דבש תמר - ב (רא"ש ) כז

קיח: סי' כ בגמ' קיח ע"ב מתניתין קידש אחת מחמש נשים כו' ואסור בקרובות כולן נ"ב אין זה מן המשנה והם דברי עצמו: א"ג סי' כא שורה כא ולא אמרינן לוקמא אחזקה ותנשא דהא ודאי כצ"ל: פרק ששה עשר

סי' א האשה שהלך בעלה בגמ' דף קיט

דף עג ע"א סי' ב לא תנשא ולא תתייבם כו' סמוך מיעוטא דמפלת לחזקה וה"ל פלגא ופלגא סיפא כצ"ל: בא"ד וה"ל מחצה על מחצה ואתי אפילו כרבנן ובסיפא דחמותה כו' כצ"ל. ע"ב שורה יב משום הכי ס"ל דאינו פוטר משום דמסייע ליה חזקה כצ"ל. סי' ד מתני' שתי יבמות בגמ' קיט ע"ב שאז כל אחת צריכה לעדות חברתה וכן כתב המ"מ וכן דייק לשון רש"י ז"ל סה"ד כצ"ל. סי' ה אין מעידין אלא גמ' ד' קכ. ע"ג שורה יב ומיהא ודאי סימנים מובהקים כצ"ל. שורה יג דהא פליגי בסוגיא אי שומא הוי סימן כצ"ל. שורה ו' מסוף הסימן שאולי אין לחוש לדברי הצופה הזה דעובד כוכבים אינו בן עדות כלל ואפילו במל"ת אין בזה מקום לספק כלל כצ"ל. שורה ד אלא אפי' היה מכחישו ואמר שלאלתר פלטם המים כצ"ל. סימן ו שורה ג' והלכתא כרבנן דשומא אינה סימן מובהק כצ"ל

דף עד ע"א סי' ט הא דאין מעידין גמ' דף קכא דין נפל במים כו' אלא א"כ יש בו סימן מובהק ולא יתירוה אלא אחר י"ב חודש וביארנו דמי שאבד זכרו אין אשתו נשאת סה"ד כצ"ל. ע"ג סי' יד בגמ' ד' קכא ע"ב. מתניתין אפילו שמע מן הנשים כו' ר' יהודה בן בבא אומר בישראל אע"פ שיהא מתכוון כצ"ל

דף עה ע"א סי' טז שורה כד והנני אומר שדעתו מסכמת לדעת הר"נ כצ"ל. שורה מב של עזיקא הן פי' עיר של א"י כצ"ל. ע"ג שורה עליונה דאיכא למימר ביותר שבא להטיל אימה עליו כצ"ל. ע"ד סי' כא דף קכב מסקינן

דף עו ט"א סי' כג מתניתין אמר ר' עקיבא כו' שמשיאין את האשה ע"פ עד אחד וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר"ג כצ"ל. ע"ב סי' כד שורה ו כדגרסינן פרק זה בורר נ"ב דף כה. שורה ז פסליה רב נחמן ועבריה אזיל ורבי מזייה וטופריה סבר ר"נ לאכשורי א"ל רבא כצ"ל. שורה י עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה כצ"ל. שורה ית וראיה נמי ממאי דפר"נ ואע"ג דרבי מזייה וטופריה לא מכשירין ליה לעדות עד שילך כצ"ל. ע"ג שורה א ששלחו לו להתיר אשה אחת ע"י עדות עד אחד כצ"ל. שורה יז מה שאמרת שאין עדות זה מספיק לאסור אשת משה לשוק דהא כצ"ל. ע"ד שורה כח אכן לא מצאנו למעוטי היכא דאיכא שאילה אפילו העכו"ם ליהודי. סי' כז מעשה בעובד כוכבים אחד שאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב שם באותו מקום הדר אמר אני הייתי לוקח ליטרא מכם כו' כצ"ל

דף עז ע"א סי' כח תניא אין בודקין בגמ' דף קכב ע"ב. ע"ב שורה יב כדי שלא תשארנה בנות ישראל עגונות כצ"ל. סליק בעזרת נותן ליעף כח. מסכת כתובות פרק ראשון

ב"ח סימן יח ד"ה דשוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כו' ולא מצית נ"ב ולא מצית עד סה"ד מוחק הר"נ ואולי גם הרא"ש לא גריס ליה ע"כ אינו מעתיקו. פרק שני

