דבש תמר - ב (רא"ש ) כט

כי די שסובר ששוה המקח המעות שנתן ומה לנו שיסבור ששוה עוד יותר כיון דמיירי שהעובד כוכבים קנה המקח ונתן המעות ליד השליח ואם נרצה לקיים הני שתי תיבות אזי צריכין להוסיף וכך צ"ל שהמקח אינו שוה יותר ומיירי שהעובד כוכבים היה המוכר שוה מאתים במנה וכך שפיר טפי לשון הרא"ש וכן מעתיק הטור ח"מ סי' קפ"ג: פרק שלשה עשר

ק"נ סי' א' ואם בא הבעל גובה בשבועה מה שלותה וכ"פ הרמב"ם פ' י"ב מהל' אישות נ"ב פי' הרא"ש עומד באופן שב"ד פסקו לה ואם בא הבעל היא גובה מבעלה בשבועה מה שלותה וע"ז קאי וכ"פ הרמב"ם כשפסקו לה ב"ד והוא טוען הנחתי לך צריכה שבועה: סי' ח' תנן התם המודר הנאה מחבירו כו' א"ר אבא בר ממל הפורע חובו של חבירו בפלוגתא דתנן ובני כהנים גדולים כצ"ל: א"ר יוסי טעמא דבני כהנים גדולים לא עלתה בדעתו שתמות אשתו ברעב הכא מפייסנא ליה עד דמחיל כצ"ל: סי' י' הטוען את חבירו כדי יין וכדי שמן כו' גמ' היכא דא"ל מלא עשרה כדי שמן יש לי אצלך שמן קא טעין ליה קנקנים לא קא טעין ליה עשרה כדי שמן מלאים יש לי בידך שמן וקנקנים טעין ליה כי פליגי היכא דא"ל עשרה כאן בצד העמוד נדפס הגה צ"ל דא"ל מלא עשרה נ"ב האי צ"ל מלא במקום זה הוא שיבוש גמור ואשפוט כי לפני בעל הגהה היה ברא"ש בד"ה היכא דאמר ליה עשרה כדי שמן יש אצלך שמן שמן קא טעין ליה קנקנים לא קטעין ליה וכן מעתיק הטור וכמה קולמוסין נשתברו וכמה דיו נשפך ע"ז והפרישה מגיה ומוסיף ואומר שצ"ל היכא דאמר ליה מלא עשרה כדי שמן כמו שכתב לפנינו ושם בספר בעל הגהה הנ"ל שלא היה תיבת מלא רשם צ"ל מלא והוא כפרישה אשר מגיה כן ע' בטור ח"מ סי' פ"ח ובב"י שם ובדרישה ופרישה שם ותמצא ובאו מדפיסי צערנאוויץ אשר לפני ספריהם והדפיסו ההגה"ה כאן שלא שייך מעולם הכא וטוב עשו מדפיסי ווילנא שלא העתיקו אותו הגה"ה בספריהם: בא"ד דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה ב' דברים כו' כצ"ל: בא"ד ואמר ר' חייא בר אבא תלמוד ערוך הוא בפי ר' יוחנן הא מני אדמון היא והא דאצטריך רבה למיפסק הלכה כו' כצ"ל: סי' י"ב מתני' העורר על השדה כו' גמ' א"ר אמי לא שנו אלא עד נ"ב כן הגי' ברי"ף אבל בגמ' לפנינו הגי' אביי: סי' י"ז שלשה ארצות לנשואין כו' אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כתב ע"ז הק"נ ודלא כגי' התוספתא שלפנינו מגליל דלפי' ר"ת דוקא כשנשאה בגליל כופין אותה לצאת עכ"ל: נ"ב ולפי הגי' שבתוספתא שלפנינו אשר הוא משונה מגי' הר"מ בכל מילי ומגיה ר"ת מעט התוספתא בעצמה מפרש דהאי מיהודה מגליל פירושו ביהודה בגליל דאיתא התם אם אמר (פי' כתב כדפי' ר"ת) אני פלוני מיהודה נשאתי אשה מגליל אין כופין אותו לצאת בגליל כופין אותו לצאת והיינו מפרש דמאי דקאמר תחלה אם היה מיהודה ואירס אשה מגליל כופין אותו היינו בגליל וכן פי' ברישא בד"א וכו' ואירס אשה מיהודה פי' ביהודה: סי' י"ח הגהה בירושלמי גרסינן כו' ופירש רבינו מאיר דההיא דירושלמי מיירי בזמן הזה וברייתא דהכא מיירי בזמן שבית המקדש קיים דאז הוי מצוה טפי לדור בא"י כצ"ל וכן מעתיק דבריהם השלטי גבורים ומסיים ואין תירוץ מספיק דאי הירושלמי מיירי בזמן הזה למה כופין אותה אלא נראה שאין חילוק בין בזה"ז בין בזה"ב כסתמא דמתניתא עד כאן: סליקא לה מסכת כתובות, בעזרת בוחן לבות: מסכת נדרים פרק ראשון

סי' א' כנדרי רשעים נדר בנזיר כו' ירושלמי פ"ק ה"א מוקש אדם יצע קודש ואחר נדרים לבקר מתחיל אדם לנדור פנקסו נפתחה ד"א מוקש אדם וגו' איחר אדם את נדרו פנקסו נפתחה מעשה וכו' כצ"ל סי' י' לחולין שאוכל לך לא כשר לא דכו לא טהור כצ"ל ונראה כי בימי הרא"ש עוד לא נתגלה הרי"ף על מסכת זו כי בהרי"ף כן הגי' לא טהור ואם היה לפני הרא"ש היה ג"כ מעתיק לשון הרי"ף כדרכו אבל הרמב"ם נראה שראה הרי"ף גם על מסכת זו ע"כ מעתיק לא טהור כגי' הרי"ף

ק"נ ד"ה מומי מומתא כו' אבל בטור ובש"ע כו' נ"ב בטור ובש"ע שם אשר לפנינו איתא מומי אומי הוי כינוי

ק"נ אלא בחיי קרבן לאו דוקא דהא במנחה לא שייך בחיי מנחה אלא כו' נ"ב ע' תי"ט ד"ה ר"י מתיר ושם מסיק דחיי דאמרינן לאו חי מרגיש אמרינן אלא כל דבר יש ממשי קורא לה חי בלשון בני אדם ע"כ: פרק שני

סי' א' ואלו מותרין כו' ואמר ר"נ ות"ח אינו צריך שאלה ודוקא המדיר אשתו כו' נ"ב ע' תי"ט ד"ה חולין ומה שכתבתי שם בחלק ב' כי מהרמב"ן מוכח שאלו דברי הרא"ש כונתו שכן מפורש בשמעתין

ק"נ ד"ה ואמרינן נמי לעיל בעי רמי בר חמא כו' דאי לאו האי קרא ה"א כי ידור נדר עד שידור בדבר הנידר לגמרי שנאסר לכל מחמת אותו נדר כו' כצ"ל

ק"נ ד"ה וה"ה נמי אם אמר הרי עלי יום זה כיום שמת כו' עד סה"ד בררתי מדברי חידושי רשב"א נ"ב וכן הוא מפורש ברמב"ן: סי' ו' קרבן לא אוכל לך כו' והיינו טעמא דנדרים דאיסור חפצא הוא שאוכל מה שאוכל הוא כצ"ל וע' רמב"ן וריטב"א ונ"י

ברא"ש סי' ט' הרי עלי כתרומה כו' ואם סתם אסור דברי ר"מ וחכ"א כו' נ"ב גם מכאן נראה שלא ראה הרא"ש רי"ף על האי מסכת כי הרי"ף גורס כמו בגמ' רי"א

ק"נ סי' ח' ד"ה ולרבה דוקא בהחליף דבריו כו' דבענין זה שכללן יחד לא אמר ר"ע לרבה דבמעמיד כזה שהוא מותר וכולן אסורים וכיון שכן כו' כצ"ל: פרק שלישי

הי' י"א בסופו ירושלמי הל' ה' תני תולין כו' אבל לא בישראל בעל זרוע שבעלי זרוע מצויין לפול דלמא יפול ויגלגל עליה קדמותא כצ"ל וכצ"ל בתפארת שמואל דלמא יפול ויגלגל כו' ר"ל שמא יפול הבעל זרוע ישראל ויגלגל עליו המוכסין אח"כ כל מה שתלה בשם בעל זרוע ע"כ

בק"נ סי' י"ג שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן כו' ועפ"ז צדקו דברי הטור דוקא שאמר לישנא דקרא רואי השמש אבל אם אמר מרואים שמש מותר בסומין ודלא כב"ח כצ"ל: פרק רביעי

ברא"ש סי' ו' אמר ר' יעקב המדיר את בנו לת"ת כו' וירושלמי בשלהי מסכת בכורים תני המדיר את בנו ללמוד תורה כו' ר' יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן אף לוקח לו חפצים מן השוק כצ"ל (רמב"ן ריטב"א נ"י)

רא"ש סי' ח' תנא ביקור חולים אין לו שיעור כו' אמר רב שישא בריה דרב אידי לא לסעור אינש קצירה כו' כצ"ל (גליון הש"ס): שם אמר רב זוטרא בר טוביה אבל אומר סם פלוני יפה לה כצ"ל כמו בגמ' ויאות כי על בהמה קאי: פרק חמישי

ק"נ סי' ב' ד"ה נפל ובני לית היא כו' א"כ ליכא פשיטותא לפי' הר"נ מהך ברייתא ולפי פי' ב"י עיקר פשיטותא כו' כצ"ל: