דבש תמר - ב (רא"ש ) כא

פרק שנים עשר

סדור חליצה כו' ושהוא אחי המת מאביו והיה לו ישיבה בעולמו כצ"ל וכן כתב הטור והב"י: שם ומוקים שמא בישראל לא שבק והדין פלוני אחוהי שהיה לו ישיבה בעולמו חזי ליבומי כצ"ל: מצות יבום כו' ושבק ההיא איתתא דשמה פלונית בת פלוני דממתא פלוני וחזי ליה ליבומי מן אורייתא שהיה לו ישיבה בעולמו כצ"ל: פרק שלשה עשר

רא"ש סי' א' ק"נ ד"ה דרמי בר יחזקאל כוותיה כו' משום דר' אושעיא דאינה ממאנת לזיקתו כצ"ל: סי' ג' תניא ר"א אומר כו' ר' יהושע אומר אין מעשה קטנה כלום נ"ב כן הגי' בכתובות ולא במכילתין: שם רב תני קטנה יוצאה בגט כצ"ל: והוה ליה ר' אליעזר יחיד במקום רבים נ"ב ואף אם נפרש כפרש"י שם לב"ש נמי צריכה הבאת שער שפיר מוכח הלכה מב"ה וגם ר"א שמותי הוא סבר כב"ש לפרש"י: סי' ז' אתמר קטנה שלא מיאנה כו' כדאי הוא הרב לסמוך על דבריו אף אם הוא יאמר על המותר אסור ובכאן אין איסור מחוור כו' כצ"ל (שה"ג)

ק"נ ד"ה אבל ממזר לית בה כו' ולפ"ז הכל מבואר דבשמעתין איירי שגדלה בשנים ועדיין לא יש לה שתי שערות נ"ב מדברי הרי"ף לא נראה הכי כי הלא אמר כבר אם לא בעל אחר זמן לא חיישינן וכו' ואי לא אשכחן שתי שערות אמרינן עדיין קטנה היא ותצא במיאון וכו' ספיקא דרבנן ולקולא ואחר כן אומר ושמעינן מינה דקטנה שלא מיאנה והגדילה אע"פ שלא נבעלה לאחר שגדלה אינה יוצאה במיאון ואם מיירי בזה נמי שלא בשערות האיך יתכן שכתב בתחלה שיוצאה במיאון ועתה כותב שאינה יוצאה וע"כ מוכח דהשתא מיירי בשערות או בסתם שלא בדקוהו ועוד מוכח דהשתא מיירי בגדולה ממש מדקאמר תחלה על גמ' דפרק יוצא דופן אם בעל אחר זמן הוי ספיקא דאורייתא בשלא הביאה שערות והשתא קאמר והיכא דבעל אחר שגדלה קנאה קנין גמור מדאורייתא מכל הלין מוכח שהדין עם המהרש"ל: סי' ח' מתני' מי שהיה נשוי שתי יתומות כו' או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הקטנה נ"ב כן הגי' במשניות וכן הנ"י כתב שגם הרי"ף גורס לא פסל וכן פסק הרמב"ם וב"י: שם אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר וכן אמר ר' אלעזר הלכה כר' אלעזר כצ"ל נ"ב ע' רש"י: פרק ארבעה עשר

סי' ד' שני אחין חרשין כו' שני אחין אחד חרש ואחד פקח נ"ב צ"ל בהיפך אחד פקח ואחד חרש וכן הוא ברי"ף וכן בכל הבבות הבאות מקדים פקחי לחרשי שלא כמתני' והרא"ש מעתיק תמיד לשון הרי"ף

ק"נ סי' א' ד"ה כשם שנכנס ברמיזה כך יוצא ברמיזה אבל לא בקפיצה כו' נ"ב רמיזה בידיו ובראשו קפיצה עקימת שפתים שנאמר קפצה פיה ואינו ניכר כרמיזה (רש"י גיטין נ"ט): פרק חמשה עשר

ק"נ סי' י"א ד"ה ומניח כתובה ביניהן ומסתלק כו' צ"ל דהכא עיירי שנאבדה כתובה כו' נ"ב כ"כ הרמב"ם בפירוש: שם בא"ד והעדים הלכו למדינת הים או שמתו כ"כ ה"ה נ"ב וכ"כ הנ"י

רא"ש סי"ב האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאה ואמרה כו' כצ"ל (רי"ף): פרק ששה עשר

ק"נ סי' ג' ד"ה יכול להכירו בטביעת עין על ידי סימנים כו' ודלמא הכירוהו בפרצוף פנים ובגופו אלא ש"מ דלאחר שלשה לא מהני אפי' שלם כו' כצ"ל: סליק מסכת יבמות הרא"ש והקרבן נתנאל כן יעזרנו השי"ת בכל חוסן וישועות

ים של שלמה מנין השורות הן רק אשר בכתב רש"י פרק ראשון

דף ב בגמ' חמש עשרה נשים שורה האחרונה אלא בסריס חמה אם חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה אבל באיילונית כו' כצ"ל

דף ג ע"ב בגמ' ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה כו' כצ"ל: שורה כ"ג ערוה וחייבין על זדונה כרת כו' כצ"ל: שורה כ"ו מה אחות אשה שהיא ערוה כו' כצ"ל: עמוד ג' שורה י"ט דאמר בפ' ד' אחין שנים מהם נשואין שתי כו' כצ"ל

דף ה בגמ' מסקינן כו' שורה ד' מלמטה בפ' התכלת מידי ציבעא גרם כו' כצ"ל: עמוד ד' שורה י' מ"מ לא נהגינן כן היכא דאפשר אע"ג דגבי ארבעה כו' כצ"ל: פיסקא דין שאמו אנוסת אביו שנשאה אחיו כו' כצ"ל

דף ב ע"א שורה כ"ה א"כ הוה ליה למיתני במתני' כו' כצ"ל: שורה מ"א אבל הכא אי תבעל לו ליבם כו' כצ"ל: ה' בגמ' ד' י' ע"ב אתמר החולץ שורה ט' מלמטה הוא דמפקיה קרא כו' כצ"ל: שורה ד' וכן האי חלוצה שליחותה דשאר צרות כו' כצ"ל

ע"ב שורה כ"ב מלמטה אסירי לרב ורב אסי מיעוטי דמתני' כו' כצ"ל: ע"ג שורה ב' ופריך מהא דאמרינן ריש פ"ק דסוטה נכנסה עמו לסתר ושהתה כו' כצ"ל: שורה כ"ד דכתיב גבי עריות אל תטמאו אבל כו' כצ"ל: שורה כ"ח הוה ס"ד דמקשה כו' כצ"ל: שורה ל"ג והוסיף הרא"ש וז"ל ועתה נסתלק כו' כצ"ל: עמוד ד' שורה ב' והוי לה צרת אשתו סוטה לרב פטור כו' כצ"ל: סימן ז' בגמ' ד' י"א ע"ב אמר ר' יהודה אמר רב כו'

דף ג ע"א שורה י"א כדמוכח בסוף גיטין יצאה עליה קול שנתקדשה כצ"ל: סי' ח' פיסקא בגמ' ד' י"ב ע"ב מלמטה שורה י"ב בתה שנולד לה כצ"ל: עמוד ב' שורה ל"ג בנים הן כסימנים בקטנה קאיירי כצ"ל: סי' ט' מתני' כיצד פוטרות בגמ' ד' י"ג: עמוד ג' שורה ד' ואיתא בתוספתא והרי"ף והרא"ש הביאה כצ"ל

דף ד סימן י"א מסקינן במסכת שבת פ' כירה ומייתי לה הכא דף י"ד: ע"ב סי' י"ב מסקינן בגמ' דף ט"ז: פרק שני

ע"ג סימן א' כיצד אשת אחיו גמ' ד' י"ז: שם שורה ט"ו ואם עשה בה מאמר כצ"ל: סי' ב' אמר רב הונא גמ' דף י"ז ע"ב שורה ט"ז מלמטה עד שיעשה אחיך מעשה כלומר שייבם אותה ותפקע כצ"ל: שורה ז' הא לא עבד בה מאמר שניה יבומי נמי מתייבמת כצ"ל: שורה ה' ה"ה אע"ג דלא עשה בה מאמר והא דקתני מאמר לאפוקי מב"ש כצ"ל: ע"ד סי' ג' מתני' כלל אמרו גמ' דף כ' מלמטה שורה ג' כגון שנפלה שתי אחיות יבמות כצ"ל

דף ה שורה י"ט מלמטה להדי' דראוי ליבום היא מדאורייתא כצ"ל

ע"ב דין שניות שורה ח' וכן חורגתא הגדילה כצ"ל: סי' ה' ת"ר ד' כ"א בגמ' שורה כ"ד מלמטה שאינה אחות חורגו ור' חייא כצ"ל: ע"ג שורה י' חורגתא הגדילה כצ"ל: דין דארבע נשים שורה ב' ואשת אחי האב מן האם וכלת בתו כצ"ל: ע"ד שורה כ"ה מלמטה אסורה עד לעולם וחשיב אבי כצ"ל

דף ו ע"א שורה כ"ז הא נמי שרי עכ"ל כצ"ל. שורה כ"ט או