דרושי הצל"ח צד

ישראל, והיינו שקודם הגאולה יהיו צרות רבות חבלי משיח להשיב אותנו בתשובה, וזהו שאנו מבקשים ונדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר אף שיהיה משול לשחר אבל נכון מוצאו, כשם שבשחרות השחר בטוחים שיבוא היום, כך אנו רוצים לסבול כל חבלי משיח, רק שיבוא במהרה ויבוא כגשם לנו, והנה רז"ל אמרו ישראל שאלו שלא כהוגן, ויבוא כגשם לנו, וגשם פעמים מתבקש פעמים אינו מתבקש, והקב"ה השיבם כהוגן אהיה כטל לישראל, ולדידי ניחא שהגשם בעת ירידתו הוא בצער גדול, מטריח על הבריות, אבל פעולתו טובה, מצמיח ומרוה את הארץ הולידה והצמיחה, כן בקשתנו הקב"ה יקיים מאמרו בחמה שפוכה אמלוך עליכם, ויבוא כגשם שתחלתו צער, כן חבלי משיח יהיה צער גדול, אבל שיגרום תשובה ואז והולידה והצמיחה הישועה, וכל זה טענת ישראל, השיבנו אליך, אבל הקב"ה אומר שובו אלי שהתעוררות התשובה יהיה מצדנו, תשובה מאהבה בלי יסורים, ולכך השיבם אהיה כטל שהטל מתחלתו ועד סופו הוא בנחת

(טו) ועכ"פ אנחנו מבקשים כולי האי ואולי, ע"י יסורים נשוב ונקרב הגאולה אבל כשחר נכון מוצאו, אבל בנו נתקיים הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה ארץ, משל לאשה הרה ט' ירחים בצער העבור ואח"כ חבלי לידה, ובכל אלה לא איכפת לה, וכל אשה מתאוה להריון ויש לה תנחומים על עצבון הרונה וחבלי לידה סוף שתלד זכר, אבל אם אח"כ ילדה רוח דא עקא, כן אנחנו כל הצרות עברו על ראשנו, הרינו חלנו ולבסוף ילדנו רוח, ישועה בל נעשה והגלות מתגבר, והטעם לפי שכל היסורים על שם סופם שנשוב בתשובה, אבל אנחנו קשה עורף, ועדיין לא שבנו בתשובה ולכן לא נושענו

(טז) לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו, לתרץ כל הדקדוקים הנה כמה יש לאדם להיות ירא וחרד מאימת הדין וכמה דינין עוברים עליו, הא ודאי שבכל ר"ה נידון וביוה"כ, ומלבד זה בכל יום ויום ותפקדנו לבקרים, אמנם בכללות אנחנו חושבין כל ימי חיינו לדין אחד שנידון בזה היותנו בחיים, והדין השני' אחר מותו אם ראוי להנשמה למנוחה, וכמה דינין איתא תכף בבי קברא ואח"כ רחמנא יצילנו מעונשי גיהנם וכף הקלע ועונש הגלגול ואפילו אם זכה למנוחה, אבל כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו, וכשרוצה לעלות ממדרגה למדרגה נידון מחדש ובכללות אנחנו חושבין כל זה לדין אחד, דין הנשמות והגוף אחר מיתה, והדין השלישי הוא יום הדין הגדול והנורא אחר התחי', ועל זה אמרו במס' ר"ה ג' כתות הם ליום הדין, ואז הוא תשלום גמול האחרון הן לשכר והן לעונש, וכל הקודמים לאין נחשבים, והשכר הוא כמו שכתב הרמב"ם שנזכה להשיג אמיתת ידיעת הבורא, וזהו מקרי נהנין מזיו השכינה, ועל יום זה נאמר, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו, שזה התקוה המוחלטת שאין למעלה הימנה, וכן להיפך העונש, הוא הכרת תכרת הנפש ההוא שלא תזכה לתענוג הזה, ודין זה השלישי דין מוחלט הוא, כי הדינים הקודמים אינם מוחלטים, ואפילו הרשעים סובלים בגיהנם ומצטרפים בצירוף אחר צירוף עד שיזדככו היטב, כי הגיהנם הוא כמצרף לכסף וככור לזהב, אבל אחר הדין השלישי מי שנדחה שוב אינו חוזר ונראה, ונחזי אנן אם לא עברנו על חייבי כריתות שיש לדאוג מהכרתת הנפש, והנה עון נדה היא בכרת, וכמה פנויות נמצאו מעוברות והלא כל הפנויות שלנו נדות הם, ובעו"ה ענין פנויה נקל בעיניהם בעיני הנערים, והגורם לזה שחוק וקלות ראש ודברי נבלה וטיול הגנות והפרדסים, וביותר צריך כל בעה"ב להיות נזהר בביתו שלא יתיחדו נערים ובתולות, והמלוה ברבית אינו קם בתחית המתים, וכיון שלא יקום לא יזכה לתענוג, ואפיקורסין נדונים לדורי דורות, ונחפשה דרכינו לדעת אם יש בנו מכל אלו או משאר חייבי כריתות, ושבת הוא כרת וסקילה ובא על הכותית עונשו מפורש בדברי קבלה בכרת, וגם הוא בכלל מיפר ברית בשר שהרי ערלתו נמשכת, ואפילו אברהם אבינו לא קא מבשקר להצילו מגיהנם, וגזל אין לו תקנה רק להשיב הגזילה ואם מת ולא השיב הגזילה אין לו תקנה ובעו"ה עון גזל מצוי מאוד, ואטו גזל מי לא מחשב רק החוטף בזרוע מיד חבירו כמו ויגזל החנית מיד המצרי, הלא בכל ענין ובשום תחבולה שמעכב של חבירו בידו, והמתעסקים שאינם עוסקים באמונה, וכמו כן השותפים הכל נקרא גזל והחייטים הגונבים, או חושבים הוצאות יותר מהצורך גנבים הם, ובעו"ה בעיר הזאת נדמה להם כהיתר ורובם בגזל ובגניבה, וכן גזל המס העשיר גוזל את העני ע"י תחבולות רשע, וכל זה גורם עין רעה ונפש רחבה. וכל הון לא יספיק להם, כאשר הארכתי בדרושים כמה פעמים. והנה אגיד לכם הטעם שאין לכם מדות הסתפקות, כשם שבשנת הזול אדם אוכל קימעא ומתברך במעיו ואוכל לשובע נפשו, לפי שהשפע של השנה ההיא היא מהקב"ה שנתן בעין טובה וברכה, ובשנת רעבון מלבד חוסר התבואה נשלחה מאירה, ואפילו יאכל הרבה לא ישבע לפי שהשפע של השנה ההיא אין הקב"ה נותן ברצון, כן מי שיש לו ריוח בהיתר ובשפע אלקי בקדושה יש בו ברכה ושובע והסתפקות, אבל העושה עושר ולא במשפט רק גזל והשגת גבול ובשקר ובעול במדה ובמשקל ובמנין, העושר הזה אין בו שפע אלקי ואין ברכה ולא שובע, ולכן כל הון לא יספיק לו ומעולם לא יאמר די, משא"כ הברכה שהיא מהקב"ה נאמר בו והריקותי לכם ברכה עד בלי די, ודרשו רז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די

(יז) ולפי שבעו"ה בזמננו העושר שלנו רבו שלא במשפט, ואם יש בו איזה ריוח בהיתר בטל במיעוטו ובא זה ואיבד את זה, לכן נבהלים להון ולנכסים ואין להם נחת בעושרם, ולעולם לא ישמחו בחלקם, ודבר זה אבי החכמים אמר בקהלת, גם כל האדם אשר נתן לו אלקים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זה מתת אלקים היא, נמצא נתן סימן שאם שמח בעמלו, אזי ידע נאמנה שכל עשרו מתת אלקים בשפע אלקי, אבל למי שעיניו לא תשבע עושר, עליו אמר שלמה זה הבל וענין רע

(יח) והנה בגזל העניים נאמר, וקבע את קובעיהם נפש, ובן מות האיש, ואיך ישא פניו בימים נוראים לבקש זכרנו לחיים, וידיו דמים מלאו שוד עניים, והקב"ה אינו ותרן, ואם הקב"ה יהיב חיי ומזוני לאיש העושה כל אלה, ידע כי כל זה לרעתו להאבידו מעוה"ב, ואיך סכנה גדולה היא שאלתינו החיים ופרנסה, ואשא משלי לאיש ידוע חולי נגוע ומוכה אלקים, וגם הוא מטופל בבנים קטנים שאין להם על מי להשען כי אם על אביהם, והנה הרופאים באו להחולה הזה ושפטו משפטו שלא יקום מהמטה זה ולא ירד ממנה, לפי דרך הטבע ומות ימות, אמנם יש בידם ע"פ רפואות להחיותו, אבל כל ימיו ישאר בעל יסורים. ולא עוד אלא אפילו יתר אבריו שלא שלט בהם החולי ולא נגע הארס בהם יתפשט הארס ושדי תיכלא בכולהו, עד שיהיו לו יסורים בכל גופו לא ישאר אבר שלם מכף רגל ועד ראש, הנה לאיש הזה קשה הבחירה אם יבחר בחיים עצמו מכאוביו ולילות עמל מנו לו, ואם יבחר המות קשה להפרד מבניו הקטנים שישארו יתומים, נוע ינועו בניו ואשתו אלמנה, הנמשל החוטא הוא איש ידוע חולי הנפש נגוע ומוכה אלקים בכל אבריו, כאשר אנחנו נדע כל אחד נגעי לבבו מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, הראש והמחשבה שבמוח מלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה, וכל היום וכל הלילה מהרהר ביום ובא לידי קרי בלילה, המצח מצח אשה זונה היה לנו בלי בושה, כי אם עזות מצח, העינים המסתכלות בנשים ובאשת איש והמסתכל בעקיבה של אשה כאלו מסתכל בתורפה, ק"ו מסתכל במקומות המכוסים, האזנים הנה רז"ל אמרו אודנא דשמעי זמרה תעקר שנאסר לנו כל שמתה ושיר, מיום אשר שאלונו שובינו דברי שיר ונחרב בית מקדשנו ובעו"ה הלא כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המשוררים בפה ובנבל וכנור בשוקים וברחובות, ואי' איפוא