דבש תמר - ב (רא"ש ) ל

רא"ש סי' ה' ההוא גברא דהוה בריה שמיט כיפי דכיתנא כו' אמר רב אשי ומאן לימא לן דסודרא דאי תפיס ליה לא מיתפיס ליה כו' כצ"ל: פרק ששי

ק"נ סי' ב' בשלוק של ירק דברי ר' יהודה כן הוא גי' תוס' וגי' רש"י והירושלמי בשלוק של בשר נ"ב וכן הוא גי' הרי"ף והרמב"ן והריטב"א: שם בק"נ דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים הר"נ פי' שאמר דג דגים ורבינו פי' או דג או דגים נ"ב הכא בפסקיו לא משמע כלל אבל הכי דעתו בפירושו

ק"נ סי' ג' ד"ה ופליגי רבנן עליה התם שם בנו הכא שם אביו כו' עד סמוך לסה"ד מה שאין כן בקומא דחלבא אין לומר להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום אלא זה וע"כ על שם אביו נקרא כן דעדיין תורת חלב עליו ונכון פי' זה נ"ב וכן כתב הריטב"א כאן ע"ש: פרק שביעי

ק"נ סי' ד' כמיפר נדרי עצמו ותו' גרס עוד בבא כו' ורבינו השמיטו דכבר פסק להלכה בפ' השולח סי' י"א כצ"ל

ק"נ סי' ה' ובעיא לא איפשטא כו' ואני מצאתי ברמב"ן פ"ק דחולין דף ד' שסובר כדעת הר"נ ורשב"א ע"ש כצ"ל: נשמט סי' ב' ק"נ הנודר מן התבלין כו' ומותר במבושלים היינו שומים ובצלים שבאו לתקן הקדרה כו' כצ"ל: פרק שמיני

ק"נ סי' א' אמר רב מוחלפת השיטה והקשה רשב"א כיון דבדינא פליגי ולא בלישנא האיך אפשר לומר לר' מאיר לאסור עד שיצא והלא באומר עד הפסח כולהו מודו דאינו אסור אלא עד שיגיע נ"ב פי' וסתם מתני' ר' מאיר וא"כ כש"כ עד לפני כו': עוד שם בק"נ והלכה כר"י וכדתנן במתני' והברייתא מהפכינן לה מקמי מתני' נ"ב וכן כתב הריטב"א כאן והר"נ שם: פרק תשיעי

בק"נ סי' ב' ודוקא כי האי גוונא בעי בפניו והך דיתומים אע"ג דהוי לטובתה צ"ל דבדיעבד הוי התרה כו' כצ"ל: פרק עשירי

ק"נ סי' ב' ואינו צריך שיפר ביום ששמע הבעל לאפוקי דעת הרמב"ם וסמ"ג וסמ"ק דסבירי להו שצריכין האב והבעל לשמוע ביום אחד וכ"כ הב"י בסי' רל"ב ומהתימא על הטור שכתב והכי מסתבר מדעת עצמו ולא הביא דעת אביו הרא"ש ב"ח: נ"ב על דעת הרמב"ן שחולק על הרמב"ם וס"ל כהרא"ש כתב הטור וכן מסתבר והוא בסי' רל"ד: פרק אחד עשר

ק"נ סי' ב' ונמצא שהיא אשתו לאחר כדי דיבור וקשה הא אפילו היה אשתו כו' נ"ב קאי ושייך על אמרו לו שנדרה מן התאנים ונמצא שנדרה מן ענבים וכן המה דברי הש"ך שמביא הק"נ בסמוך

רא"ש סי' ג' אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת כו' אמרה קונם תאנים שאני טועמת קונם ענבים שאני טועמת הרי אלו שני גדרים כצ"ל נ"ב כן גורס בפירושו ומפרש הואיל ואמרה קונם פעמיים הוי כל אחד נדר לבדו וכו' ע"ש

רא"ש סי' ו' קונם שאני נהנה לאבא ולאביך כו' ועוד דרב פפי אמר מחלוקת בהפרה כו' כצ"ל

ק"נ סי' ח' דחיק לאוקמי כולהו אמוראי דהתם כרב המנונא וקצת מרבוותא מייתו ראיה מסוגיא זו דלא קאמר רב המנונא אלא כו' כצ"ל: סליקא לה נדרים: מסכת גיטין פרק ראשון

רא"ש סי' א' הגהת הב"ח אות א' לא מצי כו' ואין השליח עולה משום שנים וכן נראה כו' כצ"ל

ק"נ אות ה' אבל בחד אי לא אמר כו' וכמ"ש רבינו בסמוך דמידק דייק ולא מרע נפשיה ה"נ בהבעל שלחני לבד לא מרע נפשיה כו' כצ"ל: סי' ו' ודקדק ר"י כו' רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא רב ששת מצריך משכונה לשכונה רבא מצריך באותה שכונה כו' כצ"ל

בק"נ סי' י' ד"ה ה"ג שאין ידועים בקבלת השוחד כו' נ"ב ובספרי הרמב"ם שלפנינו שאינן יודעין וע' הגהות מהרל"ח ח"מ סי' ס"ח אות ה'

בק"נ סי"ג ואפילו עשאו הב"ח שליח כו' כתב להצדיק דברי רש"י שכוונתו ששכרו כו' נ"ב פי' מה שכתב רש"י שלא עשאו שליח פי' שלא שכרו: בהגהה וכן אם אדם חייב לשני בני אדם או שלשה ואחד מהן יתפוס מן המחויב ויתן לחבירו מה שתופס קנה חבירו משום מיגו דאם ירצה זכי וכו' כצ"ל: סי' י"ט אתמר הולך מנה לפלוני כו' פקדון נימא ליה אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר כו' כצ"ל: שם דכיון דתניא הולך כזכי במלוה ובפקדון אע"ג דבמתנה לא הוי כזכי כש"כ תן דבמתנה הוי כזכי אלא ש"מ כו' כצ"ל: בא"ד אבל אין דרך אדם לשחרר עבדו אי לא דעבד ליה ניח נפשיה טובא כצ"ל כן מעתיק יש"ש: פרק שני

סי' א המביא כו' אחד אומר בפני נכתב ואחד בפני נחתם פסול אמר רב שמואל בר יהודה א"ר יוחנן לא שנו כו' א"ל רב אסי נ"ב כן גירסת הרי"ף אבל בגמ' א"ל אביי: סי' ו' אתמר מאימת מונין לגט כו' רב כהנא ורב אסי בגמ' הגי' רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת כתיבה וק"ל כותב שלפני הרא"ש היה בגמ' כן הגי' כמו שמעתיק וכן נראה מדברי הרא"ש בסמוך סי' ח' אתמר אמר לעשרה כו' וכתב רב אלפס וקי"ל כר' יוחנן ואי חתום בתחלה קרוב או פסול כתב הק"נ וגי' הרי"ף מחתים בתחלה נ"ב ברי"ף איתא לכתחלה והר"נ מביא ראיה מרמב"ם תלמיד הרי"ף שפי' בראשונה ותחלה לשאר עדות: סימן י"א אתמר עדים שאין יודעים לחתום אמר רב מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו בהגהה ובירושלמי פריך ולא כתב על גבי כתב הוא ומשני תני מרחיב לפניהם הקרע כזה $$ציור בספר$$ סי' כ"ב וכן כתב בשם רש"י כו' ולי ההדיוט נראה ברור כי צ"ל ר' שמעיה כמו שכתבו בתוס' ואין מקום לדברי הק"נ: הגהה אם הגט כתוב על ידו של עבד בכתיבת קעקע והיה יוצא מתחת ידה כתב הק"נ ע"ש עד סה"ד ונ"ב וכן כתב יש"ש

רא"ש סי' כ"ד וחכמים מכשירין מאן חכמים אמר ר' אלעזר ר' אלעזר הוא כצ"ל: הק"נ ברא"ש סי' כ"ג ד"ה מיירי שמקום העדים על המחק וכתב הגט אינו על המחק כו' כדאיתא בהדיא בפרק גט פשוט והתוס' א"ל דס"ל כפי' ריב"ם כו' כצ"ל: פרק שלישי

סי' א אלא רישא במאי אמר רב בסופרין העשוין להתלמד