דבש תמר - ב (רמב"ם) קמו
Devash Tamar (Rambam) 146 · דבש תמר - ב (רמב"ם) · free full Hebrew text
Open in the reader →של צמר שמביא בגמ' בפ' ראשית הגז ולא השמיטו הרמב"ם כי באומרו וקושר הציץ למעלה מן המצנפת והלא בפתילי התכלת הוא קושר והיא הכיפה של צמר שהיה מונחת בראש כ"ג ולקיים מה שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת מפרש ג"כ רש"י שם ע"ש ולא נעלמה מרש"י ז"ל הברייתא בחולין אך הוא מפרש הברייתא ג"כ כפירושו על התורה והרמב"ם סובר בפי' הברייתא כרש"י אך הרי"ף שבת דף כ"ח כתב ופי' כיפה של צמר חוטא דעמרא דגדילן ועבידן כי הוצא ורחב שתי אצבעות שיעור ציץ כדאמרינן כיפה של צמר היה מונח בראש כ"ג ועליו ציץ שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת ולפי פי' הרי"ף זאת הברייתא שפיר כתב הכ"מ שהרמב"ם השמיטו ובעז"ה כתבתי טעמו של הרמב"ם ושלא השמיטו
פ"ז הלכה ב' וכיצד מעשה חטאות הנשרפות כו' ומנתחין אותן שם כנתחי העולה בעורן. נ"ב פי' כנתחי העולה כמו שכתב לעיל פ"ו הל"ה כיצד מנתחין את העולה עד סוף הל' ח' שמסיים ואלו הן הנתחים האמורין בתורה ונתח אותה לנתחיה אבל לא כנתחי עולה שהיה אחר ההפשט אבל נתחי חטאות הנשרפות היה הנתוח בעורן קודם ההפשט ובלא הפשט כלל
פ"ו הלכה י"א כסף משנה ד"ה ומצאתי שמורי הרב וכו' ובגמ' כתוב בשני המאמרים כו' נ"ב לפנינו בגמ' הגי' כלשון הרמב"ם וכלשון הגמ' מעתיק הרמב"ם וז"ל הגמ' דף ע"א והא אתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני אמר רבא הביא קרבן וכו' ומציין הגר"י בועז בעין משפט הרמב"ם שגגות פ"ו הל' י"א ועוד שם באותו עמוד והתנן אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ומציין הל' ט' אך המדפיסים שיבשו וכתבו הל' א' אבל הלשון מוכח כי הל' ט' הוא דקתני אכל חלב וחלב אך הרמב"ם מברר גם שיעורו: שם פרק ט"ו הל' ז' לחם משנה ד"ה לפי שאין בין כהן משיח המשמש וכו' סה"ד כדכתיבנא וצריך עיון נ"ב ולענ"ד אם היו דברי רבינו ז"ל כל כך מוקשה לא היה שותק הראב"ד ז"ל ע"כ עלינו לסמוך על הראב"ד ז"ל ולישב דברי רבינו ז"ל וזה לשונו בפירוש המשנה ומה שמבואר שיעבור כ"ג ממשיחתו הוא שאירע בו מום או שימנוהו לעבודת יה"כ שמא יארע פסול בכהן גדול ביה"כ ויעבוד אחר יו"כ ע"כ: וזה שמפורש בפירוש המשנה או שימנוהו לעבודת יוה"כ הוא נכלל בדברי רבינו בשתי תיבות "וכיוצא בהן" ומום או זקנה אין להכחיש שגם בזה נקרא כהן שעבר ונ"מ להרבה דברים ששוה בהן לכהן המשמש כמבואר שם במשנה ובברייתא שאין בהם דבר עבודה כלל ונוהג אף בזקן ואף במום קבוע וגם במום עובר יכול לחזור לעבודתו כשעבר מומו גם צרעת הוי מום וכשנתרפא חוזר לעבודתו כן נ"ל ליישב האי כ"ש שדבריו מתמיהין
פ"ב הל' י"ב כסף משנה ד"ה קולית שחשב עליה לנוקבה וכו' נראה שהיה לו גירסא אחרת. נ"ב ובתוס' ב"ק דף כ"ה ע"ב מחליט דמחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי ואע"ג שחישב עליה לנוקבה מאותה הגמרא דהעור והרוטב ע"ש ד"ה ומה פכין קטנים
פי"א הלכה ג' רמב"ם מסרק של צמר כו' נ"ב הרמב"ם מפרש מה שתירצו הא בגווייתא הא בברייתא קאי על הרישא עצמה שמדייק ר"ה ב"מ אחת מבינתים טהור הא נשתיירו בו שתים במקום אחד טמא על זה מתרץ הגמ' ואומר מאי קושי' דלמא הא שניטל בגווייתא שבשלש השניים הא בברייתא הנשארים מכל שלש השיניים נמצא ממילא נשאר שנים שנים במקום אחד והיא טהור ולא קשיא כלל מסיפא לרישא וכן נראה מפשטות לשון שניטל שיניו אחת מבינתים וכפרש"י שמכל שלשה שלשה שיניו ניטלה האמצעיות ונשארו החיצונות נמצא החיצונות שנשארו מכל שלש סמוכים ותכופים זה אצל זה ובכל זאת טהור כי שלשה צריכים כמו בסיפא ומה שכתב הרמב"ם כשינויא דרב פפא מאד מאד הצדק אתו לפי גי' הספרים שלפנינו שאביי אמר שינויא קמא ושבק אביי ולקח רב פפא שהוא בתרא שהיה אחר אביי ובטח גם להראב"ד היה הגי' אמר אביי ולא סתם גמ' כמו שהיה לפני הכסף משנה גם בניטל אחת בינתים פי' שניטל מכל שלשה האמצעית וכו' כן נראה לי כי הוא פי' המתקבל ונשמע בנחת וע"כ ראוי לפרש כך כ"כ הא בגווייתא הא בברייתא אף שהוא דחוק מעט
פ"ט הלכה ב' מגיד משנה ד"ה ואע"פ שהנגנב ישן וכו' ועל כרחך לא איבעיא להו התם אלא כשמכרו ישן נ"ב לפנינו איתא כן מפורש בגמ' גנבו ומכרו ישן
פי"ב הלכה ב' ואפילו היו בתוך הכלי. נ"ב מדכתב ואפילו היו בתוך הכלי ש"מ דגורס בהמשנה אפילו הם בכד אחד כגי' הרי"ף רבו דרבו בע"א דף פ"ב וחזר בו מגירסתו בפירושו על המשנה ככר: שם הלכה ג' לפיכך אוכל אדם כו' פי' כיון שפי תאנה או' ענב אין בו משום גילוי ולא נשאר חשש אלא שמא יבוא לידו תאנה או ענב מניקור ע"ז אמרו שם בט"ז שומר פתאים ה' ולא יאונה לידו מניקורים
פ"ג הלכה י"ז הגהות מיימוניות אות נ' ד"ה כלומר החזיק בקרקע על ידי יפוי נ"ב ע' בפי' המשניות שא"א לפרש כן דברי הרמב"ם אלא כמו שפירשו הכ"מ והמ"מ והל"מ כי גי' הרמב"ם יפה לי ורבינו שמואל ותוס' היה להם הגי' יפה לך והרמב"ם אינו מזכיר שם קרקע כלל אלא קנה הפשתן בשכר עבודתו
פ"ח הלכה ה' מגיד משנה ד"ה רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה וכו' אבל בעל החצר נראה שהכל מודים דמה לו לבעל חצר בכך נ"ב מהריטב"א שמביא הנ"י משמע דהא בהא תליא לר"י א"ש דתלוי בדעת בעל החצר לשנות המרזב מצד אל צד וכן לר"ח לקצרו וכיון דתלוי בדעת בעל החצר ואינו צריך לזה הסכמת בעל הגג מובן אשר בעל הגג אינו יכול לשנות ולא לקצר בלא דעת בעל החצר אבל הרמב"ם דלא פסק כותייהו ואין בעל החצר רשאי לשנות ולקצר בלא דעת בעל הגג וכיון דתלוי בדעת בעל הגג שפיר כתב הרמב"ם שבעל הגג יכול לשנות ולקצר כרצונו
פ"י הלכה ח' כסף משנה ד"ה מי שהיה כו' רבינו גורס במשנה בית השלחין וכל האילן נ"ב הוא גי' הרי"ף: שם מגיד משנה ד"ה וכן אם היה נוטה על בית השלחין וכו' מתוך זה למד המחבר נ"ב הגר"א מראה מקומו מהתוספתא דאיתא שם "בית השלחין ובית האילן כנגד המשקולות" אבל במשנה היה גירסתו כמו שלפנינו וכן פי' בפירושו למשניות: