דבש תמר - ב (רמב"ם) קמז
Devash Tamar (Rambam) 147 · דבש תמר - ב (רמב"ם) · free full Hebrew text
Open in the reader →פ"ב הלכה ב' משנה למלך ד"ה לפיכך השולח בנו קטן כו' סה"ד וצ"ע נ"ב פליאה גדולה בעיני כיון שידע המחבר משנה למלך ז"ל שצריך עיון הלא לא מעבר לים הוא פירוש המשניות להרמב"ם היה לו לעיין שם כי הרמב"ם מפרש שם דאו או קתני במתניתין שמדד לו באיסר שמן או כשאין לחנוני שמן ונתן לו איסר ליקח בו מזולתו גם מפרש כפי' שמביא הרשב"ם בסוף דבריו שאבי הבן לא נתן ביד בנו הקטן כלום רק הצלוחית ועלינו לפרש דברי הרמב"ם כאן כפירושו במשנה ומדד לו באיסר שמן או נתן לו את האיסר ואבד השמן ואת האיסר פי' או את האיסר ובזה אין דברי רבינו סתומים אלא מפורשים ומפולשים וגם המ"מ נראה שלא ראה פי' הרמב"ם על כי אלו ראה הלא הוא קרוב קרוב יותר אצל עצמו להביא פירושו על דבריו מלהביא פי' רש"י
פ"ח הלכה ה' עיין המגיד משנה על הלכה ה' עד סוף הדיבור ומה שכתב עליו הגהות מיימוניות נ"ב ולענ"ד לא ידעתי מאי רעש אם אמנם כי המשנה קאי על חוכר אבל הדין דין אמת כי מאי מנכה יפחות וכן יש פחת ממקבל כמו מחוכר כי החוכר שדה שאמדוהו לעשות ששים כור ופסק לו עשרים כור עתה אחר החגב עשה רק שלשים כור נותן לו עשרה כור כן המקבל ליתן לו שליש עשרים כור עתה השליש עשרה כור: שם לחם משנה הלכה ג' ד"ה שכרה או קבלה וכו' כלומר בין דלשבע שנים אין שביעית מן המנין בין דלשבוע אחד שביעית מן המנין: שם שם הלכה ז' ד"ה או שזרעה מתחלה אספסתא וחרשה ואח"כ זרעה וכו' אבל בבבל וכיוצא בו יכול לשנות מאיזה מין שירצה ע"כ נ"ב וכן נראה מהרמב"ם בפי' המשניות: שם בא"ד משמע דאפילו לענין חטין ושעורין יכול לשנות נ"ב תמיה לי דהמחבר לא שם עיניו על סוף הדיבור שם דמסיים רש"י ז"ל הלכך משנה בכל מקום שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית משמע אבל משעורים לחטים לא ישנה ובטח לא היה סה"ד של רש"י ז"ל בגמ' כמו לפנינו כי ברש"י על הרי"ף מסיים לכך משנה כל מה שירצה ושפיר נכון דבריו: שם במגיד משנה ד"ה או שלא זרעה כלל מימרא דרב חסדא שם נ"ב לפנינו איתא אמר שמואל וכן מעתיק הרא"ש וברי"ף איתא אמר רב יהודה אמר שמואל הרי לכולם דשמואל הוא
פי"ג הלכה ד' לחם משנה ד"ה ופרות הדשות וכו' אבל לרש"י ז"ל דאית ליה כדברי רבינו ז"ל קשה. נ"ב לא הי' לפניו התוס' ד"ה המרכסות שמפרש כמוהו: שם שם רמב"ם אבל מפני מראית העין אם היו נ"ב ע' בל"מ ולולא דמסתפינא הייתי מותק אם היו עד שני וגורם אבל מפני מראית העין מביא וקאי אדלעיל וכן פרות הדשות במע"ש ופרות המהלכות על התבואה כי בלתי ספק לא זז מדעת שכתב כן על המהלכות
פ"ה הלכה ד' מגיד משנה ד"ה וכן אם הפקידו לו שני כלים וכו' גם זה שם נ"ב אמת כי הוא הפי' מאי דקתני שם במשנה וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז פירושו יפה מנה קטן יפה אלף גדול מדתני שם במשנה ע"ז נותן הקטן לאחד מהם ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני ש"מ מנה הוא הקטן ואלף הוא הגדול אבל הלשון שכותב רבינו שני כלים אחד גדול ואחד קטן הוא לשון התוספתא כהויתו פרק גם בהקדם גדול לקטן נגד אשר במשנה מקדים קטן לגדול
פכ"ז הלכה ד' לחם משנה ושני שיטין אלו הן ואוירן וכו' משום דרבינו היה לו לפסוק כר' אבהו דהוה בתרא נ"ב הרי"ף והרא"ש גרסי לרב חייא בר אמי באחרונה
פ"י הלכה ו' לחם משנה ומפי השמועה למדו כו' אבל בס"ה כתב בלאוין קצ"ו שאסור לענות על רב מן התורה. נ"ב וכן משמע מלשון הרמב"ם בפ' י"א הלכה ו' דכתב בסתם ודיני וכו' ואין שומעין וכו' וכן מפורש בפי' המשניות שלו בדיני נפשות וכו' לפי שאם יתחיל הגדול אסור לנשארים לחלוק כמו שנאמר וכו'
פ"ה הלכה ג' על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים. נ"ב נשתבש לשון הפסוק דברים י"ז כתיב על פי שנים עדים או שלשה עדים ושם י"ט כתיב על פי שני עדים או על פי שלשה עדים ובמשנה על פי שנים עדים או שלשה עדים והוא הפסוק הראשון: