דבש תמר - ב (רא"ש ) כה

לה להתנסבא ודאי לשוויה פנויה קאתי אבל גבי בעלה בתר לשנא אזלינן ודלמא מקפיד הוא שלא להתירה לזנות: סי' טו ביאור אי הכי אימא סיפא כו' שמא יאמרו גירש זה כו' והקשה בתוס' כו' והיא רישא במתני' למאי דאייתי כצ"ל: ע"ג סי' יו מסקינן בסוגיא (דף פט) במס' תרומות אין תורמין כו' וכתב עוד הרמב"ם נ"ב תרומות פ"ה ה' ח' הא דבשוגג תרומתו תרומה כו' וסבר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור אין תרומתו תרומה כצ"ל: סי' י"ז דף פט ע"ב תניא מאימתי: ע"ד סי' יח מסקינן בסוגיא דף א אכל תרומה כו' סוף הסי' ותמהני על הרמב"ם שכתב אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורים כו' הברייתא כצורתה ולא השגיח במה שתקנוה בחסורי מחסרא וכו' נ"ב בספרי הרמב"ם שלפנינו נכון הגי' וז"ל תרומות פ"י ה' כ' אכל תרומה טמאה משלם חולין בין טמאים בין טהורים אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורין ואם שילם חולין טמאים בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין ויחזור וישלם מן הטהורין עכ"ל

דף נ ע"א סי' יט גמ' פט ע"ב אמר רבי יצחק מנין כו' כעצת השרים והזקנים יחרם כצ"ל: שם בא"ד מה אבות מנחילין כל מה שירצו אף ראשים מנחילין כל מה שירצו כצ"ל: דין דיש לב"ד כו' אבל לא לכך לחתוך לשונו או אחד מאיבריו כצ"ל: סי' כ ד' צ ע"ב תניא אמר ר' אליעזר בן יעקב שמעתי כו': ע"ב סי' כא ד' צב האשה שהלך בעלה ובנה: ע"ד סי' כג א"ר גידל דף צב ע"ב

דף נא ע"א סי' כד ר' ינאי ה"ל האי אריסא דף צג: עמוד ג סי' כח אמרו לה בגמ' ד' צד: שורה ד' ה' מאותו סימן זו דרש ר"א בן מתיא ואשה כצ"ל: שורה יא פנויה אני ונתקדשה לשמעון לשם פילגש כצ"ל: שורה יז וצריכה גט מזה ומזה ומפני שלא נכנסה כצ"ל: דין מי שקדש אשה והלכה למ"ה ונשא אחותה ע"פ שאמרו שמתה ואח"כ באה אסורה לשני ואם כצ"ל: ע"ד סי' ל תניא ושכב בגמ' ד' צה

דף נב ע"א סי' לא פיסקא ר' יוסי אומר בגמ' ד' צה ע"ב: שורה ו מאותו סי' על פי ב"ד פליגינא עלך מאחר דפוסל כצ"ל: שורה כז ולא אסר אלא ארוסתו כצ"ל: שורה ג מלמטה ומיהא מתני' אי כר' אמי מיתוקמא כצ"ל ע"ב סי' לב מתני' אמרו לו ד' צו: שורה ו מאותו סי' ופרש"י פוטרת צרותיהן אם מת ובא יבם ויבם אחת כצ"ל: שורה כא והותרו כל האחרות כצ"ל ע"ג שורה י' ואמר רב תחליפא בר אבימי יש לו מאמר כצ"ל: שורה יא אליבא דר"מ קאמר דקסבר יש חליצה לקטן כצ"ל: סי' לד כתב הרי"ף והרא"ש אחריו גרסי' בפ' יוצא דופן (דף מה ע"א) בן תשע שנים: סי' לה מתני' בן תשע בגמ' ד' צו ע"ב: ע"ד סי' לז מסקינן דף צז: פרק אחד עשר

דף נג דין הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מיבמין ואפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה ושל שני הורתו ולידתו בקדושה כצ"ל: סי' ד' מתני' הגיורת בגמ' ד' צז ע"ב: ע"ב סוף סימן ה' ולקמן בסי' ז' נוכיח דעיקר הלכה כר"א כצ"ל: סי' ז ת"ר גר ד' צח: ע"ג שורה ג' שנולדה בנכריות דלמא אתו כצ"ל: סי' ח מתני' חמש נשים צח ע"ב: סי' ט תניא היה ר' מאיר אומר: שורה ד באותו סימן הרי כאן גר נכרי ועבד שיחרר את השפחה ובא עליה העבד הרי כאן גר נכרי ועבד וממזר שחרר שניהם כצ"ל: ע"ד סי' יב עשרה אין חולקין בגמ' צט ע"ב

דף נד ע"א סי' יד אמר שמואל י' כהנים ד' ק ע"ב: פרק שנים עשר

סי' א מצוות חליצה בגמ' דף קא: ע"ג שורה כז מלמטה לפי דבריו הזה לו לומר דאי ס"ד מומחים בעי כצ"ל: ע"ד אורה ד משורה התחתונה של סימן העליון וכתב שיכול להושיב ב"ד ולסדר להם כל דבר כצ"ל: סי' ב אמר רבא צריכי דייני גמ' דף קא ע"ב

דף נה ע"ב סי' ג שורה ג בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים ואנא גר אנא כצ"ל: ע"ג סימן ה' באותו סימן שורה ד אבל לגרים גר דן את חבירו גר ואם היתה אמו מישראל דן אפי' ישראל ולענין חליצה כצ"ל: שורה ב מלמטה אפי' לדעת רש"י כדאיתא בסנהדרין כצ"ל: ע"ד מלמטה שורה יא כמו גבי ערות אשת אחיך דאין חילוק בין מן האב בין מן האם איסור ערוה אבל כצ"ל: שורה ו' אפי' אמו מישראל ואביו מגר פסול עד שיהא אביו ואמו מישראל ואח"כ כתב כצ"ל: שורה ב ומה שכתב הרי"ף עד שיהא כל צד ישראל לאפוקי אמו לחוד דלא תימא כצ"ל

דף נו ע"א סי' ה מתני' חלצה במנעל כו' ומסיק עלה בגמרא נ"ב דף קב אמר רבה וכו': ע"ג שורה י' על השוק כדאיתא לקמן כצ"ל

דף נז סה"ד מסי' ז שאין שייך מעל דמעל גבי מנעל א': ע"ג סי' י שורה ה מאותו סימן אבל ביד לא מצינו ימין ואדרבה כצ"ל: סי' יא א"ר יהודה אמר רב קב ע"ב: עמוד ד שורה יח דגרסי והא דקתני בעי כונה ולפירושם כצ"ל: סי' יב שורה כב מלמטה אבל ללשון ראשון כצ"ל: מותר לכתחלה קשיא מנין לו כצ"ל: שורה יז שהקשו על לשון ראשון של רש"י סברו הא דקאמר כצ"ל

דף נח עמוד ג שורה ג וגורר את רגליו כצ"ל: שורה יב ועמדו וקדשו ועמדה ונשאת כצ"ל: שורה יג דילפינן מיניה בעד בעמידה: שורה כא מלמטה שאסרו חכמים לכתחלה לחלוץ מאן סתר לדבריהם. שורה יא והנה הרמב"ם כתב פ"ד ה' יח הא דאנפילא. ע"ד שורה ב ולא ק"ל כוותיה זה כצ"ל. סי' טו אמר אמימר גמ' דף קג. שורה ה' באותו סימן דמסגי על ליחותא דכרעיה לא חליץ כצ"ל. שורה יח לא מצינו למדחי שמעתא דאמימר בכי האי מילתא קלישא כצ"ל

דף נט ע"א שורה כט מלמטה וכן אם קשרו למעלה מן הארכובה שעיקר עמידת הסנדל ע"י הקשירה ולא קרינן ביה וחלצה נעלו מעל רגלו אבל מנעל שיכול לעמוד ברגל להלוך בו בלא קשירה לא ידעינן למה כצ"ל. שורה כב שיכול להכניס הסנדל בשוקו ולקושרו למטה מן הארכובה כצ"ל נ"ב וכן הגהתי גם ברא"ש בשם בנו הטור. שורה ה לא היה לו להזכיר ארכובה אלא קשירה כצ"ל. ע"ב שורה י' ומ"מ נ"ל שאין לפסול הקשירה כצ"ל. סי' טז שורה יג מלמטה הוא חשיב רגל א"כ כשלא יגיע כצ"ל. שורה יב ולא כולה דכשר רק בדיעבד כצ"ל. שורה ה אבל עיקר חליצה מעל גב הרגל וכן לענין קשירה כצ"ל ע"ד שורה יג והנה הרי"ף גרס גירסא אחרת וכך נוסחה כצ"ל. שורה כא מלמטה ומפיבושת שלא עשה רגליו כו' נ"ב ולפי תרגום יונתן ולא שטף רגלוהי וגם לפרש"י בהחולץ לא קצץ צפרני רגליו ניחא בלאו הכי. שורה ז כש"כ שאין סברא שיהא מדבר דווקא בתער כצ"ל

דף ס סי' יח שורה ט למה לי למכתב ראשו ומפרש כצ"ל: ע"ג סי' יט מתני' חלצה במנעל גמ' דף קג. ע"ד סי' כ שורה ח או של עיר הנדחת או של זקן העשוי לכבודו. סי' כא מתני' חלצה בלילה גמ' דף קד

דף סא ע"א שורה כא מכאן לדיינים שקבלו עדות כשהן עומדין על רגליהן שדינן דין ע"כ כצ"ל. ע"ב סי' כג כצ"ל: מתניתין חלצה ורקקה שורה ת ה"ה אם לא חלצה ולא רקקה ולא קראה נמי כשרה כצ"ל. ע"ג שורה כח בפרק ד' אחין סי' ב וג' וק"ו הכא כצ"ל. סי' כד לוי נפיק לקרייתא גמ' דף קה. שם שורה י היכא דשותת ולאו דוקא שותת כצ"ל. ע"ד סי כה שורה ז דקתני מתניתין חליצתה פסולה (דף קה ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב

דף סב ע"א שורה ב קאמר כדפרשתי כצ"ל. שורה טו ולומר דחליצתה אינו כלום אלא להחמיר כצ"ל. סי' כו פסק תנן בפרק בא סימן נ"ב דף נב. שם באותו סימן שורה יד