דרושי הצל"ח צט

הפירוש כן רק פירושו שהיום נותן סדר הברכות והקללות שאתם עתידים לקבל בהר גריזים ועיבל, ושוב כתב המזרחי וא"ת מנ"ל לרש"י הא, ודלמא באמת נאמרו היום הברכה והקללה מפי משה, ובהר גריזים ועיבל נאמרו מפי הכהנים והלוים, וי"ל דלא מסתבר שנאמרו בתוך זמן קצר של שני חדשים

(ד) ואני אומר שלזה כיון רש"י להוכיח שלא נאמרו היום ממה שפירש אשר תשמעו ע"מ, שהרי לעיל פירשתי דברי הילקוט שע"כ אשר הוא לשון אם שאל"כ אלא הוא לשון ע"מ, א"כ א"צ ת"כ ולמה נאמרו שניהן הברכה והקללה, הלא מכלל הן אתה שומע לאו

ואמנם הב"ש שם בס"ק ד' כתב הטעם דבאומר מעכשיו או ע"מ א"צ ת"כ, הוא משום כיון דמעכשיו חייל המעשה אז הוא חייל בתנאי שמתנה עמו, אבל תנאי באם, כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שאל יחול מעכשיו לא הוי תנאי כי אם בת"כ ע"ש בב"ש, ולפ"ז אם בלא"ה אין המעשה חל מעכשיו גם תנאי ע"מ שוה לתנאי באם, וצריך ת"כ גם בע"מ כיון שעל מנת הזה ודאי אינו מעכשיו הרי אין כחו יותר מתנאי באם ועיין בר"ן פ' מי שאחזו, ומעתה ה כוונת רש"י שפי' נותן לפניכם אין פירושו היום ממש רק עתיד ליתן בהר גריזים ועיבל, וסיים רש"י אשר תשמעון ע"מ וכו', וא"כ אי ס"ד היום ממש וע"מ כאומר מעכשיו א"כ למה לי שניהן הברכה והקללה הרי בע"מ א"צ כפול אלא ע"כ שפירושו שעתיד ליתן וא"כ לא חייל מעכשיו ושפיר בעינן ת"כ: דרוש ל"ד לחנוכה (א) בענין הנס של חנוכה נתקשו כל המפרשים למה יוגרע נס הזה מנס שבימי מרדכי ואסתר שהוא בימי הפורים, מלבד קריאת המגילה שהוא לפרסומי ניסא, נקבע ג"כ ימי משתה ושמחה ויו"ט להרבות בסעודה, ולמה לא קבעו ג"כ ימי חנוכה מלבד הדלקת נרות שהוא לפרסומי ניסא לימי משתה ושמחה

ואני מדקדק עוד יותר, על עיקר הנס הלא כמו שטמאו כל השמנים טמאו ג"כ שאר הדברים, ולא היה להם לא סולת טהור למנחות ולא יין לנסכים, ולמה לא נעשה להם נס שימצא להם מעט סולת טהור למנחה ויהיה הנס שיקריבו ממנו שמונה ימים, עדי יעשו בטהרה, וכמו כן יין לנסכים, ומדוע נעשה הנס הזה דוקא בשמן למאור

(ב) ונראה כי עיקר כונת היונים היה, כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, ורצו שלא תהא השכינה שורה בישראל, ובאמת באותו זמן שנעשה בית המקדש ע"ז שהרי שקצו אבני מזבח ועשו בו תקרובות ע"ג, מסתמא נסתלקה השכינה משם, כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה וגו', וא"א לשני רעים וכו', ובכ"מ ששורה הקליפה השכינה בורחת משם, וזה דרך הקדושה להיות כמלך עלוב ונדחה מפני הקליפה, והנה היה מקום להרהר מי יודע אם תחזור השכינה לשכון בבית הזה שנעשו בית ע"ג, וכמבואר בחדושי הרא"ם על הסמ"ג, והקב"ה ברחמיו ורוב חסדיו הראנו אות לטובה, כי עדיין חבת הקודש מכשרת הבית הזה, ושתחזור השכינה להיות שורה בבית הזה, והנה נרות המנורה הוא עדות לישראל שהשכינה שורה עמהם וזה נר המערבי, וכמשארז"ל בפ' במה מדליקין ובפ' כל קרבנות הציבור, על פסוק מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו אהרן וגו', וכי לאורה הוא צריך והלא כל מ' שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, ומהו עדות זה נר המערבי שנותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים, הרי שע"י דליקת הנר יתר על זמנו לפי דרך הטבע, היא עדות על השראת השכינה וק"ו כאן שדלקו כל שמונת הנרות יתר על זמנן, לפי הטבע זמן מופלג כזה שנעשה נס והדליקו ממנו שמונת ימים

