דבש תמר - ב (רא"ש ) לב

בדף ס"ה ד"ה כנגדן בקטנה כו' ומת כו' משמע כצ"ל: סי' י"ד מתני' האומר כתבו גט ותנו לאשתי גירשו' כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו ע"ז תפארת שמואל יכתבו ויתנו פטרוה וכו' ותימא למה לא הביא ברייתא דר' נתן דדייק בין פטרו לפטרוה ור' נתן מבבל הוי ואנן נגררים אחר לשון בבל בפרט לפי' הרא"ש שפירש לקמן פ"ט סי' ד' דפיטרוה ביוד הוא לשון גט וכו' ולדקדוק הלשון אינו נשמע כ"כ ולעולם לא אמר כלום כצ"ל

בק"נ סי' ט' ד"ה והכי פי' בגמ' פירוש זה הוסיף רבינו מדעתו נ"ב נעתק מתוס' ד"ה נערה

סי' ט"ו מתניתין בראשונה כו': ק"נ ד"ה למימרא דהני ארבעה דמתני' ובזה יתיישב כו' קאמרו הרי"ף דקמ"ל רב הונא דהני ארבעה דמתני' יש להם דין ש"מ נ"ב וכן מפורש בתוס' ד"ה כדי: סי' י"ט ההוא גברא כו' מתני' אמר לשנים כו' זו דברי ר"מ וזו הלכה העלה חנינא איש אונו כצ"ל (גמ') דתנן בפרקין דלעיל אמרו לו כו' נ"ב ברי"ף הגי' דלקמן במקום דלעיל וכמ"ש הק"נ בסעיף א' ע"ש

ק"נ ד"ה דתנן בפרקין דלעיל נ"ב ואין לשבש ולגרוס בהרא"ש דלקמן כמו בהרי"ף כי בפ' מי שאחזו סי' ג' מפורש יותר שגירסת הרא"ש מ"ש קודם התקבל ע"ש: שם באותו סי' ומיהו אומר ר"ת דבתוספתא קתני בהך ברייתא דמייתי הכא ולא עוד אלא אפילו כתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו והוא נתנו לה פסול עד שיאמר לסופר כו' נ"ב שם בפיקח משמע דלא איירי בחרש: פרק שמיני

סי' ו מתני' היתה עומדת כו' ק"נ ד"ה זרוק לי חובי וזרק לו כו' ולפ"ז הגי' קרוב למלוה זכה המלוה קרוב ללוה הלוה חייב כו' כצ"ל

ק"נ סי' ט ד"ה כתב לשם מלכות שאינה הוגנת שלא יהיה לזה המלך דין בזה המקום שכתב בה הגט רמב"ם בפי' המשניות וט"ס הוא שדברים אלו נגד הש"ס נ"ב לא מצאתי בש"ס שום התנגדות על זה ועוד שהוא מובן מעצמו שאם זה המלכות שאינה הוגנת שליט ומושל באותה מדינה שנכתב הגט היינו שלום מלכות לכתוב למנין שנותיו וגם הרע"ב מעתיק לשון הרמב"ם בשינוי לשון קצת וז"ל שאין להם מלכות במקום כתיבת הגט והיינו הך שכתב. הרמב"ם שלא יהיה לזה המלך דין בזה המקום: שם במשנה לשם מלכות פרס זהו פי' מלכות שאינה הוגנת כמו שמפרש בגמ' ואחר כן חוזר ללשון המשנה וצ"ל לשם מלכות מדי: שם באותו סימן ברא"ש ואין חוששין אם שינה בשטר מקום הכתיבה תדע דאמרינן לעיל (ד' כ"ג) כו' כצ"ל

בק"נ באותו סי' ד"ה משמע דהוא מפרש מלתא דרב אשלום מלכות כו' וא"ת והא ר"ח גורס והאיכא לשום מלכות וכו' כצ"ל. עוד שם וקשה טובא א"כ לר"ח דגריס והאיכא לשורו וכו' כצ"ל: סי' י"ג מתני' המגרש את האשה כו' גט קרח הכל משלימין עליו דברי בן ננס כו' כצ"ל: פרק תשיעי

סי' א המגרש את אשתו כו' גמ' איבעיא להו הציון [א] לק"נ בהאיבעיא ט"ס והוא צריך להיות על אבל בע"מ מודו ליה דפשיט רבינא בין אמר לה ע"מ שלא תנשאי ובין אמר ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי כצ"ל (תוס'): בא"ד בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרא או דלמא מאי דאסור שרא ומאי דשרא אסור את"ל כו': בא"ד והרמב"ם ז"ל כתב פ"ח מה' גירושין דלראובן ושמעון מגורשת באם תמצי לומר אבל לראובן אינה מגורשת וכן לשמעון דהאי לא איפשטא ע' תפארת שמואל ולענ"ד גם הרא"ש כוון לדעת ת"ש ומה שכתב אבל לראובן אינה מגורשת ודאי בלא שום ספק וכן לשמעון פי' כ"כ אינה מגורשת דהאי לא איפשט והוה מגורשת ואינה מגורשת ואין שום ט"ס ברא"ש

בק"נ סי' ד' אי איתא לספרא מתקן ליה

ת"ש סי' ח' ד"ה פי' שניכר שלא נחתך מן הקלף וכו' ומ"מ היכא שכתב הרי את בסוף הגט ומותרת בראש האחר אפילו לא עשה ריוח למעלה אין לחוש וכשר כצ"ל נ"ב וע' יש"ש סוף סי' כ"א

ק"נ סי' ט' ד"ה חניכתו פרש"י שם לוי של המשפחה כו' גם דברי הטור תמוהים בסי' קכ"ט וז"ל ואם חניכתו ידועה וניכרת בכל מקום כו' אז סגי בחניכה לחוד אפי' לכתחלה וכן בתניכת שם משפחה סגי נ"ב הטור מסיים ודוקא עד שלשה דורות ואולי גם רש"י סובר שעד שלשה דורות אף לכתחלה כשר וכן מלשון ר' חנינא משמע דלכתחלה כותב עד שלשה דורות בפרט לפי שמעתיק הרא"ש דא"ר חנינא חניכת אבות בגיטין עד שלשה דורות ובגמ' ג"כ נ"ל כותב חניכת אבות בגיטין עד שלשה דורות והוא ודאי לכתחלה גם מייתי לה מקרא: סליק מסכת גיטין: ים של שלמה מסכת גיטין פרק ראשון

דף א סי' א' המביא גט ממדינת הים בגמ' ד' ב' שורה ו מריש הסימן מכפר לודים שהוא ח"ל והוא מובלע בתוך תחום של א"י ללוד שהוא א"י אפ"ה כו' כצ"ל: שורה יג מובלע לא בעי לומר בפנ"כ ובפנ"ח נראה בעיני כו' כצ"ל: עמוד ג' שורה ראשונה רק שכתב ברי"ף שריב"א בר סמכא הוא כו' כצ"ל: שורה ד מלמטה ואם להחמיר ולכוון על כתיבת כולו אין שומעין לו כו' כצ"ל

דף ב ע"א שורה ו שיאמר הבעל להסופר שיכתוב הגט לשמה וכן לעדים שיחתמו לשמה וכן יאמר הסופר ועדי החתימה ישמעו כו' כצ"ל: סי' י' אי ר' אלעזר כתיבה בעי לשמה חתימה לא בעי כלל ומשני ר' אלעזר היא כצ"ל: שורה ו דאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו כו' כצ"ל: עמוד ב' שורה כד דליכא עדי מסירה אז שלא לשמה כו' כצ"ל: עמוד ג' סי' יא שורה כב וה"ק אף דלא בעינא כו' כצ"ל: עמוד ד' סי' יב שורה יד מריש הסימן ומ"ה נהגו האידנא לומר אחר הנתינה והרי את מותרת כו' כצ"ל: סי' יד בגמ' ד' ח' ע"ב: שורה ט מן זה הסימן יצא בן חורין שהוא בכלל נכסים שייר קרקע כו' כצ"ל

דף ג עמוד א שורה ה ואפ"ה קנה את עצמו כו' כצ"ל: שורה כה ואם היה מתנת בריא היתה מוציאתו כ"כ מן האב עכ"ל כצ"ל: סי' טו בגמרא ד' ט ע"א קפריך סתמא דתלמודא כו': עמוד ב' מסוף הסימן ולמעלה שורה ג ומ"מ נראה אחרי שהוציאה עיקר כתובתה אף על מזונותיה כו' כצ"ל: פיסקא דין דאסור לומר כו': שורה ד אודך או יברכך בצורתם כו' כצ"ל: סי' יז שלחו ליה למר עוקבא כו' בגמ' ד' ז ע"א: שורה יז מזה הסי' וכתב הרי"ף ברכות פ"ה ופי' גאון הא כו': שורה יט שישמעאלים קורין להם אשעא"ר אבל כו' כצ"ל: פיסקא דין דאסור לשתות במיני זמרים וכן אסור לרקוד ולהיות במחול עם הבתולות כצ"ל: עמוד ג שורה יח חכמים דבריהם בפרט שאין ישראל עושה אותם בעצמו כו' כצ"ל שורה ה הא מקמי הא פי' נ"ב ע"ש פי' ר"י: עמוד ד' שורה יט ופרש"י זהורות המוזהבות טלית צבוע שני ובו קבועין טסי זהב כו' כצ"ל: סי' כ מתניתין המביא גט בגמ' ד' ט ע"א: סי' כא מתניתין כל גט גמרא ד' י' ע"א: סי' כ"ב מתני' כל השטרות בגמ' ד' י' ע"ב

דף ד ע"א שורה יא ויראו וידעו הערכאות כו' כצ"ל: שורה כט דמש"ה משנינן תני חוץ מכגיטי נשים כו' כצ"ל: