דרושי הצל"ח צא

ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון וגו' ובירושלמי אמרו על חילוקי כפרה הנ"ל זו דברי ר"י ורעב"א ורע"ה, אבל חכמים אומרים שעיר המשתלח מכפר אם אין שעיר היום מכפר

ואומר אני שהמדרש קאי בשטת הירושלמי, שיוה"כ מכפר על הכל אפילו על חילול השם, והנה יש כאן ג' חילוקי כפרה על ל"ת יוה"כ מכפר ועל ח"כ ומיתות יסורים ממרקים, ועל חילול השם מיתה ממרקת, ואומר בער"ה הגדולים מתענים והקב"ה מוותר שליש היינו שליש הראשון עבר על ל"ת שהי' ראוי שלא יכופר עד יוה"כ והקב"ה מקדים לכפר בער"ה, בעי"ת הבינונים מתענים ונחשב התענית ליסורים והקב"ה מכפר שליש השני דהיינו כריתות ומיתות בית דין, ביוה"כ הכל מתענים וחמשה ענוים שהוא הפשטת הגשמיות לגמרי, וכן עמידה יחף הכל דוגמת מלאכי השרת שהם שכליים נבדלים, כך צריך האדם להתפשט מהחומר לגמרי ביום זה והוא דוגמת המיתה שהנפש מתפשטת מן הגוף, והקב"ה מוותר שליש האחרון שהוא חילול השם, שאינו מתכפר עד המיתה וזהו רמז התנא שוב יום אחד היינו יום המיוחד בימי השנה שהוא יוה"כ ומה שהי' הייתור לפני מותך שיכופר לך בתשובה זו מה שבפעם אחר לא הי' מתכפר עד לפני מותך

(כז) וא"כ אחיי ורעיי כמה נתחלל שם שמים על ידינו החנוני מקיף על כל העבירות הקב"ה מקיף אבל בחילול השם אין מקיפים בחילול וארז"ל שאם היתה שקולה מכרעת הרי טעון זה חמור כל כך עד שבכחו כביכול לדחות מדת החסד שהרי בבינונים אמרו ב"ה ורב חסד מטה כלפי חסד ובענין זה אם היתה שקולה מכרעת ולפי זה אני אומר דאריכות הגלות הוא בעון זה וזה רמוז בפסיק השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה ואמר חלותי היא שנות ימין עליון הנה החסד נקרא ימין שהרי רש"י פירש בפ' בשלח ימינך ה' וגו' כשישראל עושין רצונו עושין השמאל ימין לכן כתיב ב' פעמים ימינך והוא בודאי על דרך שמהפכים מדת הדין למדת רחמים א"כ ושמאל ראוי למדת הדין א"כ ימין הוא החסד וכך הוא פירוש המקרא השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה כשראה ברוח הקודש אריכת הגלות הי' מתמיה אין מדותיו חנון ורחום ואמר חלותי היא חולי שלי הגורם לי אריכות הגלות הוא שנות ימין עליון דבר שמשנה ימינו כביכול והיינו חלול השם שמדחה מדת החסד, והטעם שקודם הגאולה צריך שיהי' השם שלם והכסא שלם, וכל זמן שאנו מחללים שמו כביכול איך יכול השם להיות שלם, לכן נשובה ונבושה מה' על זאת וכל אחד יגמור בלבו להיות מוכן ומזומן בכל עת למסור נפשו על קידוש השם הגדול וכמו שאמר ר' עקיבא כל ימי הייתי מצטער על זה מתי יבוא לידי וכו' ככה יגמור כל א' בלב שלם ורחמנא לבא בעי וכל כך יכניע כל אחד לבו עד שיהא לבו חלל בקרבו וכולי האי ואולי ירחם הקב"ה עלינו ויקיים למעני למעני אעשה למען שמו הגדול ויקבל תשובתינו ברחמים וברצון ויקרב גאולתנו יחיינו מיומים ביום השלישי שהוא יוה"כ יקימנו ונחי' לפניו ויעביר כל עונותינו המבדילים בינינו לבין אלקינו ונחי' לפניו בלי מסך מבדיל ונזכה בימינו לראות כהן גדול עו"ד ומשמש בבית המקדש בקדושה ובמהרה ובא לציון גואל ב"ב אמן: דרוש ל' לעשי"ת (א) רבי חנינא אומר הניעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, והמפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו, הנה אם בכל ימות השנה יפה לתשובה ולתפלה ולעבודה, עוד יותר ויותר חביבה מצוה בשעתה בהמצא ה' לדורשיו בעשרת ימי תשובה, אם מפאת הכוונה שאז האדם אימת הזמן עליו, כי ספרי החיים והמתים עדיין פתוחים עד יוה"כ, והאדם מכוין לבו מאוד מאוד, משא"כ בשאר ימות השנה גברה השכחה והטרדה, והתפלות המה שדופות קדים מבלי כוונה נכונה, ואם מפאת המעשה שהאדם הוא ברשות עצמו להתעורר בתשובה ובתפלה, אבל אין האדם שליט ברוח חבירו שיתעורר גם חבירו בשעה שהוא מתעורר, וכל השנה הקב"ה מצוי לרבים ולא ליחיד, וא"כ אף אם יתעורר היחיד ואולי שאר האנשים אשר עמו מתפללים לא יתעוררו ונשאר יחידי, משא"כ בימים הללו הוא ברשות עצמו. וא"צ סיוע חביריו, כי הקב"ה נמצא אז אף ליחיד ואין לו שום אמתלא, להניח הזמן הנכבד הזה בבטלה, וזה כיון הלל הזקן בא מרו, אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי, כיון על יוד ימים הללו, ואמר בכל השנה אף אם מתעורר כדרך האדם כשמגיע עליו צרה, ורוצה לזעוק בבכי ובתחנונים, הלא מי לי, ולשאר העם לא איכפת להו בצרתו שלזה, וא"כ אם אין אני לי מי לי, שום אחד לא יתעורר עבורי, וכשאני לעצמי מה אני, ואין תשובת היחיד מסוגלת, ולכן אם לא עכשיו, דהיינו בעשי"ת אימתי, שאז אני לעצמי, וזהו שאמר ר' חנינא בן חכינאי, הנעור בלילה שהם ימי התשובה, שאז עומדים בבית ה' בלילות, והמהלך בדרך יחידי שאפילו יחידי יכול הוא להיות מהלך בדרך המלך מלכו של עולם, ומפנה לבו לבטלה ומניח הזמן היקר והנכבד הזה, הרי זה מתחייב בנפשו, כי אם לא עכשיו אימתי, ורז"ל אמרו שב בנתים מוחלין לו, לא שב בנתים אפילו הביא כל אילי נביות וכו' ושוב צועק ואינו נענה, וא"כ מי פתי לא ישים על לבו כל הדברים האלה לשוב בתשובה שלימה

(ב) עוד נ"ל אם אין אני לי מי לי, דהנה מר"ח אלול מתחילין מ' ימי רצון שנתרצה הקב"ה למשה רבינו, ואך אעפ"כ אין סגולות כל המ' יום שוה, עשרת ימי תשובה המה רחמים גמורים, והקב"ה מצוי ביותר אז, וכמו שאמרו רז"ל בפסוק דרשו את ה' בהמצאו, ומה שרמז התנא אם אין אני לי רמז לאותן מ' ימים גימטריא לי, וחלקם לשתי בחינות, למד בפ"ע ויוד בפ"ע, ואם ח"ו אין אני לי לשוב בתשובה בימים הללו, ונשאר הרשע עומד ברשעו, והנה ג' ספרים נפתחים, ולמדוהו מקרא דמשה מחני זה ספרן של רשעים, מספרך זה ספרן של צדיקים, אשר כתבת זה ספרן של בינונים, והקב"ה השיבו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, וזה רמז התנא ואם אין אני לי בימים הללו, ונשאר הרשע ברשעתו, אזי גם הקב"ה עומד בדיבורו, מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, וזה שאמר מי לי שנשאר מי לי שאמר הקב"ה, וכשאני לעצמי מה אני, דהנה בעו"ה בזה טועים רוב העולם בראש השנה ויוה"כ, עיקר בקשתם על חיי עוה"ז ופרנסה, ואין דורש ומבקש על גלות ירושלים, וגלות השכינה שגלתה עם ישראל בכל מקום שגלו, ואפילו על מחילת העון, אינם מכוונים כל כך, כמו על פרנסה, ועל חיי הגוף הנגוף, אשר כל ימי חייו הבל, ומי יודע אם החיים הללו נקראו חיים, ואולי חיי תענוגי עוה"ז מיתה נקראין באמת, דהנה בגמ' ג' ספרים וכו', צדיקי' גמורים נחתמים לאלתר לחיים, ורשעים גמורים נכתבים ונחתמין לאלתר למיתה בינונים וכו' והקשו התוס' דחזינן צדיקים שמתים ורשעים חיים, וכתבו דהיינו חיי עוה"ב וכל זה מקרי חיים לגבי הצדיק ומיתה לגבי הרשע, ובזה אמרתי שצדיקים במיתתן קרוים חיים, שהעני חשוב כמת, וכדומה לזה שאר יסורים וע"י זה קרוי חי לעוה"ב והרשע בהיפך בחייו דהיינו תענוגי עוה"ז, ואי מת שזהו מיתתו לעוה"ב