דרושי הצל"ח צו

סי' ת"א דשם כתב הטור בשם רבינו משולם, דאין אומרים צ"ה בחוה"מ, משום דכשם שאין מניחין המטה ברחוב בחוה"מ, שלא להרגיל ההספד, הכי נמי ע"י צ"ה שלא להרגיל ההספד, ומזה למד המג"א דגם אין להזכיר שבחו, ואני אומר א"כ הנשים במועד שמענות אבל לא מטפחות, , נמי נימא מתוך שמענות ירגילו ההספד לכן נלע"ד דלפ"ד המג"א נימא שלא ילוו המת בחוה"מ שלא יבואו להרגיל ההספד, כדרך שאין מניחין המטה ברחוב, לכן נלע"ד דחז"ל לא רצו למנוע כבוד המת, ומה שהוא כבודו עושין לו חוץ מן ההספד אבל עכ"פ לא גזרו במה שהיא כבודו, שמא ירגילו ההספד אבל הנחת המטה ברחוב אין בזה כבוד למת, וכן צ"ה אין בזה שבח למת שהרי על כל המתים אומרים צ"ה, יהיה מי שיהיה, לכן גזרו בו שמא ירגילו ההספד

ולכן נ"ל היתר להזכרת שבח, וכ"ז אפי' בחוה"מ, וק"ו בימים הללו שהוא רק מנהג ואין לימים הללו רמז בתלמוד בבלי, ובפרט על אדם נכבד ויקר ערך

(ג) והנה כשמת ר"א הגדול במו"ש הי' רבי עקיבא מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ, פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הרבה מעות יש לי ואין שלחני להרצותם וכתבו התוס' ומשום ושרט לנפש ליכא, דמשום תורה קעביד כדאמר הרבה מעות יש לי ואין לי שלחני להרצותן

הנה ר"ע אמר רכב ישראל ופרשיו, דרך המרכבה להיות בארבעה סוסים, ואם יפול סוס א' לא די בהפסד הסוס הזה, אלא שגם האחרים בטלים ממלאכתם שאי אפשר לג' לשאת משא המרכבה, ונמצא יש הפסד כלם, ופרשים הוא כל פרש רוכב סוס לעצמו ובנפול א' חסר הוא, כן ר"א הגדול בלימוד תורה במותו הי' הפסד לכל חבריו ג"כ שהמה מתחכמים זה מזה דוגמת המרכבה שהאחד נושא עם חבירו במשא המרכבה, ובזכותו הרב הי' כדאי לעצמו דוגמת הפרשים שכל אחד לעצמו

(ד) והנה ושרט לנפש הוא לאו מפורש בתורה, ועם כ"ז הותר בשביל צער עצמו שאין שלחני להרצותן, ק"ו ימים שאין אומרין תחנון שאינו רק מנהג, שעכ"פ נוכל להזכיר צער עצמינו, ועל הנכבד הזה אני קורא רכב ישראל ופרשיו כו', שידוע שהי' מרבה ליתן ביד הגדולה, וידוע שאם אין קמח אין תורה, ולכן אמרו בפ' גיד הנשה ליבעי רחמי אתכליא כו', וכשהאדם בצער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ראשי הם הלומדים שהם כמו הראש, והזרועות הם הבע"ב, ועל איש נכבד הזה נאמר קלני מראשי, ועוד מרבה לספר בשבח המת מה שאין כאן מקומו

הספד ב' על הגאון רבינו יהונתן ז"ל

אייבשיץ

(א) תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו, ובעוה"ר נתקיים כאן והפכתי חגיכם לאבל, ואתה בן אדם האנח כו', והי' כי יאמרו אליך כו', אל שמועה כי באה כו'

הנה מקרא זה נדרש עלי, ידעתי כי בלב האנשים עלי, חושבים ח"ו אין אני מתאונן על גברא רבה בתורה הזה, מחמת שנאה שהי' בינינו בחיים, וא"כ אף שאני יודע בלבי גודל הצער היזק הדור באבדון הגדול הזה, היה לי לקיים לך עמי בא בחדריך, ולבכות במסתרים, אבל לעמוד להספיד ברבים יאמרו מה יום מיומים, וע"ז רומז הנביא בן אדם האנח בשברון מתנים, שתהי' האנחה לא למראית עין, כ"א יוצאה מן הלב שתהי' שברון מתנים כי אנחה שהיא רק למראית עין, אנחה זו אינה שוברת חצי גופו של אדם, והזהיר הנביא שיאנח ממש, ופן יעלה במחשבתו להיפך, שיאנח בפ"ע אבל לא בפני רבים פן יחשדוהו שעושה למראית עין, והזהיר הנביא ובמרירות תאנח לעיניהם, והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח, שישאלו הלא בחייו לא היית אוהבו, ועל מה אתה נאנח, ואמרת על שמועה כי באה ונמס כל לב וגו', כי מהספדו של אדם ניכר, וכיון שתכף לקול השמועה נתעוררו כל העם, זה ראיה על מעלת האיש הזה, וכי היה בו מדות טובות הרבה מאד

