דרושי הצל"ח צ

כדכתיב אמר שומר אתא בוקרו גם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו, הרי שעקר התשובה תהי' עבור אתיו שנבוא לבית אבינו כבתחלה, אבל בעוה"ר לשוא שקד שומר כי כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, אין דורש ואין מבקש על כבוד ה', והקב"ה שואג מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצר קצרה ידי מפדות

(כ) והגבאין מחזירין תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, עקר דברי התנא שהוא מתמי' על בנים שגלו מעל שלחן אביהם, ואינם נותנים לב לבקש לחזור על שלחנו וביתו של האב, והנה אף אם הבן בהגלותו מעל שלחן אביו, הי' מוצא שלחן מלכים מלא טוב, אעפ"י שעם כל זה הי' לו לבקש להיות בשלחן אב, ולא על שלחן זרים, והי' נקרא חוטא אם היה מתעצל בזה, ובפרט שהמצפה לשלחן אחרים חייו אינם חיים, ק"ו אם הבן גלה למקום שאין מרחמים עליו, וצריך לסבב על הפתחים, על פת לחם יפשע גבר פשיעה רבה, אם מתעצל לדרוש ולבקש חזרתו, וזה דברי התנא לא מבעי שגלינו מעל שלחן אבינו, וממקום קדוש יהלכו על אדמת זרים, ואפילו הגבאין מחזירין תדיר בכל יום לגבות מעט שפע שבידינו, וכל המו"מ ננעל בפנינו, ועול המס בבעהמן נשתרג עלה על צוארנו, ונפרעין מן האדם מדעתו נתונות כסדרן, ושלא מדעתו מוספים שלא כהלכתן ומיום שחרב בה"מ אין לישראל יום שאין קללתו מרובה משל אתמול וא"כ למה מתוך עוני ולחץ ודחק לא נשוב אל ה', ובמצרים נאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ונגאלו קודם הזמן ק"ו אם אנחנו היינו צועקים מכאב לב, שהיינו נגאלים אחר שכבר כלו כל כקיצין

(כא) ויש להם על מה שיסמוכו, הנה בימים הקדמונים זה דרכו של שר האומה למעלה שגלינו תחת ממשלתו, שהי' נותן בלב אומתו שלא יכבידו עול הגלות ביותר, ואדרבה היו מכבדים ומנשאים את היהודים, וכל זה כוונה מכוונת מן השר כי הי' מתיירא פן ע"י הלחץ והדחק יזעקו אל ה' ויצאו מהגלות מתחת ממשלתו ויפסיד הוא השפע, אבל עתה הנה במדינות אחרות כגון באזיא ואפריקא הישראלים מבוזים וסובלים עול גלות מאוד, ואינם מתייראים כלל כי כבר הכירו קשיות ערפנו, כל הצרות אנו סובלים, ובתשובה אין אנו חוזרים וזהו ויש להם לגבאים הללו מה שמכבידים עול על מה שיסמוכו, כי סומכים עצמם שכבר עבירות שבידינו טמאו נפשותינו, עד שאנו רחוקים מאוד מן התשובה, וכמה דברים המעכבים התשובה הם בידינו

(כב) הדין דין אמת, שלא תאמר איך הקב"ה רואה בצערנו ובעלבון נפשותינו ושותק אמנם כשם שאין אנחנו חסים על כבודו ואין עבודתינו לבוראנו, הלא השלכנו אותו אחר גוויינו וכל הדברים אדם מקדים לעבודת הבורא, וכל התפלות רק מצות אנשים ואפילו עול מלכות שמים בק"ש בדוחק לכוין פירוש המלות אפילו בפסוק ראשון והרבה שעוברים זמן ק"ש בימי הקיץ, ואין אנו חסים על כבודו, כך כביכול העלים עין ממנו ואינו תובע עלבוננו וכשם שעבודתינו אליו בצמצום גדול כך השפע שלנו בצמצום גדול

(כג) והכל מתוקן לסעודה כדרך שאמרו במס' שבת, כלום חסר מבית המלך וא"כ התמי' כפולה ומכופלת איך אנו מחליפים עולם עובר בעולם עומד מלא כל

טוב

(כד) ועתה לכו ונשובה אל ה', אמנם אין התשובה יוצאה מפינו כי אם מלבנו ועקר תשובה וידוי וחרטה, וכל מי שיודע נגעי לבבו יגמור עתה במחשבתו בחרטה גמורה ויקבל על עצמו בלבו לעזבם ושלא ישוב לדבר זה לעולם, והנה מאוד צריך לשוב מעבירות השכיחים הסתכלות בנשים ובפרט בעריות, פוגם מאוד ויבוא לידי מעשה ועכ"פ המהרהר ביום בקל יבא לידי קרי בלילה, ימה גם אלו שנוסעים לעייל עם נשים אחרים ויושבים בצדם, היחתה איש גחלים בחיקו ויצר סמוך מאוד, גזל צריך ליתן לב שלא לגזול החבירו והשותפין יחזיקו חשבון צדק שלא יגע בשל חבירו ואיש אמונים רב ברכה ואפוטרופסים של יתומים הלא אלו יש להם גואל צדק לריב ריבם, והקב"ה הוא אבי יתומים, ועל המנהיגים מוטל שישגיחו שלא יעמידו אפוטרופוס כי אם אדם נאמן, אבל לא כן המנהג רק שמבקש האלמנה שיעמידו, הם עושים, והלא האפטרופוס צריך להשגיח לטובת היתומים, ולטעון נגד האלמנה כל מה שאפשר לו לטעון

לשון הרע שקול כנגד ג' עבירות חמורות, שנאת חנם בייא דין דאחרבי' לביתינו עדיין מרקד בינינו על כל אלה שימו לב להתחרט, ולבקש סליחה ומחילה וכפרה ועוד מדות רעות ומגונות מאד הן המה רדיפת הכבוד קנאה וגאוה שר' אלעזר הקפר אמר הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ומדות הללו שכיחי מאוד, ואני מבקש ומתפלל אל ה' יצילני ממדות הללו ולא יביאני לידי נסיון, כי הנסיון בזה קשה מאוד, וארז"ל שמואל אשכחי' לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא ובכי, אמר ומי זוטר מה דכתיב ברבנן איה סופר אי' שוקל איה סופר את המגדלים ואמר ר' אמי ד' מאה בעיא בעי דואג ואחיתופל במגדל הפורח כולי האי עביד ותנן שאין להם חלק לעוה"ב אנן מה תהא עלן א"ל שיננא טינא היתה בלבם, והנה כיוצא בזה אני אומר על מעשה שאירע בזמננו באשה אחת ושמה לאה בת ר' יעקב גונזין מק"ק באן, שנתגרשה בק"ק קליף בבית דינו של הרב דשם מבעלה כדת משה וישראל, וחכמי פפד"מ פסלו הגט ורוב חכמי ישראל התירוה להנשא, וגם אני מן המתירים, הנני אומר ברבים שככה נזכה להיות מותרים השנה הזאת מגלותינו הישמעאלית כשם שהאשה הזאת מותרת לכל אדם לישראל חוץ מכהנים וקרובים, ועם כל זה חכמי פפד"מ הכריזו עליה איסור וכמה מן אחריות יש להוציא לעז על גט כשר, והנה ח"ו לא הי' כוונתם להוציא לעז אנא מתחלה נכשלנו בהוראה, ואף לגדולים בישראל אירע לפעמים שגגת הוראה, ועכשיו בעו"ה שוב מחמת כבודם וקנאתם מחזיקין בזרוע בדעתם, ועל זה אני בוכה שאני יודע שהאנשים הללו גדולי ישראל המה, ונכשלו בזה, ועכ"פ זאת מוטל עלי לפרסם, שכל הכרוזים שלהם בעסק הך איתתא אין בהם ממש, ושום אדם לא יחוש בזה לדבריהם, ואף כי כבודם רם מ"מ בזה שיש בו חילול השם צריך אני להשגיח על כבוד שמים, וכבוד התורה ועל תקנת בנות ישראל, ולפרסם ההיתר של האשה הזאת ועכ"פ כמה יש לדאוג שלא ישלוט בנו היצה"ר

(כח) כעס צריך לשמור מאוד מן הכעס, ושלא להתכבד בקלון חבירו, וכל אחד ילמוד בימים הללו הלכות תשובה ברמב"ם ושם יראה דברים המעכבים את התשובה

(כו) למצות היום אני חוזר, דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב עכשיו הקב"ה נמצא אצלינו, וסגולת הימים הללו רב מאוד, והנה הבאתי לעיל המשל שהביא הטור בשם המדרש, למדינה שלא נתנה מס למלך ובא בחיל גדול לגבותו וכו' כך בער"ה הגדולים מתענים, והקב"ה מוותר שליש. בעשי"ת הבינונים מתענים והקב"ה מוותר שליש, ביוה"כ הכל מתענין והקב"ה מוותר הכל, והקשה הב"י א"כ ער"ה הוא כמו יוה"כ, וגם ער"ה לחוד חשיב כמו כל עי"ת

והנ"ל ע"ד כוונת המדרש על פי מה שאמרו במס' יומא דף פ"ו ע"א שאל ר' מתיא בן חרש את רעב"א ברי מי שמעת ד' חלוקי כפרה שהי' ר' ישמעאל דורש אמר שלשה הם ותשובה עם כל אחד ואחד, עבר על עשה ולא שב אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים, עבר על ל"ת ושב תשובה תולה ויוה"כ מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם מכל חטאותיכם עבר על ח"כ ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויוה"כ תולין ויסורים ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורים למרק, אלא כולן תולין ומיתה מכפרת, שנאמר