דרושי הצל"ח צג

הזה אינו נפתח עתה, ובדעתנו לבקש ג"כ על כתיבת החיים של עתה ג"כ, כי אימת מות עלינו בהעלותנו גודל מריינו ומרודינו ועוצם פשעינו, ושמא נמות בלי תיקון הנפש, ולכן אנו מקדימין קודם שנתפלל על חיים של עתה, זכרנו לחיים שנעלה בזכרונך על חיי עוה"ב, שתשמרינו ביום הדין הזה שלא יקרה לנו כמקרה הרשעים, מלך חפץ בחיים, כי לא תחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכו וחי חיי עוה"ב שהוא עיקר החיים, ואחר הקדמה זו אנו מבקשים על החיים ממש של עתה, שספרי החיים וספרי המתים פתוחים, ואנו מבקשים וכתבנו בספר החיים שנשאר עוד בחיים אבל אין כוונתינו חיי הגוף לרדוף אחר תענוגים כ"א למענך אלקים חיים שנוכל לשוב ולעבוד עבודת הקודש להיות מורא שמים עלינו

(ט) ולכך בברכת אתה גבור שהוא תחיית המתים שם אנו אומרים זוכר יצוריו לחיים ואין אומרים כותב יצוריו לחיים לפי ששם קאי על חיים הנצחיים שאין עתה זמן הכתיבה רק הזכירה, וגם אומרים שם ברחמים ואין מזכירין מדת הדין לפי שלעתיד אין זמן קיום המצות, ואז הוא קבלת השכר האמיתי אנו אומרים ברחמים שנקבל השכר ברחמים גמורים, רב חסד מטה כלפי חסד אבל קיום המצות כתיב היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם

וזה אולי כיוונו רז"ל באמרם שוב יום אחד לפני מיתתך, וכי אדם יודע אימת ימות אלא ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה, וכבר דקדקתי בדרושים הקודמים, ואטו ביומו היא בטוח, שהתנא הרחיב לו זמן שמא ימות למחר, והלא ימינו כצל עוף הפורח באויר, אלא שרז"ל לא הפחידו במיתת הגוף רק שידאג שמא ימות לעוה"ב שהוא זמן החיים הנצחיים, והוא קרוי מחר כמו שדרשו היום לעשותם למחר לקבל שכרם, וזהו שאמרו שמא ימות למחר לעוה"ב הקרוי מחר, וכל יום ידאג על זה ונמצא כל ימיו בתשובה

(י) ועתה אחיי ורעי היש מכאוב כמכאובנו, שיש לנו לדאוג משני צדדים, אם ח"ו רחמנא ליצלן היה הכתיבה בר"ה על מי ומי למיתה, הלא שאוג ישאג וירבה תפלה ובכי ותחנונים לקרוע גזר דינו, ואם נכתבנו לחיים הלא יש לנו לדאוג שיהיו חיים של חיים ולא חיים של מיתה, ועל זה ידוו כל הדוים, וזה נלע"ד בהפטרת היום, דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, אמר אם ה' נמצא לך במדת הרחמים שמראה לך פנים שוחקות, בבני חיי ומזוני ושאר צרכיו בלי חוסר, צריך לדרוש את ה' אם הוא לטובה, או אם הוא ח"ו ע"ד ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידם, והוה ניחא מה דאמר לשון דרישה, דהוה ליה למימר בקשו את ה'

(יא) ובזה נלע"ד לפרש הפסוקים בהושע, לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו, והנה ביומא חשבו ג' מיני תשובה מאהבה ומיראה וע"י יסורין, והגרוע שבכלם ע"י יסורים, ואיך אמר הנביא לטעם ונשובה אל ה' כי הוא טרף, ונראה שעיקר החסרון בתשובה מיראה, משום שיראה היא יראת העונש, והעונש הוא הסם בעצמו וא"כ יש להסם חלק בתשובתו וק"ו אם לא שב עד שבאו היסורין, וכל זה ברשע שיסוריו הם מצד הקליפה ע"ד תיסרך רעתך, אבל הצדיק יסוריו המה מקב"ה בעצמו במדת רחמיו מצד ארך אפים לצדיקים ומייסרו בעוה"ז כדי להחיותו לעוה"ב, וא"כ העונש הזה הוא כולו טהור ואין לקליפה חלק בו, ואף אם שב מיראה הוא יראה טהורה

ויצא לנו מזה שהצדיק יכול לשוב אף מיראה, אבל הרשע צריך שישוב מאהבה, זה דברי הנביא לכו ונשובה אל ה', אף שכבר באו יסורים עלינו מ"מ מועיל לנו כל מיני תשובה בין מאהבה ובין מיראה, כי הוא טרף הקב"ה בעצמו טרף לא על ידי הסם, וירפאנו הכאה זו רפואה היא לא לנקמה, משל לאב הרודה את בנו שודאי לא מחמת שנאה, ואדרבה חושך שבטו שונא בנו, כן את אשר יאהב ה' יוכיח, וא"כ משכחת תשובה מאהבה ע"י יסורין, שע"י היסורין הוא רואה שהקב"ה אוהבו, ואינו מן כת השונאים שנאמר בהם ומשלם לשונאיו על פניו וגו', וא"כ גם הוא ראוי לו לעורר אהבתו להתדבק בקב"ה ע"י תשובה, ושפיר קאמר הנביא לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו, ואם כן הוא אוהב אותנו ונשוב ג"כ לאהבה אותו

(יב) אי נמי לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו, יך ויחבשנו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו וגו', ויש לנו לדקדק כמה דקדוקים באמרו טרף לשעבר ואח"כ אמר יך משמע להבא, דהוה ליה למימר ג"כ הכה ויחבשנו, יחיינו מיומים ביום השלישי, מתי הם יומים הללו ואימת הוא יום השלישי, ואומרו יחיינו מיומים, והוה ליה למימר יחיינו ביומים, ואמרו ונחיה לפניו ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, הנה המשתוקק לדעת ולהשיג אין גבול למה שירצה להשיג, והוא משתוקק להשיג עד כדי שיוכל השגה אחר השגה

(יג) והנה רש"י פירש יחיינו מיומים היינו שתי מקדשים שנבנו ונחרבו, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, הוא הבית השלישי אשר אנו מחכים ומצפים אז יקימנו ונחיה לפניו שישאר נצחי, והנה הוה ליה למימר יחיינו ביומים מאי מיומים, ואמנם נוכל לומר ששפיר אמר יחיינו מיומים לפי שהקב"ה שפך חמתו על עצים ועל אבנים, וכלה חמתו ויצת אש בציון, נמצא שע"י חורבנות המקדשין נשארנו אנחנו בחיים, אבל אי היה הקב"ה חס על ביתו להשאירו היינו אנחנו בסכנה עצומה., ונחזי אנן תשלום גמולנו להקב"ה מדה כנגד מדה, הוא החריב ביתו בעבורנו, ובידינו נמסר קץ בנין הבית השלישי כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואנחנו מתעצלים ולא איכפת לנו בחורבן ביתו, אוי לנו כי חטאנו כפויי טובה אנחנו, וזהו זמן רב אנחנו מתעקשים ועומדים על דעתנו, כי הקב"ה אומר שובו אלי ואשובה אליכם, שהתשובה תתחיל מצדנו ואנחנו משיבין השיבנו ה' אליך ונשובה, שהקב"ה יתחיל לעורר אותנו ואז ונשובה, והויכוח הזה הוא בינינו ובין אבינו שבשמים זמן רב, וזה שאמר הנביא יחיינו מיומים שהקב"ה מחריב ביתו פעמים לחיותנו כיום הזה, ואיך אתם כפויי טובה אתמהה, ביום השלישי יקימנו לפניו שהקב"ה יקים אותנו תמורת מה שהיה לנו לעשות לאקמא שכינתא, וכמו שנאמר נפלה ולא תוסיף קום, והיינו שלא תוסיף קום מעצמה עד שנקימה ע"י תשובתינו, אי נמי בניחותא, ופסוק זה אנחנו כנסת ישראל אמרנו לכו ונשובה וגו', ואנחנו אומרים כשם שעשה עמנו חסד ביומים ביום השלישי יקימנו לפניו, והנה כיצד יקימנו שיהיה התעוררות תשובתינו ההתחלה ממנו יתברך, לפי שבעוה"ז אנחנו בעמקי מצולה וכחולה שכל כך גבר חליו עד שאינו מרגיש בחליו, כן אנחנו אין אנו מרגישים בשפלותינו ובגלות המר הזה ירודים עד עפר, נבזים ושפלים בעיני הרשעים והיה לנו לכום על לבנו כי עבדים אנחנו, אבל טבענו במצולות עוה"ז עד שאין אנו מרגישים, ורודפים תענוגים כאחד השרים ובגדי חופש, ובעו"ה נתקיים בנו לשוא תתיפי מאסי בך עוגביך נפשך יבקשו, והיהודים לובשים מלבושי הרוזנים להדמות להם, ויצרו מעבירו על דעת קונו לאמר שע"י זה ימצא חן ונהפוך הוא מאסו בך והרוזן שונאו כי חרפה היא לו, ונפשך יבקשו, שע"י זה גורמין כובד המס והנתינות, רע ומר נגע עד הנפש, וכשהקב"ה ירצה להקיץ אותנו משנת האולת, יקים עלינו אנשים להכביד עולנו עד שלא יהיה אפשר לסבול, ונצטרך לשוב ולזעוק לה', ואנחנו בעצמנו מבקשים ביום השלישי יקימנו שתהיה ההקמה ממנו על ידי יסורים, וכמו שאמר רבא כל כהאי ריתחא לרתח רחמנא ולפרקינן, (יד) ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, כתיב על אילת השחר גאולת ישראל נמשל לשחר, כי השחר הוא הזמן היותר חשוך, לפי שבלילה הכוכבים מאירים, אבל בשחר אין שם רק חושך ולא אור ומתוך החושך מאיר כך גאולתן של