(ב) והנה מה אומר ומה אדבר ואם אזכיר מעלותיו, זה יפליא פלאות על דברי וזה ישחית דברי הנעימים, אבל אומר אני לכם, אחיי אם אתם רוצים לשמוע ממני עוצם מעלותיו של האיש הזה, הביטו נא וראו במכתבי הגדול שכתבתי זה י"ד שנים, ותראו איך הארכתי בשבחו, אמנם כל זה אינו מן הצורך, כי כשם שאי אפשר להכחיש אור השמש בצהרים, כך אי אפשר להכחיש עוצם גדולת תורתו ומדותיו הטובות, מוכיח גדול שלא נמצא כמוהו, וגומל חסד עם כל אדם, וביותר עם שונאיו, ומרביץ תורה לאלפים תלמידים, ובעיר הזאת הרביץ תורה מאד, ולכן יאות למספד, לכן יאות למבכי

(ג) ויקונן דוד על יהונתן כו', הנה במדרש אתם נצבים היום. זש"ה הפוך רשעים ואינם, כל זמן שהקב"ה מהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה, הנה רז"ל דרשו כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה זו מיתת צדיקים, ואמרתי טעם למה לא נכתב בפירוש, אכן הנה כל מה שנכתב בתורה, הכל הוא לטובה, ואפי' התוכחות המה לטובה, ואתם נצבים פירש"י הקללות מעמידין אתכם אבל מיתת צדיקים אין שום היפוך לטובה, פסידא דלא הדר, ולכן לא נכתב בתורה

(ד) והנה מה שצדיק מת בעון הדור, הוא מטעם ערבות, והנה ע"פ דין צריך לתבוע הלוה תחלה אבל הקב"ה לפעמים עושה בהיפך ונפרע תיכף מן הערב, וכמו שדרז"ל בפ' הכונס אמר רשב"נ אמר רבי יונתן אין פורעניות בא לעולם, אלא בזמן שרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנא' כי תצא אש ומצאה קוצים, אימת האש יוצאה בזמן שהרשעים מצוים, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים, שנאמר ונאכל גדיש שנאכל כבר, ובאמת זו רעה גדולה לרשעים, שאם היה הפורעניות בגופו הי' לו תקומה, שהקללות מעמידין ומקימין, אבל כל זמן שמהפך שורת הדין במעשיהם של רשעים, ונפרע תכף מן הערב אין להם תקומה, כי מיתת הצדיקים אי אפשר להפוך לטובה, וזה שאמר דוד ללמד בני יהודה קשת לשון קושי וצער, שהמה כל התוכחות הנה כתובה על ספר הישר שנכתב בתורה, ובודאי נהפך לטובה, אבל הצבי ישראל על במותיך חלל זה מכה אשר לא כתובה

(ה) צר לי עליך יהונתן נעמת לי מאד, נפלאת לי אהבתך מאהבת נשים, הנה רז"ל אמרו על הנשים די שמגדלות את בנינו ושמצילות אותנו מן החטא, הנה כיוצא בזה אני אומר על האיש הזה עם כל מה שעבר ביני ובינו, לא תאמרו ששנאתיו אדרבה נעמת לי מאד נפלאתה וכו' שעכ"פ אין אדם יכול להכחיש גודל תוכחתו, ובדרושי התוכחה היה מעורר רבים בבכי ובתשובה, וגם עוצם למודו עם תלמידים וא"כ די שמציל מן החטא בתוכחתו, ושמגדל בנינו לתורה ובפרט שסבל יסורים גדולים, וראוי להתמרמר מאד על מיתתו, ובפרט בדור יתום כדורנו שנתמעטו החכמים

(ו) ואמרתי פירוש הפסוק, והיה לפנות ערב ירחץ במים והיה כבוא השמש יבוא אל תוך המחנה, ידוע שגדולי ישראל נקראים שמש, וכמו שדרשו רז"ל וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו וכו', אבל בדורנו רבו עונותינו עד למעלה, אוי לנו כי פנה היום שגדולי ישראל מתים, ונטו צללי ערב שלא נתקיים וזרח השמש, וראוי להתעורר בתשובה, ולבכות להוריד דמעות כנחל, וזה שאמר והיה לפנות ערב ירחץ במים והיה כבוא השמש יבוא אל תוך המחנה, הנה אם ח"ו אינם מתעוררים כראוי בהספד יש היזק לחיים והיזק למתים, ולכן הקפידו חכמי הש"ס להפסידם כראוי, עד שאמרו אחים הספידאי דתמן קאימנא, ולכאו' יפלא שדבר זה ח"ו נחשב לרוממות, אבל הוא הדבר אשר דברתי שבהתעצלות ההספד יש בו הפסד לדור והפסד לצדיק והפסד לתורה