(ג) ונמצא שהיה כאן שני ניסים כפולים, הנס האחד היא משיכת נר המערבי שהיה דולק יותר משאר הנרות, שהרי ממנו היה מתחיל וכו', ונס השני המשכת ההשפעה בפך הזה להוריק ממנו שמונת הימים, ואף שנס הראשון שנעשה בנר המערבי אין זה דבר חדש, שהרי זה דרכו היה כל הימים בימי שמעון הצדיק, מ"מ עתה כבר היה מקום להתיאש מזה, ולומר כבר נסתלקה השכינה ע"י שטמאו היונים הבה"מ הזה ועשו בו תקרובות ע"ג, וכיון שחזר הנס כדרכו זה סימן שעדיין לא זזה שכינה, ונס זה נעשה גם ביום הראשון, אבל הנס השני נעשה רק בשבעת הימים, אבל ביום הראשון אין כאן נס השני כלל, שהרי היה בפך הזה להדליק יום א'

ובזה מתורץ קושית הפוסקים שהקשו על שקבעו ימי חנוכה ח' ימים והיה להם לקבוע רק שבעה ימים שהרי ביום ראשון אין כאן נס, ולדידי ניחא דגם ביום הראשון ראוי לקבוע זכר לנס נר המערבי שחזר למקומו

(ד) ומעתה מתורץ מה שהקשיתי, למה נעשה הנס דוקא בשמו למאור ולא ביין לנסכים או בסולת למנחות, לפי שכל עיקר המכוון בנס הזה להראות שנא היה בכח היונים לסלק השראת השכינה מישראל ולכך נעשה הנס הזה במנורה שהיא עדות ע"ז, ולפי שבנס הזה ראו אור גדול השראת השכינה בישראל, כבר היו שבעים מזיו השכינה, מעין עוה"ב שאין בה לא אכילה ולא שתיה רק צדיקים יושבים כו', לא היה כאן מקום לקבוע ימי משתה ושמחה דברים גשמיים רק מאורי אור שהוא מעין עוה"ב משא"כ בימי מרדכי ואסתר לא היה זכר בנס ההוא להשראת שכינה בישראל, רק הצלה ממות לחיים חיי עוה"ז קבעו בו מעין הנאת עוה"ז שמחה ומשתה. וא"כ בימים הללו ראוי ניתן לב לתקן כל הדברים הגורמים לשכינה שתסתלק מישראל שזה היה כונת היונים, והנה בעוה"ר בעת הגלות אפס מקום להשראת השכינה, כי חרב בית מקדשנו, והקב"ה ברחמיו השאיר לנו שארית, וכתיב ואהיה להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ושם השכינה שורה, ואלו המדברים בבה"כ אין לך מורד במלכו של עולם בהיכלו ולפניו גדול מזה, וזה מטמא אויר הקדוש דוגמת היונים שטימאו המזבח, כי זה מעמיד צלם בהיכל, כי בכל עבירה נעשית קליפה ורוח הטומאה, ובעוה"ר נתפרץ הדבר מאד

(ה) והטעם שבעוה"ב צדיקים נהנים מזיו השכינה, ובעוה"ז נאמר כי לא יראני אדם וחי, נלע"ד ע"פ מה שכ' האלשיך בפסוק ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת ואיך נהפכת לי וגו', במה שידענו מהירושלמי כי המבריך זמורה בארץ ותוציא בדים ותשלח זמורות וענבים, שאמרו שכל השנים הראשונים שהעלים שלה הפוכים אחורי העלים כלפי האם היא סימן שיונקת עדין מן האם, כדאמרי אינשי מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה, ואחר זמן שפני העלים כלפי האם הוא סימן שאינה צריכה שוב לאמה ויונקת מעצמה, ונבוא אל הענין שאומר הוא יתברך אשר השכינה היא עקר ואם בישראל, אמר הנה אנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, ואיך נהפכת לי שהראית לי עורף ולא פנים כעלים של זמורות ההברכה, שאחורי העלים כלפי האם, כן הפכת פנים מנגדי, והוא הפך הגפן שכשהשורק יונק מן האם הופכת אחורי העלים אלי ש בי שכשם