דרושי הצל"ח ק

ועתה איך נהפכת לי ואינך יונקת ממני ודבוקה בי, כי אם אדרבה את סורי גפן נכרי', כי נפרדת ממני עכ"ל האלשיך ודברי פי חכם חן

והנה ידוע כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וכל מה שהצדיקים אוכלים בעוה"ז הוא מתנת חנם, ואין הצדיקים מבקשים עוה"ז כי אם מתנת חנם וכמו שדרז"ל בפסוק ואתחנן כידוע, אבל בעוה"ב אז מקבלים שכר מעשיהם הטובים, וכשארז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, וכיון שהצדיקים בעוה"ז אוכלים מתנת חנם נמצא נהנים מהקב"ה במתנה ומאן דאכיל דלא דילי' בהית לאסתכולי ביה, ולכן נאמר כי לא יראני אדם וחי, וזה נלע"ד מה שאמרו רז"ל בשכר כי ירא משה מהביט זכה לותמונת ה' יביט, וצריך להבין מה זכות היה לו בזה שירא מלהביט, ונראה לפי שיש צדיקים גדולים מחד שאפילו בעוה"ז אינם אוכלים מתנת חנם מהקב"ה, ואף כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו', והמה יש להם כל כך מעשים טובים עד שקצת פירות מפרי מעשיהם מספיק להם לכל חיי העוה"ז, וכמו שארז"ל בפסוק שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מן הצדקה, שכל העולם ניזונים בחסדו ובצדקתו של הקב"ה והמה ניזונים בזרוע

(ו) והנה צדיקים כאלו היה ראוי שאף בעוה"ז יזכו לחזות בנועם ה', כי אינהו לא אכלו מדלאו דידהו, ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה אלא שעניו גדול היה והיה קטן בעיניו עד שהיה נראה לו שאין פירותיו מספיקים לו, וגם הוא ניזון בחסדו של הקב"ה, ומאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי ביה ולכן ירא מהביט אל ה', נמצא שזהו ענוה גדולה לגבי משה רבינו ולכן זכה לותמונת ה' יביט

(ז) וכל זה בעוה"ז אבל בעוה"ב אז הגיע יום המחר לקבל שכרם, וכל אחד מקבל שכרו ואכל מדילהון, ולא בהית לאסתכולי ביה בקב"ה, ולכן צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, ומראים כל אחד באצבע, שנא' הנה אלקינו זה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו

(ח) אלא שלזכות לחזות בנועם הזה צריך לשמור כח הראות שלא לפגום העין, ולעתיד נאמר והייתם קדושים יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני, ולקדושה יתירה צריך גדר ערוה וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, ומה מאד בעוה"ר פשתה המספחת בנסעם לטייל איש ואשת רעהו יושבים בקרון א', וממ"נ אם יושבים זה בצד זה יש כאן קירוב בשר ודוחקים זה את זה ויצר סמוך, ואם יושבים זה נגד זה יש כאן הסתכלות בכל עת ובכל רגע, ואם אין איש עמהם והקרון הוא מסובב יש כאן ג"כ משום יחוד וכל כונת היונים היה להכשיל בעריות ולבעול הנשי', והנס נעשה ע"י חנה ויהודית שמסרו נפשם ע"ז

ונחזור לראשונים שיש צדיקים שגם בעוה"ז מתפרנסים מפרי מעשיהם, והמה זוכים אף בעוה"ז להיות נהנין מזיו השכינה וק"ו בעוה"ב והמצוה המסוגלת יותר לזה היא מצות הצדקה וקרא כתיב אני בצדק אחזה פניך כו', שבזכות הצדקה אחזה פניך אך שלא תאמר אחר מיתה דוקא ואז נקרא שינה מתוקה שנת העובד, וכן ישנתי אז ינוח לי, ולכן קאמר אשבעה בהקיץ תמונתך שגם בחיים חיותי אזכה לזה: דרוש ל"ה לחנוכה (א) בענין הישועה שעשה הקב"ה בימים ההם בזמן הזה ע"י החשמונאים, והנה נמשך מזה אח"כ שתפסו החשמנאים הכתר מלכות בראשם נגד שורת הדין שהיה להם לשום כתר מלכות בזרע דוד הראוים לכך, ועבור זה באמת נחרב בית חשמנאי, ולא נשתייר מהם כלום בימי הורדוס דקטלינהו ומרד בהו, וצריך להבין על מה זה באמת עשה הקב"ה הישועה ע"י הכהנים, ולמה לא ע"י זרע דוד מבני זרובבל להיות ידם בעורף אויביהם, וישימו כתר מלכות בראשם

