצ"ל: שם בח"ד דזמנו של שטר מוכיח עליו אפילו בע"פ ומסתמא כן הלכה כו' כצ"ל: שם סה"ד אבל לכתחלה לעולם חולצת שהרי רבים הם החולקים כצ"ל: פרק שביעי

ק"נ סי' א' ד"ה האומר התקבל טעות נפל בדפוס עד סה"ד נ"ב ע' לקמן סי' י"ט ק"נ ד"ה דתנן בפרקין דלעיל: שם בק"נ ד"ה והלכה כר"נ כו' והא דפריך הכא בשמעתין רב אדרב מפקדון אגט תי' הר"נ כו' כצ"ל: סי' ה' אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה כו' אמרה ליה ליהוי לי בידך כו' כצ"ל כמו טול לי שא לי יהא לי בידך דלקמן (ר"נ): סי' ו' ההיא דהוה קרו לה כו' רבן שב"ג אומר אף האומר טול לי וכו' ת"ר טול לי יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן הרא"ש לא גריס שא לי ואפשר הוא בכלל טול לי (ב"י): סי' ח' אתמר בעל אומר לפקדון כו' ואפילו אומר הבעל שנתנו לו בפני עדים מכל מקום סמך עליו דזימנין דמייתי סהדי או אזלי למדינת הים כו' כצ"ל

ק"נ סי' ט' ד"ה מתוך פרש"י שפי' בגמ' רצונו מה שפרש"י