דבש תמר - ב (רא"ש ) כח

פרק ששי

סי' א מציאת האשה וכו' ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד כו' אבל חבל בה בעלה כו' והכל שלה. והראב"ד ז"ל הגיה עליו תימא הוא כו' כשחבל בה איהו למה ישלם לה הכל נ"ב והרשב"א נותן טעם לשבח להרמב"ם מובא בר"נ ובמ"מ גם המגדל עוז מיישב פסק הרמב"ם לנכון והב"י פסק כהרמב"ם: סי' ד' פסקה להכניס לו כו' א"ר יוסי ב"ר חנינא הדא אמרה אין אדם רשאי למכור כלי אשתו כאן שייך הגה"ה שניה המתחיל פי' רבינו מאיר ז"ל כו': שם בא"ד פסקה להעלות לו כספים סלע נעשה ששה דינרים נ"ב כאן שייך הגה"ה ראשונה המתחיל פי' ה"ר שמואל בן ר"ב: סי' י"ח סה"ד ומבריה דרב חמא בריה דרב אשי זיבורית ובשבועה כו' כצ"ל (רי"ף): סימן י"ט אמר רבא הלכתא ממקרקעי כו' סה"ד דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף חשיב הכל כמקרקעי ואישתיק ולא אמר להו מידי נ"ב בגמ' ליתא להאי ואשתוק אהך מימרא אלא אדלעיל מיניה ע"ש ואין לומר שלפני הרא"ש היה בכאן כ"כ הך סיומא היה צ"ל ולא אמר לן ועוד כיון שהרי"ף לא שנה הרא"ש מנין לו הלא הוא מעתיק תמיד דברי הרי"ף כלשונו ש"מ כי בטעות נכתב כאן ועומד למחוק או יותר טוב שחסר כאן מימרא דאמר רב מניומי בריה דרב ניחומי וכו' עד ואשתוק וכו' וכל זה צ"ל בסימן י"ח אחר ואף אמימר הדר ביה וגם הסי' כ' כולה שם צ"ל אחר מימרא דרב מניומי וכן מוכח שחסר ברא"ש מימרא דרב מניומי מדמביא דברי התוס' ע"ז מכאן היה רגיל וכו': סי' כ"א ובשמתא להוי מאן דלא אמר ליה כו' שקבל עליו להביא את בנימין מאריה ומגנבי כו' כצ"ל: פרק שביעי

סי' יא הגה"ה אע"פ כשלא בעל אחר שהביאה שתי שערות כצ"ל

ק"נ ד"ה ה"ג ודייקינן לה מדקתני בטעות אשה אחת ובעל כל זה לשון הרי"ף ורצונו מדקתני עולא קידש על תנאי ובעל ולא קתני קידש על תנאי וכנסה אלא בעל לאלתר משמע ואשמועינן עולא דלרב אפילו בטעות אשה אחת צריכה גט לאפוקי מסברת רבא נ"ב גם מדאמר ר' יוחנן המקדש על תנאי ובעל ד"ה אינה צריכה הימנו גט ולענ"ד דייק הק"נ מלשון וקתני ע"כ מביא מדתני עולא לבד אבל לולא זאת היה נראה יותר מר"י שמביא גמ' ראיה ממנו למימרא דרבה אבל בטעות אשה אחת גרידתא וכו': פרק שמיני

סי' א האשה שנפלו לה נכסים כו' ואין לך נכסים שאינם ידועים יותר מחבלה וקתני ילקח בהן קרקע וכי היכי דתנן במתניתין נפלה לה כספים ילקח בהן קרקע כצ"ל ע' ק"נ: סי' ג' וגם כתב רבינו שמשון ז"ל כו' כנכסים שאין ידועים לבעל ואליבא דר"ש כו' כצ"ל: סי' י"ב שומרת יבם שנפלו לה נכסים כו' ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב כצ"ל: פרק תשיעי

סי' א הכותב לאשתו דין ודברים כו' וקשה כיון דטעמא דלא נסתלק משום דיד בעל השטר על התחתונה או מדקדוק הלשון דבנכסיך ולא בפירות בנכסיך ולא לאחר מיתה לרב אשי מאי מהני קנין לדבר שאינו במשמעות הלשון כו' כצ"ל: שם בא"ד ולטעמיך הא דאמר ר' יהודה לעולם הוא אוכל פירי פירות כיון דאכלתינהו לפירי פירי פירות מהיכא אלא בדשיירה הכא נמי בדשייר כו' כצ"ל: סי' ב' מי שמת והניח אשה ובעל חוב כו' ורבי עקיבא מאי איריא מותר כולהו נמי דיורשין הוי אין הכי נמי ואיידי דאמר רבי טרפון מותר תני איהו נמי מותר כו' כצ"ל: סי' ה' ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי כו' וצ"ל דמיירי שהפקיד אצלה בעדים כו' כצ"ל: סי' ו' ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בבי דינא דרבא כו' וחזינן לגאון דקאמר דהאידנא לית ליה למימר כו' כצ"ל: סי' ז' ההיא איתתא דאיתחייבת שבועה בבי דינא דרב ביבי בר אביי וא"ל בעל דין תיתי ותשבע לי במתאן פירוש כו' כצ"ל (ב"ח): סי' י' אמר ליה רבא לבריה דרב חייא בר אבין כו' וכיוצא בו מצינו בפרק הגוזל קמא הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו כו' כצ"ל: סי' י"א אמר אמימר האי מאן כו' הלכך בין שטר חוב וכתובה יוצאין ביום אחד בין ששניהם שוה כעין שלוה ולוה כו' כצ"ל: סי' כג איבעיא להו פוגמת כתובתה בעדים מהו כו' איבעיא להו פוחתת כתובתה מהו כו' איבעיא להו פוגמת כתובתה בפחות משוה פרוטה מהו כו' ק"נ שינה מקומה כי בהסדר האיבעיא זו קודמת להך איבעיא דהפוחתת כתובתה כן הוא בהש"ס כצ"ל כן נראה מלשון רבינו נ"ב שמביא אחר פוגמת בפחות משוה פרוטה במאי גביא וזה אינו כי במאי גביא קאי על פוחתת כתובתה ש"מ שצ"ל ברא"ש כ"כ האיבעיא פוחתת אחר האיבעיא פוגמת בפחות מש"פ ועליו קאי במאי גביא: סי' כ"ט ובירושלמי מפרש כו' אבל שבועה דפוגמת פטרה מכל פגם שיבא לאותה כתובה שכתב לה ממי שיהיה ולמי שיהי' כצ"ל: פרק עשירי

סי' א מי שהיה נשוי שתי נשים וכו' ולא נשבעה אין יורשין של שניה נוטלין כו' נ"ב הני שתי תיבות של שניה נ"ל למחוק כי ה"ה ברישא דקתני יורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה כשנשבעו אבל מתו ולא נשבעו אחר מיתת בעליהן אין ליורשיהן כתובה ולא שייך שום קדימה כי באו כולם כאחד לחלוק ירושת אביהן וכי מפני ששם בשבועות פריך מסיפא ומוקי לה בנשבעה ומתה צריכין הכא להעמיד הדבר על הסיפא ומה שמקשה שם מסיפא ולא מרישא דהכא כתבתי שם כיד החונן דעת הטובה עלי

בק"נ שם ד"ה ויש מן הגאונים דאמרו שאפילו בחיי שניה נוטלין וק"ק א"כ אמאי קתני כו' עד סה"ד ולענ"ד אדרבא לרבותא נקטו מתה השניה לא מבעיא כשהשניה חי' הרי היא בע"ח ויורשיה ויורשי הראשונה משלמין מירושת אביהם החוב והוה מותר לחברתה אלא אפילו כשמתה השניה שיורשיה אינהו גופייהו שקלי והם מקבלין ולא פורעין אפ"ה הוה הכתובה מותר לחברתה: סי' ד' ועוד כתב הר"מ ז"ל שאם יבא שום אדם כו' אבל אם היתומים אומרים כן שומעין להן נ"ב פי' כשבא המלוא לגבות קרקע מיתמי הלוה ורוצה לקבל הקרקע אחת עבור כל החוב והיתומים אומרים לא כן אלא ישומו ב"ד שומעין להן וכו' מובא בטור ח"מ סי' קט: סי' י' וכן שלשה שהטילו לכיס וכו' וטעמא כדאיתא בירושלמי דגרסי' התם כו' עד כדון דהות פרקמטיא זעירא (הר"נ מעתיק עד כדון דהות פרקמטיא רבה הות פרקמטיא זעירא מאי פירושו שאף מעות שניהם הי' זעיר שם) הות פרקמטיא רבה מאי כו' אמר רבי בון בר חייא יכול הוא למימר עד דאת מזבין חד זמן אנא מזבין עשר זימנין כו' כצ"ל: פרק אחד עשר

סי' ד' א"ר יוחנן משום ר' יוסי אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות איבדה מזונותיה השתא שתים איבדה שלשה מיבעיא לא קשיא כאן בעניה כאן בעשירה א"נ כאן בפרוצה כאן בצנועה כצ"ל וכן איתא בגמ' כי בת השתים קודמת: סי' טו מאי שנא שוה מאתים במנה כו' דהתם הוא סבר שהמקח שוה יותר מן המעות שקיבל כו' נ"ב הני שתי תיבות יותר מן אינם לא במרדכי ולא בתוס' ד"ה אר"פ ולא בתשובת מיימונית