דבש תמר - ב (רא"ש ) יט

בק"נ שם סי' כ"ד ד"ה דדברי קבלה כדברי תורה כו' שהוא נגד התלמוד ערוך בר"ה דף יח: בג' בתשרי בטלה אדכרתא מן שטריא ופריך (שם דף יט) תיפוק ליה כו' כצ"ל: נשמט מסי' כ"ב ובתוספתא תני (פ"א) איזהו יחיד כו' נ"ב כצ"ל ולא כהגהת ק"נ וע"ש במנחת בכורים: פרק רביעי

ק"נ סי' ל"א ד"ה דאין אדם רשאי כו' ודברי ב"ח אינו אלא כו' כצ"ל

ק"נ סי' ל"ב ד"ה ועוד דלשנא דמתני' דקתני ומלכבס מוכח כן והש"ס דלא פריך לרב נחמן מהך מתני' משום דאיכא למידחי ומ"ה עדיפא ליה למותיב תיובתא מברייתא דתני בהדיא כרב ששת כצ"ל: סי' ל"ד ערב תשעה באב לא יאכל אדם כו' כל ימי תמהתי כו' ערבית שחרית ומנחה כמו ראש חדש פורים וחנוכה כצ"ל וכן מעתיק הטור: סי' ל"ו גרסינן בפ' חזקת הבתים כו' היכא מנח להו במקום תפלין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר כו' כצ"ל ככתיב וכן הוא ברי"ף: סליק תענית

מסכת מגילה פרק ראשון

סי' ו' ואמר ריב"ל כו' וביום מ"נ כדקאמר גבי נר חנוכה יומא קמא מברך ננ"ח מכאן ואילך מברך נ"נ: כצ"ל נ"ב אם אמנם כי מרמז ע"ז עם וכו' שמסיים אך לאשר זה עיקר ראוי לפרשו לאנשי ערכי: פרק שלישי

סי' א' הקורא את המגילה עומד ויושב יצא כו' אלא נראה הטעם לפי כו' ואם לא יקראוהו בתורה אתי לאינצויי עם ש"צ נ"ב ועתה שמוכרין עליות ימנעו מלקנות ויתמעט הכנסות בית התפלה אשר מרובים צרכיה

ק"נ סי' ד' ד"ה דולג חוזר השני כו' והשלישי ביום השבת וחד מובראשי חדשיכם ומה תאמר דהנכנסים יאמרו שהשלישי לא קרא אלא פסוק אחר מובראשי חדשיכם כו' כצ"ל ונ"ב וע' ר"נ

ק"נ סי' ה' ד"ה ולאפוקי מדר' יוחנן וקשה דהא בפ"ק דברכות סי' ה' כתב רבינו כו' כצ"ל: שם בסה"ד והשתא נמי שמתפללין תפלת ערבית בביהכ"נ לא נתבטל המנהג הראשון כצ"ל

בהרא"ש סי' ו' שנאמר וידבר משה את כו' נ"ב מפני שמיותר דרשי הכי (ר"נ)

הרא"ש סי' ז' ד"ה גמ' מנא הני מילי אמר רחב"א כו' וקדושה שאומרים ביוצר יחיד אומרה כו' נ"ב והר"נ כתב ושמעינן ממתני' שאין היחיד אומר קדושה של יוצר אבל סדר קדושה של ובא לציון אומר דהא קראי בעלמא הוא דקא מסדר ונראה שהר"נ מיירי כשהוא בתוך הציבור אז צריך לכוון לומר ביחד עם הציבור קדושה של יוצר דוקא אבל קדושה ובא לציון לא יכוון לומר בשוה עם הציבור אלא אומרו לבדו מפני התרגום שבו שאין לאמרו בציבור והרא"ש מיירי שמתפלל ביחידות אז גם קדושה של יוצר אומר ביחיד: פרק רביעי

סי' ז' תנו רבנן כו' ומספידין בתוכן הספד של רבים כאן צריך להיות ציון [צ] לק"נ ובק"נ צ"ל מחוי רב חסדא כגון הספידא דקאי בי רב ששת פרש"י כו' כלומר ההספד שעושה רב ששת משום כו' סי' ט' תנו רבנן מבטלין ת"ת כו' ואין עושין אותו קפנדריא מאי קפנדריא כמ"ד אדמקיפנא אדרי איעול בהא כצ"ל: סליקא לה מסכת מגילה

מסכת מועד קטן פרק ראשון ושני

סי' ו' ר' אלעזר בן עזריה אומר כו' וחכמים אומרים עושין את האמה בתחלה בשביעית ומתקנין כו' כצ"ל בא"ד פי' הראב"ד ז"ל שהיה רחוק הנהר בירם מהעיר והיה כו' כצ"ל: שם ואמר כיון דשתו רבים מניה כי היו לבני מחסיא מעט בורות כצ"ל: ונ"ב ע' רש"י בגמ' ד"ה בורניץ כי הגי' בגמ' בורניץ במקום בירם שברא"ש והכל חד: ובשעה שהן בטילין ומתחברים כולם עושין ואם לא יעשו וכו' כצ"ל: פרק שלישי

סימן צ"ג המתחיל אגרא כו' ושיעור קרחה למלקות כדי שיראה מראשו נ"ב פרש"י שיראה מבשר הראש ערום

מסכת יבמות פרק ראשון

רא"ש סוף סימן ד' מתיב רב יוסף נכנסה עמו כו' נ"ב בגמ' הגי' מתיב רב אשי

ק"נ סי' ח' קרבן נתנאל ד"ה וכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת אשמועינן רבותא אע"ג דלא מיאנה כלל מ"מ בעי חליצה ובבא דרישא אם מיאנה אחר מיתת הבעל אשמועינן שמיאנה ביבם מ"מ אסורה להתייבם: פרק שני

ק"נ אות א' ה"ג אחים שהיתה כצ"ל וכן איתא ברי"ף

ברא"ש בסימן הנ"ל ומיהו בגמ' דידן בסוטה (דף כ"ג) גבי חורגתא הגדילה כו' כצ"ל: שם ופסק ר"ח ז"ל דהלכה כאמימר וכן בשאלתות דרב אחאי וכן משמע דר' אשי סברה כי כצ"ל: שם אלמא דעת בני הישיבה לחומרא נ"ב ולתרץ הרמב"ם בזכותיה קא סמיכנא ואומר כי איננו רואה דעת בני הישיבה שיהיה לחומרא שהרי שקלו וטרו ובראשונה רצו למיפשט מהא דאמר רב ד' נשים יש להם הפסק לחומרא ודחו לה דכי קאמר בההיא מתני' קאמר שאין יותר מד' אבל השורות דר' חייא יש להם הפסק והיינו לקולא ורצו שוב למיפשט מדר' חייא גופיה דתני שלישי ורביעי שלישי ורביעי אין טפי לא והיינו לקולא ודחו לה משלישי ואילך מרביעי ואילך והיינו לחומרא והוה אנו רואים ששוה היה להם לדעתם וזיל הכא קא מדחי וזיל הכא קא מדחי לקולא כמו לחומרא וכיון דלא איפשטא באיסורא דרבנן אזלינן לקולא ומדרצו למפשטן שלישי ורביעי אין טפי לא מוכח דהא בעי' היה אף בבניו ובזה קדמנו הלחם משנה ע"ש כי איך נוכל לפרש שלישי אחד על שני אופנים נגד בניו משלישי ואילך ונגד בני אשתו שלישי אין טפי לא ואם כי הלח"מ דחק עצמו לפרש הפשיטות שלישי ורביעי אין טפי לא שיעלה לדעת הרמב"ן אינו כדי לדחות בזה דעת הרמב"ם והנ"י מפרש דעת הרי"ף ג"כ מה שכתב הרי"ף ולא איפשטא בהדיא ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא וגם הרמב"ן תופס האבעיא לקולא לפי פירושו וא"ל שהרא"ש תופס הפשיטות האחרון מדר' חייא גופיה וזה הפשיטות הוא לקולא ובני הישיבה דחו לחומרא אך מדהביא הרי"ף גם הפשיטות הראשון שהוא לחומרא ובני הישיבה דחו לקולא לא לחנם הביא אך לדייק ששוה היה דעת בני הישיבה לקולא כמו לחומרא וכיון דלא איפשטא אזלינן לקולא

ק"נ ד"ה וממה נפשך כתב דלא כירושלמי וי"מ דהרמב"ם ס"ל כתי' תוס' דכלת בן בנו אסור ובת בן בנו מבעי אם יש הפסק נ"ב אבל מדכתב הרמב"ם דאם אבי אביו ואם אבי