דבש תמר - ב (רא"ש ) כו

כדאמר להדיא בפרק מי שמת (דף קנו) אמר רב נחמן אמר שמואל למיאונים בודקין כו'. שורה טו מלמטה וכך הוא ראוי להיות ברש"י שיהיו ניטלות בזוג וזהו שיעורא זוטא ולא כצ"ל. נ"ב כן מצאתי בספרו ח"ש שם. ע"ג שורה ד בחזקת אחיו מן האב אחר הרוב כצ"ל. סימן כח סמוך לסה"ד אף שדיעבד אינו מעכב מ"מ ראוי לבילה כצ"ל

דף סג ע"ג סי' לה מצות חליצה בגמ' דף קו ע"ב. שורה ז' ואע"ג דבעי ב"ד ואשר תקראו אתם כצ"ל. סמוך לסוף הסימן וגמר את כל הפרשה פירוש אף הפסוק השני כצ"ל

דף סד ע"א שורה כא דגלי מלתא שפסלה הרקיקה החליצה כצ"ל. שורה ט מלמטה כדרך הקרא פעם אחת בית חלוץ הנעל כצ"ל. ע"ב נוסחא גט חליצה שורה ט גם י ואי לא ליטלע לי קדמיכון רגליה דימנית ואישרי סיניה מעל רגליה ואירוק באנפוהי ואשתמודעינהו לפלוני דנא דאחוהי דפלוני מאבוה הוא והיה בעולמו ואמרינן כצ"ל. ע"ג ד"ה וקובעין מקום כו' שם סמוך לסוף עמוד והוא אחיו ואם היה עמו בעולם כצ"ל נ"ב כן הוא בטור וב"י. בא"ד ע"ד שורה יג מסה"ד ואחרי כן מתרת הקרסים שהיו בתוך הלולאות ותופסת לרגל ביד שמאלה כדי שלא ינוד ויזוז ומגבהת ביד ימינה כצ"ל. פרק שלשה עשר

דס"ה ע"א סי"ג אמר רב דק"ז ע"ב. סי' ד פסק שורה ו מאותו פסק וא"כ עדיין נראית כאשת המת כצ"ל. סי' ה ב"ש אומרים כו': שורה ח הלכה דמכשירין בשנים ע"כ נראה כצ"ל. שורה י והרמב"ם לא נזהר בזה כצ"ל. שורה ד מסוף הסימן אבל בחליצה לעולם בעינן שלשה אפילו שניהם מודים כצ"ל. ע"ב סי' ו שורה יט קאמר כדרך הפעיטות ומשו"ה כתב כצ"ל. שורה לז והלא אביו הרא"ש כתב נ"ב (גיטין פ' האומר סי' יא) שגירסת כצ"ל. סי' ז שורה ו אכן הרמב"ם כתב וגירושין פ' יא) נוסח גט מיאון. שורה ח ט מיאנה פלונית בת פלוני בפנינו ואמרה אמי או אחי הטעוני וקדשוני או השיאוני ואני קטנה כצ"ל: שורה והשתא גלית דעתי קדמיכון דלא צבינא ביה כצ"ל. שורה יא ולא קאימנא עמיה והשתא בדקנו (ברמב"ם ליתא והשתא רק ובדקנו והשתא הוא לשון הטור) פלונית דא ואיתברר לנא. שורה יג ולראיה בידה גם בידה זה הוא לשון הטור אבל ברמב"ם איתא ולראיה ברורה פ"כ. שורה ג מסוף העמוד כי בראשונה נהגו לכתוב גט מיאון כצ"ל. עמוד ג סי' ח ת"ר איזהו מיאון ד' קח. שם בא"ד ועוד דמשום דאטרחה בשליחות דרך גנאי אמרה הכי כי כל כבודה כצ"ל. סי' ט שורה ב שנשואיה או קדושיה הן מיאון כצ"ל. שורה ח אלא תלך ותינשא ותעשה מה שתרצה נ"ב בפי' המשנה שלפנינו אין תיבת ותנשא ולא קשיא כלל. ע"ג סי' יא מתניתין הממאנת באיש כו' הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה לאחר וגירשה לאחר ומיאנה זה הכלל כצ"ל. שם שורה יד מלמטה ואמאי לא פריך אפילו בלא גיטה נמי נ"ב הן הן דברי תוס' ד"ה אזיל ומשבש ע"ש ומהר"מ שם וכן פי' הוא ז"ל בספר ח"ש

דף סו סי' יב אמר רב יהודה אמר רב דף קח ע"ב. שם שורה ח ותעקור לנשואין של אחי אמו ותתייבם בגמ' איתא לנשואין של קמאי ותתייבם וע' מהרש"א שם. שורה ג מסוף אותו סימן אבל בכל שאר קרוביו מותר כש"כ בשניה דמותר כצ"ל. סי' יד שורה ו מלמטה וכתב הרא"ש על דברי הראב"ד ולכאורה כצ"ל. ע"ב שורה ה ולא אשכחן בר נש דכוותיה אלא ר"ל דאמר כצ"ל. סי' טו מתני' ב' אחין גמ' קט. ע"ג סי' יז פסק המיאון כו' דאמרינן בפ"ז בנים הרי הן כסימנים אבל דדיה לא ושם בפ' עשרה כצ"ל. סי' יח א"ר יצחק בגמ' קט ע"ב סוף הסימן תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה כצ"ל

דף סז ע"א סי' כא מתני' מי שהיה נשוי דף קי. שורה ד חליצה לא שייך בחרש וחרשת אפילו בחרשת מעיקרא כצ"ל. שורה ו מספקא לן אם קונה קנין גמור או כלל לא פירש כל היכא כצ"ל. שורה יז דלקמן ר' אלעזר אומר בכולן מלמדין כצ"ל. סי' כב בגמ' דף קיא מתני' מי שהיה נשוי. ע"ב שורה יב אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אלעזר וכן אמר ר' אלעזר הלכה כר' אלעזר כצ"ל. סי' כג פסק כתב הרמב"ם כו' שורה ו מלמטה מ"ט גדולה יקיים והלא אפילו נפסלה כצ"ל. ע"ב שורה א וקיי"ל נמי כר' אלעזר דאמר כצ"ל סי' כד מתני' יבם קטן דף קיא ע"ב. ע"ד סי' כז מסקינן דף קיב

דף סח ט"א סי' כח בעא מיניה הון בריה דרב נחמן מרב נחמן כצ"ל. שורה ז מסוף הסימן אליבא דר"מ לחוב כצ"ל. פרק ארבעה עשר

סי' א חרש שנשא דף קיב ע"ב. ע"ד שורה י וכתב הטור א"ע סי' קיט וז"ל וכתב הרמב"ם גירושין פ"י ה' כג לפיכך כצ"ל. שורה כ ולמה לא יתחייב לרפאות וכמה יש שמשתמטת מחמת חולי ומתרפאת ע"כ כצ"ל. סי' ד' ד"ה פסק שורה יג בינייהו עבר וגירש כצ"ל: דף סט ע"א סי' ה ד"ה מתניתין שורה ו אמרו לו אף זו כיוצא בה פקחת שנשאת ונתחרשה כיוצא בה אמר רבא כצ"ל: שורה ל"א והיכא דלא אמר מתחלה לעדים כצ"ל: סי' ו מתניתין כו' שורה ב או אחת חרשת נ"ב מעורב העתקתו רובו כלשון הרי"ף ומיעוטו כלשון המשנה המשנה מקדמת חרשי לפקחי בין בנשואין בין במותם והרי"ף פקחי לחרשי בנשואין אין וחרשי לפקחי במותן: שורה ח ואין כח בקדושין דידה לדחותה משום כצ"ל: שורה תחתונה שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לב' נכריות פקחות כצ"ל: פרק חמשה עשר ע"ג סי' א האשה שהלכה היא ובעלה בגמ' ד' קיא: שורה ד' מסוף הסי' דעבדי ליה סמתרי שהוא תחבושת כצ"ל: עמוד ד סוף סי' ב וכן השיגו עליו הרשב"א והריטב"א והטור ועיקר כצ"ל

דף ע ע"א סי' ה עשינו עלינו הבית בגמ' ד' קטו: עמוד ב שורה ה הפריז על מדותיו דאפילו בשנים צריכין לומר כצ"ל: שורה ט בפרק אחרון בעובדא דחסא כצ"ל: דין עד אחד כו' שורה ג בהאי דין וביארנו דאפילו היכא דלא ראו הטביעת ואחר זמן ולא לאלתר הכירו בטביעת עין אינו כלום כצ"ל: ע"ג דין מי שהפקיד כו' אפילו אם המפקיד אומר כך וכך הוין ובחביות היו וכן מצאו החשבון כצ"ל: סי' ט ההוא גברא בגמ' ד' קטו ע"ב: שורה כז מאותו סימן וכן לענין התרת אשה בעינן סימן מובהק כצ"ל: ע"ד שורה כג והוא דברי הרא"ש דפרק איזהו נשך סי' נא כצ"ל: שורה כו תחת ידינו דגבי דידיה לא כפינן כצ"ל

דף עא ע"א דין גט כו' שורה ה באותו דין למקום דאשתכח פלוני ביום שנכתב הגט ולא מצא כצ"ל. סי' יא אמרינן ההוא גיטא בגמ' דף קיו ע"ב סי' יב פסק קטטה בינו לבינה כו' אבל אמרה מת וקברתיו מהימנא והיכא דארגיל היא קטטה דמשקרא אפי' אומרת כצ"ל: סי' יג מתניתין ב"ש אומרים תנשא בגמ' קיו ע"ב: שם בא"ד וברי"ף גרסינן ואת"ל כל מילי דאית ליה לאינש נ"ב וכן הגי' בגמ' שלפנינו: ע"ג סי' יד בגמ' דף קיז מתניתין הכל נאמנים שורה או דלמא טעמא דבת חמותה כצ"ל: שורה יא ה"נ קאמרה קאכלה לגירסנ' דבי נשא כצ"ל: שורה טז שבת חמיה היא בכלל בת חמותה כצ"ל: שורה יז תו מסקינן והא דקאמרה הכי לקלקולא כצ"ל: שורה ד' מלמטה סוף הסימן ה"נ גבי חמותה הבל"מ אבל תמה אני כצ"ל: סי' טו מתניתין עד אחד אומר בגמ' קיז ע"ב

דף עב ע"ב סי' יח שורה יא כדפירשתי לעיל סי' טז כצ"ל: שורה יג א"ר אלעזר במחלוקת שנויה ורישא נמי ר' יהודה ור"ש היא כצ"ל: סי' יט מתניתין האשה שהלכה בגמ' דף