אמנם לפי שעקר כונת אנטיוכס היתה לעקור משפחת כהונה מישראל להכרית זרעו של אהרן, והיתה כונתו כי בזה יושבת העבודה וקדושת המקדש ובטלה קדושת ישראל, ולכן גזרו שכל בתולה הנישאת תבעל להגמון תחלה, והנה אונס בישראל משרי שרי, אמנם הכהנים אונס אסור להם, וא"כ לא הי' באפשרי להם לישא אשה כלל, וממילא כלו להם הכהנים, ואפשר שבזה כוונו הרשעים היונים, שאמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל

(ב) והנה זה כמה שנים שדרשתי, שכיונו בזה על חטא העגל, ושוב מצאתי כן ביפה תאר בראשית, ובזה רצו להזכיר הקיטרוג על אהרן ראש הכהונה ובמדרש וכן בתרגום יונתן בפסוק קרב אל המזבח שהיה אהרן רואה קרני המזבח לפניו נראים כקרני שור וקרני עגל, והיה מתירא עד שאמר לו משה קרב אל המזבח, [ובזה אמרתי פי' ברש"י בפסוק שם שהיה אהרן בוש וירא מלגשת] וזה רצו להזכיר ולעקור זרעו מישראל, ובאמת כונת אהרן היתה לש"ש להתעצל במעשהו עד יבוא משה רבי ו ע"ה וגם שלא יתחייבו ישראל כלי', אמר מוטב יתלה הסרחון בי, וע"י זכות זה אדרבה זכה למשוח בשמן משחת קודש בכהונה, וכמו שדרשו רז"ל על פסוק, אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקים שמן ששון, ולכן אדרבה נעשה הנס ע"י הכהנים לפי שהיונים עשו כמו בלעם שנא' בו וישת אל המדבר פניו להזכיר חטא העגל, ועי"ז תחול הקללה, כן עשו היונים לעורר חטא העגל, וכשם שחטא העגל נתקן על ידי שבט לוי ובכללם אהרן ובניו, ולהראות עתה שזכות אהרן קיימת, ולכן נעשה הנס ע"י כהני ה', וזה היתה כונת יון הרשעה שטמאו כל השמנים, כי בודאי לא במקרה נטמאו כל השמנים, כי אם שכיונו לכך, כי אחרי שאז לא היה מלך בישראל, והיונים דמו שישראל ישארו נכנעים כל ימות עולם בלי מלך וקדושת הכהונה רצו לעקור לגמרי, א"כ אין צורך לשמן משחת קודש, ועקר כונתן שטמאו כל השמנים כי סברו שגם שמן המשחה יבוא לידם לחללו, ועוד היתה כונתם בקרן השור כדי שלא יבטחו ישראל על התשובה, ולכן אמרו כתבו לכם על קרן השור, הוא יוסף הצדיק שנקרא בכור שור, ועל מה נתגדל קרן יוסף ליטול חלק בכורתו של ראובן ע"י חילול יצועי אביו ואף שראובן עשה תשובה

(ג) והנה במה שכתבתי שהיונים רצו לעורר חטא העגל, נלע"ד פירוש בפסוקים בהפטרה, ויראני את יהושע עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו, ויאמר ה' אל השטן וגו', והאברבנאל פירש הפסוקים הללו על מלחמת אנטיוכס הרשע ויהושע בן יהוצדק רמז לכהני ה' חשמנאי ובניו, והשטן רמז לאנטיוכס, והנה לפי הנראה מלחמת אנטיוכס היתה על כללות ישראל, לא ביחוד על הכהנים, אדרבה הכהנים התחילו להלחם בו, וא"כ איך שייך למימר והשטן עומד על ימינו לשטנו, והלא על הכלל יצא להשטין לא על הכהנים בפרט, אמנם לפי מה שכתבתי עקר הגזירה שתיבעל להגמון כונתו על הכהנים להשבית זרעו של אהרן ושייך שפיר לשטנו, אולם במה שאמר שעומד על ימינו צריך ביאור אדרבה עיקר אחיזת החיצונים מצד שמאל, ואולי כיון שיהושע עומד לפני המלאך ונמצא שמאלו של המלאך ימינו של יהושע, והשטן לא עצר כח לעמוד מימינו