ק"נ סי' ט ד"ה וכגון שחב לאחרים כו' ע"ז פי' רבינו כלומר שחב לאחרים בדיבורו נ"ב וכן פרש"י כאן. סי' טז הגה"ה דבור המתחיל נראה דהאי דאמר כו' וצ"ע פרק גט פשוט (נ"ב דף קסח) גבי ההוא תברא כו' משמע דאאדם אחר לא מצי הדר כצ"ל נ"ב פי' דהתם באשה הוי מעשה מתחלה אמר אינה היא ואח"כ אמר כי היא היא ואמר שם דצורבא מרבנן מהימן דלא דק באשה כל כך והאי דקאמר מתחלה לאו היא לא כלום הוא משמע דאאדם אחר לא אשה לא מצי הדר וצ"ע איך קאמרי הכא ואי צורבא מרבנן הוא יכול לחזור ולהגיד. פרק שלישי

אלו נערות כו' על הגיורת ועל השפחה ועל השבויה שנפדו ונשתחררו ונתגיירו כו' נ"ב בכל מקום ששנו הני תלתא נשי הסדר כמו כאן במשנה בגמ' גיורת שבויה שפחה שנפדו ושנתגיירו ונשתחררו וע' מה שכתב התי"ט על דקדוק אחד שבמשנה ד' יא למה נשנה כך ובשיטה מקובצת על ארבעה דקדוקים שיש בסדרן וכן הרי"ף מעתיק כסדר שבמשנה וכאן שנה הרא"ש לבד הסדר ולא ידעתי אם מידו של הרא"ש זה הסדר מפני איזה כונה או המעתיקים המדפיסים בדו מלבם סדר חדש. שם מאן תנא אר"י א"ר ר' מאיר היא דתניא קטנה מבת ג' שנים ויום אחד כו' נ"ב אם אמנם כי כן הגי' בהרי"ף והתוספתא נראה עיקר כגי' הגמ' כאן בדף מ מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות כי כיון שאין לה קנס ג' שנים מאי בעי הכא הלא מכר יש לה מבת יום אחד. ק"נ סוף סימן ח ד"ה דגרסינן בפרק נערה שנתפתתה דף מד ע"ב ותמהני כו' עד סה"ד נ"ב שם עיקר מימרא דר"ל ע"כ מביא הרי"ף משם נ"ל: . פרק רביעי

ת"ש סי' ה ד"ה כיון דליפות כחו תימא ס"ס הוסיף עליו אחריות כו' נ"ב ע' מהר"מ שיף תוס' ד"ה משום דינא דבר מצרא שמיישב בטוב טעם את דברי הרא"ש. סי' ט הגה"ה ד"ה ומיהו נכסים כו' אבל רש"י פי' כו' נ"ב הוא דבר בפני עצמו וקאי על נדוניא שעדיין לא זכו בהם החתנים שפוסק ר"ת שלא זכה בהם הבעל ע"ז כותב אבל רש"י וכו' חייב לשלם האב להבעל

רא"ש סי' כב אמר אביי אלמנה כו' שאני קורא בה אהדרינך למדינתיך כו' כצ"ל כמו ברי"ף וע' מה שכתבתי בזה בחלק ב'. פרק חמישי סי' א הגה"ה ד"ה פרש"י כו' הא אמרינן בעשרה יוחסין עבר מר אדרב ואדרב חסדא קאי כו' כצ"ל

ק"נ סי' כג ד"ה שמצאתה נ"ב צ"ל שמצאת כמו ברי"ף וכן צ"ל ברא"ש. סי' כז איכא בינייהו דמטללה בגורייתא קיטנייתא ונרדשיר כו' כצ"ל. סי' ל מתני' המורדת כו' יחזור ויגבה ממנה נ"ב כן הוא גי' הרי"ף אבל בגמ' במקום אלו שלש תיבות איתא רק שתים גובה הימנה ונכון יותר

רא"ש סי' לא מורדת ממאי כו' שאינה עושה שום מלאכה סה"ד נ"ב בתוס' מפורש יותר. סי' לב תנן וכן המודר כו' ולפי המסקנא ניחא דקאמר ולאו לאמלוכי ביה בעי כצ"ל ונ"ב כן איתא בגמ' וע"ש ברש"י. סי' לג המורדת על בעל כו' ירושלמי במה אנן קיימינן אי שמרדה כשהיא נדה התורה המרידתה עליו כו' כצ"ל. שם בא"ד דרש רב נחמן בר רב חסדא הלכה כרבותינו שלא הצריכו שליחות קודם ופליג אדרמי בר חמא אמר רבא האי בורכתא אלא הלכה כרמי בר חמא כצ"ל נ"ב כן איתא בגמ' אמר רבא וכן נראה מהרא"ש שצ"ל רבא שכתב לקמן בסמוך ולא קאי כו' אלא ארמי בר חמא ורבא ומיד המדפיסים נשתבש כאן רבינא במקום רבא.