דבש תמר - ב (רא"ש ) יא

פרק שני

ברא"ש סי' א' והרי קנבוס שהוא קשה מצמר גפן אינו אלא פרי כצ"ל: שם סי' ב' ורב אלפס פירש אותו בראש הפתילה כצ"ל וכן מעתיק הקיצור וברי"ף פי' להקפות להערות ראש הפתילה: שם מיהו קשה דהיינו להדליק כיון שכרך אותה בראש הפתילה כצ"ל

בק"נ סימן ד' ד"ה על פתח ביתו מבחוץ כו' וחצר שיש לו שני פתחים ה"ק דיש לבית שני פתחים משני צדדים פתוחים לחצר וקשה לי כצ"ל

ברא"ש סי' י"ח במשנה כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכל היוצא מן העץ כו' כצ"ל: שם בסוף הסי' אע"פ שאינה מהובהבת נ"ב ע' בגמ' מה שכתבתי בזה שמנהג בנות ישראל לתועלת גדול וכמו שכתב הרא"ש ומנהג יפה הוא ובפ"ק דביצה כתב ג"כ שיותר טובות להדליקן כשהודלקו וכבו כבר והק"נ משבח טעמו והבוחר יבחר וטובים השנים מן האחד: שם בק"נ אמר רבה היינו טעמא נ"ב אתמהה שמעתיק השיבוש בטח צ"ל רבא כמו דאיתא בגמ' וברי"ף: פרק שלישי

סי' ו בסה"ד הלכך בחמין אסור בין בכלי בין בקרקע כצ"ל הגם שהעתיק לשון הרי"ף אבל גם ברי"ף שיבוש הוא שיצא מיד המעתיק או מדפיס פ"ג קרקע

בת"ש אות י"ד אע"פ שאינה גרופה צ"ל שגרופה כצ"ל והוא מעתיק הכתיב והגהתו וכן עשה באות ט"ו הסמוך שמא ירתיח צ"ל שמא ימצא וכן באות י"ז כ"כ חסר ההגה וכצ"ל הפשרו זהו בישולו צ"ל לא זהו בישולו כדאיתא ברא"ש: שם אות י"ח ד"ה ואחר שנתבשל כו' לא נראה לי כלל דלהוי בישול כצ"ל

ברא"ש סט"ו ד"ה אבל נותן כו' ת"ר נותן אדם כו' דברי ב"ש וב"ה אומרים בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין כצ"ל: בא"ד מדתני ר' חייא מערה אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין כצ"ל וכן איתא בגמ' וברי"ף בדברי ב"ה ובברייתא דר' חייא וההיפך הוא תהפוכות וגנאי לדבר כן

סי' טז ד"ה האילפס וכו' ור"ת היה אומר אדדייק רשב"ם כו' הא לערות מן האילפס לתוך הקערה על התבלין אסור כצ"ל

ת"ש שם בגמ' שלי אות כ"ו שאני יין נסך צ"ל דשאני כצ"ל ובד' ווילנא חסר כל דיבור זה

ק"נ סי' י"ח אות ל' ד"ה ואם נתנוהו מבע"י מותר הלשון דחוק דהל"ל אבל מבע"י נותנין כצ"ל: שם בסה"ד וט' מ"א סי' רס"ה ס"ק ב' כצ"ל

ברא"ש סי' כ' ת"ר מטלטלין וכו' אבל היו עליה בין השמשות מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא והוה ליה מוקצה מחמת איסור כו' כצ"ל: שם מידי דהוה אסיכי זיירי ומזורי דאמר בריש כל הכלים משמיה דרב הכל מודים וכו' כצ"ל

בק"נ שם אות ש' ד"ה הלכך כו' הלשון הלכך משונה הוא נ"ב ול"נ לפרש כאלו כתב הלכך עכ"פ נר וכו' פי' הלכך כיון דהלכה כדברי המיקל ואין לאסור מוקצה מחמת מיאוס אבל עכ"פ מחמת איסור יש לאסור ע"כ וע"ש מה שכתב בזה הק"נ והבוחר יבחר

ברא"ש סי' כ"ג בי רב חמא הוה מטה גללניתא הת"ש והק"נ גרסי רב חמא הוי ליה מטה כו' והמדפיסים בווילנא השמיטו הני גירסאות משניהם ולא ידעתי למה ואחשוב שבעלי המגיהים חשבו שרק מוסיפים ליה ואני אומר שאלו כן הוי מתחלי ה"ג הוה ליה ומשמתחילים ה"ג רב חמא הוה ליה ש"מ לא לבד שמוסיפין ליה אלא גם גורעין כו' ונ"מ גדולה כי לפי גירסתם לא יוכל הרש"ש לקיים הגי' בגמ' לרבא ע"כ מעתה בבואם להדפיס ש"ס לא ידלגו על גירסת הני גברי רבוותא ועוד אם נגרוס ליה לא שייך כלל בי ואם נגרוס בי לא שייך ליה אלא הוה מטה: פרק רביעי

ברא"ש סי' ב' ד"ה יש מקומות כו' ויש מקומות הרבה שנהגו לעשות חפירה גדולה ועושין בה מקום האש מרוצפת בלבנה סביב מכל צד ומלמטה ומחממין היטב וגורפין אותה וכו' כצ"ל: סי' ה' ד"ה רב חסדא שרי לאהדורי אידרי וכו' לולאות של מלבושים וכו' נ"ב ע' תוס' ד"ה הא בחדתי הא דעתיקי שאם נתקו חוטי הסרבל וכו' ששם הלשון מובן יותר מכאן

בב"ח סי' ו' אות ג' או ה' מטלטלין אותן דרבי יוסי שלחא הוה אומן ונתברר לו ע"כ כצ"ל: סי' ט' אמר רב יהודה מכנים אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה והוא שייחד לו קרן זוית ע"כ כצ"ל ונ"ב כי עפר מדברים בו לשון זכר: שם בהגה אע"פ שעירה עפר לארץ אבל אם עירה עפר באמצע הבית כצ"ל

ק"נ סי' י"ב אות י"א או ש' והוא סבר אדם חשוב שאני כו' סה"ד וכן פסק בה"ש ובמ"א כצ"ל ופירושו בהלכות שבת ובמאכלות אסורות: פרק ששי

בת"ש סי' א' אות א' על הגהות הרא"ש ד"ה וכל תכשיטין כו' אבל לא יצא איתא בת"ש אבל לא תצא וכו' עד סה"ד ומסיים כצ"ל נ"ב חלילה לת"ש להפוך מאיש לאשה כיון דבהגהות הרא"ש מסיים וכן מנהג בישיבה ואין אשה בישיבה והת"ש לא בא אלא להוסיף בין ובין ומן יצא לתצא המדפיסים שבשו

ברא"ש סי' ב' פירוש כיפה של צמר וכו' נ"ב מעתיק דברי הרי"ף בזה וע' מה שכתבתי שם ברי"ף ע"ז

בק"נ סי' י' ד"ה שהן מכוסות בקשוריה עד סה"ד נ"ב לשון תוס' וע"ש מה שכתבתי: ברא"ש סי' י"ד ואפילו רבא דפליג עליה לאו משום דקתני בר"ה כצ"ל: פרק שביעי

ת"ש סי' א' אות ב' בשבתות הרבה פירוש ששכח ששבת היום כצ"ל

בהגהות הב"ח נמי לא נפיק וכו' נ"ב הב"ח מעתיק לשון הרי"ף לאשר כן דרכו של הרא"ש שתופס לשון הרי"ף במחברתו וכן מעתיק הכא במתניתין וביודע והיודע והעושה כדאיתא ברי"ף אף שבגמ' ומשניות הגירסא היודע היודע העושה ע"כ מגיה הב"ח גם כאן כלשון הרי"ף אבל כאן גם הרי"ף צריך להגהה כי לשונו בזה בלא טעם וכצ"ל והאי אי נמי בחמשא בשבתא נפיק לישתרי תרי יומי קמ"ל בו' וכן איתא בגמ'

בק"נ סי' ד' ד"ה ואם בירר נעשה כמי שבירר לאוצר כו' ולפרש"י הא דמשני הא בקנין ותמחוי והא שנפה וכברה היינו הך ברייתא כו' כצ"ל

ברא"ש סי' ו' האופה כו' פי' סיכתא גללי בהמה רקיקין כו' כצ"ל כמו ברי"ף: שם שכן אורגי יריעות שנפסקה להן נימא קושרה כצ"ל

בק"נ סי' ז' ד"ה והא לא קיימא פרש"י כו' ולכך תמה אני כו' הא הוי שתי תכיפות סה"ד נ"ב וי"ל דהוי שתי תכיפות אבל לא שתי תפירות כי אין תפירה בלא חוט: סי' ח' ד"ה המולחו כו' דמה מחיקה שייך ביה אם משפשף בידו נ"ב לפנינו ליתא כלל ברש"י בידו ואפשר כונת רש"י כפי' ערוך בערך שף ששפשף בסנדל של ציידין כמובא בק"נ שם: פרק שמיני

סוף סי' ב' עשרה פעמים של ד' ד' פסיעות או ארבע