דרושי הצל"ח צח

והמזבח מגין, ואמר הנני מפתח פתוחה ולא יהיה מורא מתהומא רבה, כי ומשתי את עון הארץ ההיא ביום א', ואם אין עון אשר חטא אין מורא מתהומא רבה

(ט) ונחזור לענינינו, כי דוד אמר אם אתן שנת לעיני וכו', עד אמצא מקום לה' משכנות וגו', ורמז בזה על גאולה העתידה, הנה שמענוה באפרתה, שם קבורת רחל ותקבר בדרך אפרת, ושמענוה באפרתה כמ"ש קול ברמה נשמע וגו', מצאנוה בשדי יער, כי מקום מקדש הוא נקרא יער בית הלבנון, ונתן דוד סימן לידע אם היא גאולה ממש מנוחה עולמית או רק פקידה בעלמא, ואמר קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך, כ"א יחזור הארון והשכינה, אז היא מנוחה עולמית משא"כ בית שני לא היה שם ארון

(י) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, הכהנים נקראו חסידיך על שם אהרן הכהן הראש, דכתיב ביה תמיך ואוריך לאיש חסידך, ונתנבא דוד על גדולת ישראל בבית שני, והוכיח שאין זה גאולה אמיתית רק פקידה, שאם היה גאולה ממש היה הצלחת ישראל וגדולתם ונצחונם ע"י זרע דוד, כי הוא וזרעו להם משפט המלוכה לישב על כסא ה', ולכן אמר הן אמת שיהיה לישראל גדולה לפי שעה בבית שני, אבל כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, המה חשמנאי ובניו כהני ה' אשר נעשה תשועה גדולה על ידם, אבל בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, והנה סיים בסוף המזמור שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי, הנה אצמיח הוא עתיד ערכתי הוא עבר, ואמנם רז"ל אמרו, דוד ושלמה נמשחו בקרן ונמשכה מלכותם, שאול ויהוא נמשחו בפך ולא נמשכה מלכותם, ורמזה ע"ז חנה רמה קרני ודרז"ל רמה קרני ולא רמה פכי, והנה בנס החשמנאים מצאו פך של שמן ואומר אני שרמזו להם מן השמים שלא תתקיים מלכות החשמנאים ורמזו להם בפך, כי לא נעשה להם נס שימצאו קרן שמן רק פך, וזה שאמר דוד שם אצמיח קרן, ואני מצפה שיהיה ישועתנו בקרן ולהחזיר עשר קרנות שנטלו מישראל ואז סימן שיהיה לדוד, אבל מה שבבית שני נמצא פך שמן זה לא היה סימן למלוכה, רק ערכתי נר למשיחי שהיה לצורך המנורה

(יא) ונחל ה' את יהודה חלקו על אדמת הקודש, כי כל בתי כנסיות שבח"ל מקום משכן שכינה הם, וע"ז נאמר ואהיה להם למקדש מעט, ועתידים בתי כנסיות שבח"ל שיקבעו בארץ הקדושה וזהו ונחל ה' את יהודה אלו מקדשות שבח"ל, שכל א' הוא רק חלק, ולכן נקרא מקדש מעט ועתיד להיות כל זה על אדמת הקודש

(יב) ונחל ה' כו', ראיתי בתרגום יונתן שתרגם ונחל לשון ינחיל, שכך תרגם, ויחסין ה' לדבית יהודה חולקהון וכו': והנה בשלהי כתובות אמר ר"ת מתי ח"ל אינן חיין, ומסיק לבסוף שהקב"ה עושה להם מחילות ועומדים והולכים תחת הקרקע עד א"י, ושם מבצבצים ויוצאים ע"ש, ולפירושו קשה א"כ איך קאמר שמתי ח"ל אינם חיין והרי הם חיים בחו"ל שכיון שהולכים כבר חיו, ומה בכך שהולכים במחילות, ולכן נ"ל דמתחלה אמר ע"י גלגול, והיה הכוונה שהעצמות יתגלגלו על הקרקע עד א"י, וע"ז קאמר גלגול לצדיקים צער הוא שאין לך בזיון גדול מזה, ולכן קאמר מחילות נעשו להם בקרקע ושם יגולגלו העצמות עד א"י, ולעולם אין רוח חיים בא בהם עד א"י, ותדע דלא קאמר אלא אמר אביי מחילות נעשו להם משמע דלא הדר ביה מדברי ר"א שאמר ע"י גלגול, אלא פרושי מפרש, שהגלגול יהיה תחת הקרקע תוך המחילות

(יג) ואמרו עוד שם עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים שנאמר ויציצו מעיר ואין עיר אלא ירושלים והנה ג' שותפין באדם, ובשעת מיתה הקב"ה נוטל חלקו ובשעת תחיית המתים הקב"ה מנחיל אותם חלקו שנטל בשעת מיתה, וזהו ונחל ה' את יהודה חלקו, שינחיל את יהודה להחזיר נשמות לפגרים מתים, על אדמת הקודש, שלא תבוא בהם רוח חיים עד שיגיעו תחת הקרקע, על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים כי שם יציצו מעיר: דרוש ל"ג (א) בספרי הובא בילקוט ברכה וקללה למה נאמר, לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום שני דרכים דרך חיים ודרך מות, נלך באיזה מהן שנרצה ת"ל ובחרת בחיים

והנה דבריו הללו צריכין ביאור, דמה קשה לו במה שנאמרו ברכה וקללה, שאמר למה נאמר, הא ודאי איצטרכו להודיעם שיש שכר למקיים ועונש להעובר, וגם איך נתישבה קושיא זו במה שנתן עצה ובחרת בחיים, ונראה דבקידושין דף ס"א בפלוגתא דר' מאיר ורחב"ג בתנאי כפול, קאמר בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי ואם בחקותי תמאסו וכו', וזה ניחא באם בחקותי ששניהם נאמרו בלשון אם, אבל כאן בברכה וקללה שהברכה נאמרה בלשון אשר, והקללה נאמרה בלשון אם, והנה רש"י כאן בפסוק אשר תשמעון פירש את הברכה ע"מ אשר תשמעון, הנה סיים ברש"י לשין אשר ללשון ע"מ והדין עמו שהרי אם היה הפירוש לשון אם היה כותב בפירוש לשון אם כמו דכתיב בהקללה, אנא ודאי לשון אשר אינו לשון אם אלא לשון ע"מ, ואמנם איכא למידחי, דלעולם לשון אם הוא, והא דלא כתיב את הברכה אם תשמעו היינו שלא רצה לעשות זאת לספק וגלה להם הדרך החיים שיבחרו בו, ולכן קאמר אשר תשמעו שזה רצון המקום שתשמעו, וההכרע אם הוא לשון ע"מ כפירוש רש"י או כפירושי הוא ממאי דקיי"ל באה"ע סי' י"ח ס"ג, דהאומר ע"מ א"צ ת"כ, ואם אשר היינו ע"מ א"כ למה הוצרך ת"כ, וזהו כונת הספרי ברכה וקללה למה נאמר, פי' למה נאמרו שניהן הא מכלל הן אתה שומע לאו כקושית הגמרא בקידושין, ואם משום דצריך ת"כ קשה הלא בברכה כתיב אשר תשמעון ש"מ שפירושו הוא ע"מ וא"כ אין צריך כפול ולמה הוצרכו שניהן, וע"ז משני דלעולם אשר איננו לשון ע"מ, והא דלא כתיב אם היינו משום דרצונו שיבחרו בברכה לכן קאמר אשר תשמעון

(ב) ובזה נ"ל דברי הילקוט שם אחר כך ברמז תתע"ו ברכה וקללה, הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו כיוצא בו אתה אומר הלא אם תטיב שאת ברכה ואם לא תטיב שאת קללה, ר"א בנו של ר"י הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה הברכה והקללה, הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו, ופי' הדברים לפי שפירש הברכה ג"כ בלשון אם, וע"ז קאמר ר"א מי לחשך, כלומר מי לחש לך זה לפרש לשון אשר בלשון אם, ודלמא הוא לשון ע"מ כפירוש רש"י, והביא ראי' לסתור פירש"י אמרה תורה הברכה והקללה, פי' מדאיצטריך למימר תרווייהו ש"מ הברכה אם תשמעו שגם לשון אשר הוא לשון אם

(ג) ונבוא לפרש דברי רש"י בתורה, וז"ל רש"י ברכה וקללה האמורות בהר גריזים ובהר עיבל, את הברכה ע"מ אשר תשמעו, והמזרחי על מה שפירש רש"י האמורות בהר גריזים וגו', כתב שכונתו שבקרא נאמר נותן לפניכם היום ברכה וקללה, ופשוטו של מקרא שהיום ממש נותן לפניהם, לכן פירש"י שאין