דבש תמר - ב (רא"ש ) טז

ופריך כו' כצ"ל: סי' ל"א המשלשל כו' אבל לגי' רש"י אין ראיה כו' ומעמידה סמוך לקרקע כו' נ"ב הגי' נראה כן מרש"י אבל הרא"ש מפרש בו פי' אחר לא כרש"י: פרק שני

סי' א ד"ה גמ' מאי טעמא דר"י כו' אמר אביי לא שנו אלא סומך כו' אבל כל דופני הסוכה אינן אלא מטות כו' כצ"ל: סי' ח' ואמר ר' אבא בר זבדא כו' הני תנאי אית להו העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא ת"ק מחייב ליה (פי' לחתן) משום דעיקר כונת קריאה היא בפסוק ראשון ובקל יוכל לכוון וליישב דעתו בפסוק ראשון (כי החתן תולה בדעתו ומתי שימצא דעתו צלול יכוון ויאמר האי פסוק) כו' ולא משום דעסקי במצות נינהו דא"כ אפילו מק"ש נמי לפטרי (וליכא למימר בשושבינין ובני חופה בפסוק ראשון יוכלו לכוון וליישב דעתן כי המה אינם תלויים בדעת עצמם אלא בדעת החתן ואף על רגע אינם יכולין להסיח דעת מהחתן ובשעת שהחתן קורא הפסוק אינם מוכנים בישוב דעתן ע"כ אי משום דעסקי במצות היו פטורין גם מק"ש)

ק"נ ד"ה ולא משום דעסקי במצות נינהו כו' ועוסק במצוה פטורים אם שיש להם דעת צלולה כו' כצ"ל: סי' ט"ז תניא ר"א אומר כו' שישבו בסוכה אחת ורבנן האי לך מאי דרשי ביה מיבעי ליה כו' כצ"ל: סי' י"ז משנה מי שהיה כו' וסיכך על גבי המטה בשביל קטן סה"ד כצ"ל כמו במשנה שמעתיקה: סי' י"ט ד"מ אמר רבא כו' אבל בשרגא אף שהוא דולק כו' אלמא שרגא בסוכה קטנה אף בשעה שהוא דולק אין להניחו בסוכה והטעם שיש לחוש כו' עד סה"ד נ"ב האי אף האחרון והטעם שמא יתקרב הנר סתרי אהדדי וע' תוס' ומה שכתבתי שם בעזרת חונן דעת והוא יאיר עינינו להבין ולהשכיל: פרק שלישי

סי' ג הגה"א ד"ה אמר להו רב הונא כו' אלא משכיר העכו"ם לקוץ נ"ב וכן מעתיק הד"מ אבל צ"ל שוכר וטוב משניהם לשון רמ"א וז"ל אלא יקצצנו עכו"ם ויקנה מהם ושם מראה המקום הגהות אשר"י ס"פ לולב הגזול צ"ל ר"פ ריש פרק

בק"נ סי' ד' ד"ה פי' שנצמת ונכווץ וגורס קווץ נ"ב הלא הערוך לפנינו וגורס כאן קווץ ובערך כווץ מראה למקום אחר ומפרש לשניהם איינגעשרומפען היינו צמיתה וע' מה שכתבתי בזה בגמ': סי' ה' הגה"א ד"ה נפרצו עליו כו' יאגדנו מלמעלה שיהיו עליו עולין עם השדרה וכשר: סי' י' ת"ר יבשו רוב עליו כו' ופירושו אינו מובן לכאורה דמשמע עליו כמו בדי אילן וכו' כצ"ל: סי' ל' יום טוב הראשון כו' אי לאו משום דאמרינן הואיל ונהנה מהני כדאמרינן (ב"מ ד' פ"א.) כו' כצ"ל: וכן בסמוך צ"ל דהואיל ונהנה מהני ומיהו כו' ונ"ב כ"א שם בגמ' וע' פרש"י שם: פרק רביעי

ק"נ סי' ד' ד"ה יש מן הגדולים כו' הא בסמוך כתב רבינו תי' תוספות כו' כצ"ל סי' ו' הגה"ה ד"ה ולא דמיא כו' ונקיי הדעת כו' כצ"ל: סה"ד מא"ז נ"ב גם במרדכי סי' תשנ"ט

מסכת ביצה פרק ראשון

בק"נ סי' א' אות ג' ד"ה אבל ביו"ט אחר השבת כו' א"נ הך ספק שמא לא מתילדא היום מקרי ספק מחמת חסרון ידיעה כו' כצ"ל: סי' ה' אמר רבא כו' עושה ישראל דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והוא דאיכא קצת מצוה כצ"ל ונ"ב כן מעתיק היש"ש

