דבש תמר - ב (רא"ש ) כ

אמו יש להם הפסק ש"מ דפליג על הירושלמי ששרה אסורה בכל אנשי ישראל ובזה אין לפרש חתני בני בנים כי גם רביעי שבחמותו יש לה הפסק להרמב"ם

רא"ש סי' ג' הא דתנן וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין כצ"ל: שם ורואה אני דברי רב נטרונאי מהא דאמרינן בפרק השולח א"ר זירא א"ר חנינא אמר רב אשי א"ר עבד שנשא את בת חורין בפני רבו כו' כצ"ל

ק"נ סי' ה' ד"ה וי"א דמצוה לכנוס כדאשכחן באונס כו' סה"ד והוא מוסיף רשע על רשעתו כצ"ל

ק"נ סימן י"ב ד"ה לא קשיא הא דהוי קטטה כו' ולא נהירא לי דגירושין מסתמא הוי ע"י קטטה מה שאין כן אם מתו ולא שייך למימר בכה"ג דאיירי הכל בקטטה וק"ל סה"ד נ"ב גם נראה פי' הרמב"ם למאן ישתוה הקדם האיסור להיתר אצל קטטה כמו אצל ארגיל גם למתניתין הקדימה לפרשה קודם הברייתא וכן מצאתי ברש"ל שם ע"ש והוא מפרש כן מדעתו מטעמים הנ"ל ומוכיח שכן נראה לו מהרמב"ם: פרק שלישי

סי' ב' אבל אי גרועה מינה או עדיפא מינה בכשרות נ"ב פי' שהחולצת עדיפא מהנפטרת בכשרות: סי' ה' אבל מת ואח"כ גירש וכנסה המגרש כו' כצ"ל: פרק רביעי

ק"נ סי' א' ד"ה הורע זיקתו כו' והרשב"א תירץ הא דקאמר צריכה חליצה מן האחין ר"ל מכל האחין דחליצת מעוברת הוי חליצה פסולה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין נ"ב לענ"ד לא זכיתי להבין כוונת הרשב"א ז"ל הלא עתה בבואה לחלוץ אחר שהפילה אין שום פסול בהחליצה ושם בפ"ג מיירי שאינה יכולה לחלוץ רק חליצה פסולה וצריכה לחלוץ מכל האחין חליצה פסולה אבל מה איכפת לן שחלצה בהיותה מעוברת חליצה פסולה ועל כן צריכה אחר שהפילה לחלוץ שנית חליצה כשרה והחליצה כשרה מכל הצדדין למה תהא צריכה לחזור על כל האחין ואני תפלה יחנני על כונת איש אלהי הזה זכותו יגן עלינו ואפשר כמו שהורע זיקתה אצלו כמו שכתב הרא"ש לגבי דידיה סבר הרשב"א הורע כח זיקתה לגבי כל האחין והחליצה חליצה קלילא וקורא אותה פסולה לפ"ז צריכין אנחנו לתקן לשון הרשב"א וכצ"ל דאחר חליצת מעוברת הוי החליצה שניה חליצה פסולה

ק"נ סי' י"ג ד"ה ובפ' מי שמת פוסק רב אלפס כבר קפרא לא ידענא מה שייכות דברים הללו לפי' רש"י נ"ב נ"מ לדינא כפי שפוסק כבר קפרא לרש"י יחלוקו צ"ב ולר"ת בחזקת יורשי הבעל ואם היה פוסק כר"י לא היה שום נ"מ לדינא בין רש"י לר"ת הן הן דברי יש"ש: שם אבל על הכתובה לא הוצרך ליתן טעם לפי שדבר פשוט הוא שהיא בחזקת הבעל כו' כצ"ל: שם ויש פוסקים כרבא משום דמוקים רישא וסיפא בחד גוונא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם בין דנפלו לה מן הנשואין או מן האירוסין וגם רבה סתר לעיל דברי עולא כו' כצ"ל: סי' י"ט החולץ כו' הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה בבתה ובבת בנה ובבת בתה נ"ב במשנה בגמ' הגי' ובבת בתה ובבת בנה וכצ"ל ואין לומר כי מהפך הגי' לאשר בקרא בת בנה קודם לבת בתה אם כן היה לו להפוך ולהקדים ג"כ אם אביה שהוא משום אשה ובת בנה לאם אמה שהוא משום אשה ובת בתה ומדלא עשה כן ש"מ כי הגי' הנכונה כמו במשנה שבגמ' ועל המשנה לא קשיא כי איידי דאיירי באמה מסמיך אם אמה ואיידי דאיירי בבתה מסמיך בת בתה ובהרא"ש נשתבש מהמעתיקים או המדפיסים הך בבא לחוד וע' בתי"ט ריש המסכת ומה שכתבתי שם

בק"נ שם ד"ה ואם הוא מייבם זוכה בנכסים של אביו ואם אחיו בכור נוטל בנכסי אביו שלשה חלקים שני חלקי אחיו שהוא בכור כצ"ל: סי' כ"א אמר רב טבי כו' ור' יוחנן אמר מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי לההיא חליץ ואי בעי לההיא חליץ והשתא כו' כצ"ל: סי' כ"ד היבמה וכן כל שאר הנשים כו' אחת בתולות ואחת בעולות נ"ב לפי גי' הרי"ף צ"ל כ"כ אחת בעולות ואחת בתולות שיהיה כל המשנה לא זו אף זו עכ"פ מן שאר הנשים והלאה: סי' כ"ו ת"ר כו' והתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיתה לה שום כעס בבית בעלה או שהיה בעלה חולה או זקן או שהיתה עקרה וכו' כצ"ל ונ"ב וכן הוא בגמ' ונכון כי למה ידלג מסיבתה לסיבתו ומסיבתו לסיבתה

בק"נ שם ד"ה אמר ר"י הלכה כר' יהודה גי' הרי"ף וכו' נ"ב ברי"ף שלפנינו כר' יהודה וכן נראה מהנ"י ע"ש: סי' כ"ט מי שהיה נשוי כו' ושאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מיבם מיבם לכשרה מאי כשרה ומאי פסולה כשרה כשרה לעלמא נ"ב פרש"י לכהונה (דף י"א ע"ב) פסולה פסולה לעלמא כו' לעולם כשרה כשרה לעלמא פסולה פסולה לעלמא כגון וכו' כצ"ל כל הנ"ל

ק"נ סי' ל' ד"ה דכולהו אמוראי מודו דהולד פגום כצ"ל: פרק חמישי

ק"נ סי' ו' ד"ה בזיקת יבמין היינו הנך מ"ד מרבא ואילך פרק ששי

רא"ש סי' ד' והא קא קפיד קמ"ל כו' אל תסתרי בסתם וי"ל דנעשה כאלו כו' כצ"ל ונ"ב ע' ק"נ ד"ה קמ"ל: סי' י"א נשא אשה כו' ונראה דכופין אותו בשוטים דאי במילי הא אמר בסוף פרק המדיר כו' כצ"ל ונ"ב וכן הוא בתוס' ד"ה יוציא (דף ס"ד): פרק שביעי

רא"ש סי' ד' כו' כו' ולענין פסק הלכה נראה דעובר יש לו זכייה כו' כר"ש בן יוחי דאמר זכרים יאכלו כו' כצ"ל ונ"ב כולן מוחק רש"י ונכון

ק"נ סי' ה ד"ה ה"ג והא קניה בהויה נ"ב וצריך להגיה כן גם ברי"ף כי הרא"ש מעתיק לשון הרי"ף

ברא"ש שם רישא פסולי כהונה סיפא פסולי קהל וא"ת כיון כו' נ"ב נראה דלא ניחא ליה להרא"ש ז"ל בפי' הרי"ף ולפי' הרי"ף לא קשה כלל האי וא"ת: פרק שמיני

בק"נ סי' ז' מה איילונית כו' כמו שפרש"י ד' פ' ד"ה ת"ש כו' כצ"ל

בק"נ סי' ח' ד"ה המשנה נשנית תחלה והתוס' הניחו קושיא זו בתימא ופלא שלא ראו דברי הרי"ף נ"ב גם עיני טחו מראות זאת ברי"ף: פרק עשירי

סי' א' האשה שהלך כו' אבל סיפא דלא עבדה איסורא לא חשו לגירש זה וקידש זה והתירוה כו' כצ"ל

בק"נ שם ד"ה ואי אפשר לומר כן כו' הלא הרי"ף עצמו הביא הן דרב גידל א"ר דהא דאמר ר"ט באשת אח ה"ד כו' כצ"ל

בק"נ סי' ב' ד"ה ולא לעבור על דברי תורה הא בשב ואל תעשה מותר כו' נ"ב אין לזה שייכות כאן כי הכא מדבר שב"ד מכין ועונשין וע' רש"י סנהדרין דף מ"ו ע"א מה שפירש על ולא לעבור על דברי תורה ודבריו שייכים על הא דלעיל מיניה שב"ד יכולין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה: