דבש תמר - ב (רא"ש ) טו

יהודה אומר בצבת של עץ כו' כצ"ל כמו בגמ' ומשניות ואף שברי"ף מהופך הגירסא כמו ברא"ש אין זה מחמת גי' אחרת שהיה להרי"ף כי לא יכול להיות כמו שהוכחתי ברי"ף ע"ש אלא מהמדפיסים נשתבש: סליקא לה מסכת עירובין בעזה"י יהי רצון כו'

מסכת פסחים פרק שני

ברא"ש סי' ב' ובכלאי הכרם ובבשר בחלב דלא כתיב בהו אכילה אפילו שלא כדרך הנאתן אסור שלא במקום סכנה נ"ב פי' אסור ולוקין

בק"נ סימן י' ד"ה משכונו של נכרי כו' ואם לאחר זמן רצה זה הישראל ליטול מן הראשון קרן ורבית כצ"ל נ"ב וכן איתא שם בהרא"ש סוף הסימן

ק"נ סי' ט"ו ד"ה מדלא חשיב לה כו' וכל זה מדברי המשנה א"ל כו' כצ"ל: סימן ט"ז היה אומר ר"ת כו' וחביץ קדרה דפרק כיצד מברכין כו' כצ"ל: פרק שלישי

ברא"ש סי' י' ישא בת מלמדי תינוקות ואל ישא בת ע"ה כו' כצ"ל כמו בגמ': שם בא"ד אמר רבי אלעזר עם הארץ מותר כצ"ל כמו בגמ': שם והיה ביום ההוא כו' זה אור שיקר וחמיד כו' כצ"ל

בת"ש שם ציון א' ד"ה אין טוב להתלוות עמו בדרך כו' אבל בע"ה דלעיל שהוא מכיר כו' כמו שאמר כצ"ל נ"ב פי' שהוא מכיר וכופר שמביא הרא"ש פי' ר"י לעיל: פרק רביעי

רא"ש סי' ג' ק"נ ד"ה אנן לא אפשר לן מהא הוכיח מ"א כו' ולי אין ראיה מזה כו' נ"ב לענ"ד אינני משיג כלל דבריו בזה הלא המ"א הוכיח ממה שרצו ללכת ליום השוק שהיה באותו היום בצידון ובאו שמה כחצות היום כדעת המאירי נמצאו נשאו ונתנו עד הערב אם אמנם כי המ"א סותר את עצמו בסי' רמ"ח כי שם כתב הב"י ואם הוא דרך מועט כמו מצור לצידון שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד מותר להפליג בע"ש בבקר מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת והמ"א מעתיק שם גמר דברי הב"י כלומר כשיש רוח טוב ע"כ. הרי הלכו מבוקר עד ערב ואיך משמע משם שפרקמטיא שרי וכן פרש"י שבת י"ט מצור לצידון מהלך יום אחד אבל מי"א יש לומר כוונתו מזה שלדבר הרשות אסור להפליג בספינה ע"ש ולדבר מצוה מותר אף שהולך כל היום עד הערב מפני שהולך למו"מ ליום השוק ש"מ שגם פרקמטיא שרי ערב שבת אבל זאת לא יכול להיות שהיו עוסקים בפרקמטיא מבוקר עד חצות הלא בבוקר הפליגו מצור פליאה דעת הק"נ ממני: שם ד"ה אבל החכם יכול להתיר לו כו' נ"ב המחבר בונה לו יסוד ולפנינו הגי' ברא"ש להם וכיון שאין לו ליסוד נהרס הבנין שבנה עליו

רא"ש סי' ד' ד"ה כי אתא רבה בר בר חנה כו' אחת בקשת ואחת ביתר שעל הקשת אסור ושעל היתר איכא כו' כצ"ל נ"ב וכן איתא ברי"ף: סי' ז' גרסינן כו' ת"ר איזהו גדי מקולס נ"ב דבריו נמצאו בתוספתא בשינוי לשון ות"ר אין שם אלא כך הוא איזהו גדי מקולס כולו צלי ראשו וקרבו וכרעיו בשל הימנו כל שהוא שלק הימנו כל שהוא אין זה גדי מקולס עכ"ל. ולשון הרא"ש מועתק מהרי"ף והרי"ף לא גרס בשל כי היינו שלק וכתב במקומו נחתך

ת"ש סי' ו' ד"ה אמר רב פפא כו' כשאינו גדי או טלה שרי נ"ב וכן איתא בתוספתא הנ"ל ביצה פ"ב עושין עגל מקולס ביו"ט הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס

ת"ש סי' ח' ד"ה נהגו אין לא נהגו לא כו' עד סה"ד נ"ב הן הן דברי רש"ל וע' חדושי אנשי שם שמפרש הרא"ש והר"נ וכונתם לא כהבנת רש"ל ות"ש דבריהם: פרק עשירי

רא"ש סי' ה' ושמואל אמר כו' הוה קאימנא קמיה דשמואל ונחית מאיגרא לארעא והדר מקדש כצ"ל: סי' י"א וכי מטא נ"ב ע' רשב"ם: רב חנניא בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא והוה קאי עלייהו רב המנונא סבא כצ"ל כמו בגמ': שם ואפילו ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי ומאותה העת קבעתן השבת כצ"ל כמו ברי"ף: סי' ט"ז רב אשי אקלע למחוזא אמרו לימא לן מר קידושא רבה סבר מאי קידושא רבה אמר כל היכא דאיתא כו' כצ"ל

בק"נ שם ד"ה ולא פליגי רבנן בין מקדש אחמרא בין מקדש אריפתא כו' והא דאמר רב נטל ידיו לא יקדש היינו על היין אבל על הפת מקדש אך רב ברונא סבר כו' כצ"ל

בק"נ סי' ל"ט ד"ה ר' שמלאי לא ידעתי על מי ועל מה הביאו הרי"ף ורבינו הך עובדא הכא נ"ב הך עובדא מובא גם הכא בגמ' בסיומא דמסכת פסחים וכבר כתב הרשב"ם על מי ועל מה מביא האי עובדא הכא: הדרן עלך מסכת פסחים וסליקא לה בסייעתא דשמיא

מסכת יומא פרק שמיני

סי' יג עוברה שהריחה כו' אפתחא דבי אזגור מלכא חליף ואזיל אטוריגא דמלכא כו' כצ"ל: סי' י"ד ת"ר מנין יודעים שהאירו עיניו כו' כצ"ל

ק"נ סי' ט"ו ד"ה לא צריכא דפריש חד מינייהו כו' והתוס' פי' דיצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת דאי כו' כצ"ל: סי' כ' תנן בשלשה פרקים בשנה כו' ומדרב הונא שקבל קושית רבי בא ולא תירץ לו ומדרבי יוסי דאמר מאי כו' כצ"ל: הדרן עלך מסכת יומא וסליקא לה בסייעתא דשמיא

מסכת סוכה פרק ראשון

בק"נ סי' ב' ד"ה פי' עד עולם י"ל משום הך דארנקי דחקו סה"ד נ"ב ע' עירובין ע"ט ע"א: סי' י"א שם ד"ה ותהוי חיצונה בית שער כו' הא דקתני הכא פטורה מן המזוזה היינו מדאורייתא כו' כצ"ל

ברא"ש סי' י"ג מתני' סוכה ישנה כו' דהא ליכא סוכה דלא חייש לחדושי האי חידוש כצ"ל ונ"ב אפשר לפרש הלשון שלפנינו ברא"ש שבעל העיטור מביא ראיה אשר מיכנש ומימך בסתרקי לא חשיב חידוש מדאיתא לקמן בגמ' דף מו. היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך ואם לאו לכשיכנוס לישב בה מברך שתים ע"כ ואם מיכנש כו' חשיב חידוש איך אמרו ואם לאו הא ליכא סוכה דלא יכול לחדושי בה האי חידוש אבל אחר אשר ראיתי בספר בעל העיטור עצמו ריש סוכה כותב בזה הלשון אות באות דהא ליכא סוכה דלא חייש לחדושי האי חידוש מה לנו לשקר שאין לו רגלים שעשו המעתיקים המדפיסים ששבשו הספרים אמת צדיק דרכו הלא לשונו הזהב שייך הכא בטוב טעם ואין צריך להרחיק עדותו והגהתי כטוב לשונו

בק"נ סי' כ"ד ד"ה ואע"ג דעשוי למלאות בית קיבול הוא וז"ל הרמב"ם פ"ב הל' ג' מהל' כלים כו' כצ"ל: סי' כ"ח אמר רב כו' ושמואל אמר כו' אבל יש בהן ארבעה ד"ה פסולה