ק"נ סי' י' ד"ה ואם ראוי לצלות בו כו' ע"כ שט"ס נפל בדפוס וצ"ל מותר נ"ב ע' פ"מ ומ"ה שם

מק"נ סי' י"א ד"ה אמר רמי בריה דרב ייבא כו' אבל אם הכניס לודאי אסור לכסות בו צואה ובכה"ג אצ"ל ספק כיון דהכניס לודאי כו' כצ"ל: בהג"ה ד"ה ואנן היכי מסלקינן כו' אינו אסור לטלטל ביו"ט משום אוכל נפש ושמחת יו"ט כצ"ל

ק"נ ד"ה דמאן דחזי ליה דמכסי כו' אם מותר בי"ט לתת עפר בכלי ולקבל הדם נ"ב ע' חולין מ"א בתוס' ד"ה אין שוחטין וז"ל ולפיכך טוב ליזהר מלשחוט אפי' לתוך גומא שאינו נקי וה"ה שאסור לשחוט לכלי אף אם יתן בה עפר

ברא"ש והא דאין שוחטין אותו לכתחלה וישמור את הדם עד הלילה ויכסנו לפי שאין שוחטין לתוך הכלי ואם ישחטנו על העפר יבלע בארץ ולא יהא רישומו ניכר דלא מסתבר כו' נ"ב ול"ל דדוקא בדיעבד ששחט כבר יכסנו בערב אבל לכתחלה אסור לשחוט ביו"ט על מנת כן שישמור את הדם עד הערב ויכסה אף אם יכול לשמור כי לכתחלה צריך דוקא לכסות מיד ע"ז אומר הרא"ש דלא מסתבר שימנע משמחת יו"ט לפי שאינו יכול לכסות לאלתר ע"כ צ"ל שמפני שגם בלילה לא יכסנו כי קשה לשמרו עד הלילה ולא יכסה כלל ע"כ אסור לכתחלה לשחוט אבל בדיעבד אם נזדמן ששחט ולא נבלע הדם בארץ מחויב לכסות: סי' י"ב ד"ה תני ר' חייא כו' אין מכסין אותו ביו"ט סה"ד אמר רבה שחט צפור מעיו"ט אין מכסין אותו בי"ט גלגל עיסה מערב י"ט מפריש ממנה חלה בי"ט כו' כצ"ל

בק"נ סי' י"ד ד"ה ולכך לא הביא רב אלפס כו' נשמע לב"ה בסולם של עלייה דברה"י לב"ה נמי שרי דאי ב"ה אוסר בשל עלייה ה"ל למיתני כו' כצ"ל

ברא"ש סי' י"ח גרסינן בירושלמי (הל' ו') ב"ש אומרים כו' והא ר' אבהו יתיב ומתני ומפתח דפלטרין בידיה פלפלין הוה ליה בגויה כצ"ל ונ"ב וכן מעתיק הר"נ: סי' כ"ב בהגה"ה סה"ד והמחמיר לדוך מלח ותבלין מעי"ט הרבה יחד יתברך בשם המיוחד כצ"ל: פרק שני

סי' טז ומדאמרינן ומדליקין לו את הנר ש"מ כצ"ל: סי' י"ט בעא מיניה אבא בר מרתא מאביי כצ"ל: פרק שלישי

בק"נ סי' ב' ד"ה לא מיבעיא באכילה כו' ותירץ מהרש"ל שנ"מ לאסור כו' כצ"ל ונ"ב מתרש"ל הוא ביש"ש חולין סי' לא

בת"ש שם אות ה' כמ"ש רש"י לעיל גם אינו תולה כו' כצ"ל: שם אות ו' ואף ר"ש מודה ליה דאף בי"ט שני בעי בכדי שיעשו כו' כצ"ל: סי' י' אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף כצ"ל ונ"ב כמו בגמ' ורי"ף: סי' ט"ז דביתהו דרב אשי הות נהלא קימחא אגבא דפתורא כצ"ל: שם ורמי בר חמא הוה שכיח קמיה דרב פפי מרי דעובדא כצ"ל

ת"ש סי' י"ד ד"ה כמו שכתוב בגמרא כו' ולדעת רבא בגמ' אפילו כלי המיוחד למדה ימלאנו כצ"ל: פרק חמישי

בק"נ סי' א' אות ד' ורבינו לא חילק בכך ונראה דהיינו טעמא כו' נ"ב מפורש כן ברש"י

בב"ח סי' ו' מגיה לבית המשתה נ"ב זהו הגי' שבגמ' אבל הגי' ברי"ף לבהכנ"ס וצ"ל כן בהרא"ש כי הרא"ש מעתיק תמיד לשון הרי"ף

בק"נ סימן י"ד ד"ה משום סירכא דמשכא כו' וע' ביו"ד סימן ל"ט בש"ך ס"ק ל"ב כצ"ל: