דבש תמר - ב (רא"ש ) יג

יוסף למאן דס"ל דלמשדי קמייהו חטי ושערי נמי אסור וכו' כצ"ל: בא"ד י"ל כך סברת רב יוסף דמותיב לרב אשי אבל רב אשי לא חש להך כו' כצ"ל: סליקא לה האשר"י ממסכת שבת

מסכת עירובין פרק ראשון ברא"ש סי' א' מאי אמלתרא רב חמא בריה דרבה בר אבוה כצ"ל

בק"נ ד"ה מ"ד פסקי דארזא כ"ש קיני נראה דפסק רבינו כמ"ד פסקי דארזא כו' נ"ב אנכי טח עיני ואינני רואה ברא"ש שום משמעות שפסק כמ"ד פסקי דארזא אדרבא כיון דמעתיק הרא"ש לשון הגמ' משמע דפסק כמ"ד קיני אשר גם במערבא אמרי כש"כ וכ"כ הב"ח בסימן שס"ג ויותר רבים המה בקיני דאמרי נמי במערבא וגם רב חמא עמהם ובפסקי דארזא רק במערבא אמרי אבל רב חמא פליג עלייהו ומה שהשמיט הרי"ף אמלתרא גם אנכי תמהני ובראותי שכבר תמה הב"י בזה מי אנכי להתערב בזה והרמב"ם שפוסק כמ"ד קיני שפיר נכון כי למ"ד פסקי דארזא מוקשה מאד איך תוחבין בכותל בית הבחירה עץ בולט למרחוק הא אסור משום לא תטע לך אשרה כל עץ וכן כתב הרמב"ם בה' פ"א ואין בונין בו עץ בולט כלל ומה שרוצה הק"נ ליתן טעם להרמב"ם הוא דוחק גדול בגמ' שלשון הגמ' לא משמע כן והאי אלא כיון דקא חשיב אית ליה קלא קאי על מ"ד פסקי דארזא ופירושו גם פסקי דארזי דבר חשוב הוא אלא שאינם חשיבי כמו קיני שהמה מצוירין על עץ מלת צורות בולטות והם מונחים משוקעים בחומה ואף שהיו בולטים על העץ לא יצא בליטתם חוץ לחומה אלא שוה עם החומה

ברא"ש סי' י"א בסה"ד ורוחב הכותל עודף לצד מבוי או מאחריו: נ"ב ורש"י קורא לצד מבוי מאחריו ולצד חוץ מלפניו

רא"ש סי' י"ח בק"נ ד"ה מדפריך עקומה פשיטא והוא על הרא"ש סוף סי' י"ח על דברי ר"מ שמביא שם הרא"ש נ"ל שהוא טעות הדפוס וצ"ל הד"ה ואעקומה פריך פשיטא כלומר אפילו רבנן מודו בהא והמה דברי הרא"ש שמביא מלשון פשיטא סייעתא לדברי ר"מ ואינו מפרש פשיטא כפי' רש"י אבל הר"מ אינו מדייק כלל לשון פשיטא אלא מביא ראיה מדמשני קמ"ל כדר' זירא דהלכה כמותו ובזה בודאי גם רש"י מודה ובפי' פשיטא גם ר"מ מפרש דהמקשן ס"ד אשר עקומה ג"כ דברי ר' יהודה ופריך פשיטא כפי' רש"י ומשני קמ"ל כדרבי זירא וד"ה הוא

רא"ש סי' כ"א במשנה מקיפין ג' חבלים כו' שיעור חבלים עוביין יותר על טפח כצ"ל כמו ברי"ף עי"ש

בק"נ סי' כ"ב ד"ה כיון דרב אשי כו' אי מבטל העומד לפרוץ שמתחתיו כו' כצ"ל: בא"ד דאי לא הוי עומד יותר מן הפרוץ שתחתיו כצ"ל ומדפיסי הניחו פחות במקומו ומחקו לא ולא יאות עבדי כי מרש"י משמע דאי הוי שוה עומד כפרוץ אפילו עומד עשרה אינו מועיל ע"כ כמו שהגהתי לא במקומו עומד והסתי פחות וקחתי יותר מקומו וכן עיקר

רא"ש סי' כ"ג ד"ה דרש רב נחמן כו' חצר שמשמשת לאויר ושאינה מוקפת שתי וערב כצ"ל וכן הגיה הב"ח ושאינה והוא כרצון הרר"י שם מביא הק"נ ד"ה חצר שמשתמשת לאויר אפילו במחיצת שתי וערב ושאינה מוקפת שתי וערב אפילו מוקף לדירה כו' כצ"ל

ברא"ש באותו הסימן אמר רב גידל אמר רב שלשה מותרין בשבע ואסורין בחמש כו' כצ"ל

בק"נ ד"ה לא דמיא הך פירצה כו' אם לא שע"י אותה מחיצה נשתנה הרשות אבל כו' כצ"ל: פרק שני

בהרא"ש סי' ד' ד"ה טחו בטיט כו' ורבא אמר לא הוי מיעוט כיון דלא יכול למיקם לאו כלום הוא ר"מ והראב"ד והר"ז ז"ל פסקו כרבא נ"ב הר"ז הוא הרז"ה הוא בעל המאור והנה הוא מחמיר יותר מרבא וכתב אם הרחיק מן הכותל ג' אינו מועיל מכש"כ אם טח בטיט אע"פ שיכול לעמוד בפני עצמו ולא כלום הוא עכ"ל וכן מקשה ה"ה בפ' ט"ז על הרמב"ם מדין הרחיק מן הכותל פחות מג' דלא הוי מיעוט ובטחו בטיט הוי מיעוט ומיישב אבל הרז"ה בלא שום תירוץ מקבל הכש"כ ופוסק כן: פרק שלישי

רא"ש סי' א' בהגהה ד"ה מערבין בכשות כו' וכן המיימוני הזכיר עוכלא תבלין וכתב בהגהה משמע בספר בפירוש דאין מערבין דקאמר ותבלין לאו בני אכילה נינהו כצ"ל והוא סתם גמ' דף כ"ט: עוד שם ד"ה ושאר כל הפירות כו' וחומץ כד' לטבל בו כו' רש"י לא פי' כן כי משמע מפירושו שירק לא מטבלין בחומץ ע"ש מה שכתבתי פי' לטבל בו לפי פי' רש"י

בק"נ סי' ב' ד"ה והא דתנן במתני' והכהנים בחלה כו' וא"כ דין התרומה לישראל כדין היין לנזיר ע"ש כצ"ל

בהגהה סי' ד' ד"ה נתנו בכלכלה כו' והעירוב נתון בשולי הכלכלה תוך ג' לגב האילן שפיר חשיב עירוב מונח על מקום ד' דחוקקין להשלים ע"כ נ"ב בתוס' איתא רחוקה ג' כי בתוך ג' הוי כמו שוה לאילן ואינו צריך חקיקה

ברא"ש סס"י ד' במשנה נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ כצ"ל כמו בגמ': שם סי' ה' רב ושמואל דאמרי תרווייהו הכא במגדל של לבנים עסקינן כצ"ל: הגהות הב"ח ד"ה בסוף הגהה המתחיל וכן פי' ר"י וכו' סה"ד בין השמשות אפילו לרבי מהרמ"ק כצ"ל: פרק רביעי

סי' ב סה"ד הגהה וכן מי שבא בספינה חוץ לתחום כו' כצ"ל: סי' ח' סה"ד דדברי ר' יוחנן כתחלת עירוב דמי כצ"ל כמו ברי"ף

בק"נ סי' י"א ד"ה מדסברי ר"י ור"א כוותיה דר"א ור"י תרוייהו פליגי את"ק נ"ב פי' את"ק דהכא שהוא חכמים: סי' ט"ו ד"ה מתני' מי שיצא כו' רב אלפס ז"ל כתב כו' נ"ב אבל הרמב"ן במלחמות מפרש דעת הרי"ף שנתנו לו בני העיר פת לערב גם עליהם בפת ואחר שחזר ושב לא עירב עליהם ולענ"ד דעת הרר"י כ"כ לפרש כן דעת הרי"ף וכן ראוי ונכון כי גם הרמב"ם מפרש כן אשר הולך בעקבות רביה דרביה הרי"ף ז"ל: פרק חמישי

רא"ש סי' א' לא צריכא דמרבעא ולא מרבעא ברבוע של עולם מפרש ת"ש דרומה לצפון העולם צפונה לדרום העולם וכן מגיה שכצ"ל ברא"ש פי' כזה $$ציור בספר$$ שראש דרום העיר נוטה לצפון וסוף דרום העיר נוטה לדרום סימן ג' הגהות הב"ח אות ז' אמר רב אידי אמר ר' חנינא לא משולשין כצ"ל

ק"נ סימן ה' ד"ה אומר אני כו' דבריו אינני יודע למה תמוהים הלא הרא"ש מבאר דבריו באר היטב וכהגהת הב"ח דהא דקאמר ע"כ והרא"ש מחלק דברי שמואל לרישא וסיפא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו הוא הרישא אבל אם חוט המשקולת יורד כנגדו הוא הסיפא ורש"י מפרש ל"ש שמקדרין הוא ברישא דמלתא דשמואל ומה שאינו מזכיר הבלעה משום סיפא דמילתיה דשמואל אבל חוט המשקולת יורד כנגדו וכו'

רא"ש סי' י"א ד"ה הני בני קקונאי כו' הדר אמר לא דמי להתם כצ"ל: סי' י"ב המתחיל הנותן עירובו כו' ומפסיד את העיר כולה לפי שמדת העיר עולה לו במדת התחום