דרושי הצל"ח פט

מצותו הפר זהו המפיר ברית בשר, הכרת תכרת הכרת לפני יוה"כ תכרת לאחר יוה"כ, יכול אפילו עשה תשובה ת"ל עונה בה, לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה, פירש"י אלמא בשאינו שב קאי, ובהני תלת הוא דגלי אף לאחר יוה"כ אבל בשאר עבירות אעפ"י שאינו שב יוה"כ מכפר, ורבנן, הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב, עונה בה בזמן שעונה בה, שאם עשה תשובה ומת מיתה ממרקת, ופירש"י דלרבנן במיתה הוא דגלי בהנך ג' עבירות שאינה ממרקת בלי תשובה, אבל יוה"כ השאר עבירות ג"כ אינו מכפר בלי תשובה, וכתבו התוס' בד"ה בעומד במרדו, ה"ק הרר"ש מדרויש דביומא אמרינן מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה עם התשובה אין בלא תשובה לא, הא מני דלא כרבי, והא לא אתי' אפילו כרבנן, דאית להו דמיתה בלי תשובה מכפרת בשאר עבירות דלאו הנך שלשה, ויש לומר דהכא לא קאמר לרבנן דמיתה ממרקת אלא עם היסורים ועונשים שדנין אותו אחר מיתה וע"י כך אינו נכרת לעוה"ב, אבל עם התשובה מיתה ממרקת לגמרי, שאינו נידון עוד ביסורים לאחר מיתה, ומעתה נחזור לדברינו, שימצא הרשע מקום לתלות שלא לשוב, ולומר עוד זמן, וממ"נ אם יחי' הרי עוד זמן לשוב בתשובה, ואם ימות פתאום הלא מיתה מכפרת בלא תשובה, לזה אמר התנא והדין שדנין אותו אחר מיתה הוא דין אמת, והמיתה בלי תשובה אינה מועלת לפטור מן הדין חיבוט הקבר וגיהנם ושאר עונשים קשים. רק המיתה מועלת שיהא הכל מתוקן לסעודה שלא יהא נכרת לגמרי

(יד) החנות פתוחה והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, הנה בגמ' אמרו מאי קפנדריא אדמקיפנא אבי דרי איעול בהא נמצא שמי שמוכרח לילך דרך מעוקם ורחוק ושלא בדרך הישר נקרא מקיף, הנה הבית המקדש נקרא חנות מתרי טעמא אחד על שם שהי' שם חנותו של אלקי ישראל, ושם הי' מקום תחנוהו מקום מנוחתו, ובפסיקתא הובא בילקוט תהלים ע"ז השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה, ואומר חלותי היא שנות ימין עליון, השכחת שאתה חנון ורחום ה', והרי אנו בימים הללו צועקים בסליחות בכל יום כמה פעמים י"ג מדות אל רחום וחנון ולית דמשגח בן, השכח חנייתך על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, השכחת חנותיך אל אהל מועד גלגל נוב וגבעון ובית עולמים שני מקדשים, אם קפץ באף רחמיו סלה אע"ג דהוא כעוס רחמיו קרובי', ואמר חלותי היא שנות ימין עליון, אמר ר' שמואל בר נחמני על שלא חלינו פניך בתשובה נשתנית הימין אמר ר' יצחק משל לגבור שהי' שרוי במדינה, והיו בני המדינה בוטחים בו כשיבואו גייסות הוא יוצא ומראה להם פנים והם בורחים כשבאו גייסות לשם אמר להם ימיני חששה לי אבל הקב"ה אינו כן אלא הן לא קצרה יד ה' מהושיע, כי עונותיכם היו מבדילים. ויצא לנו מן הפסיקתא שבית המקדש נקרא חנות אל ששם הי' חונה, והנה בה"מ של מטה הי' מכוון נגד בה"מ של מעלה, וכשהי' בית המקדש קיים וישראל שרוים על אדמתם ושכינה היתה שורה בבה"מ זהו דרך ישרה מלמעלה למטה מכוון זה כנגד זה, ושם ירד השפע תחלה וקיבלו ישראל המובחר, והתמצית נתחלק אח"כ לשאר ארצות, וכמו שדרשו רז"ל כל העולם מתמצית של ארץ ישראל שותה וזהו טעם שני שנקרא המקדש חנות, כשם שהכל באים לחנות ליקח משם מאכל ומשקה וכל צרכיהם וחנותו של בשם הכל מתבשמין משם, כך היו הכל מקבלים שפע מבית המקדש ועכשיו הוא בהיפך, כי גלו ישראל תחת ממשלת שרי מעלה חוץ למקומם, וכל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם, ואי אפשר לה לשרות בדרך הישר מכוון נגד המקדש של מעלה כי אין שם מקום לחנות כי המקדש חרב

(טו) והנה כשיש לבית שערים יכולים לסגור שלא יכנוס מי שירצה כי אם כל א' לפי מעלתו הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן יהי' בביתן, אבל כשנפרץ החומה ונלקחו השערים נעשה מקום הפקר לכל, כן הי' מקום מקדשנו, עשר קדושות הן וכו' לפנים מן החומה מקודש שאכלו שם מעשר שני וקדשים קלים הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות ויולדות ונדות נכנסים שם, החיל מקודש ממנו שאין נכרים וטמאי מתים נכנסים וכו', וכן כמה מדרגות עד קדשי קדשים מקודש שאין נכנס שם אלא כה"ג ביוה"כ אחת בשנה, ושם הי' משכן השכינה בין שדי ילין ועכשיו שועלים הלכו בו

(טז) וזהו כוונת המשנה, החנות הוא מקום מקדש חנות אל פתוחה, כי טבעו בארץ שערי' ופרצו חומותי', וראתה גוים באו מקדשה אשר צוית לא יבואו בקהל לך, וגלתה השכינה משם, וישראל גלו על אדמת נכר, והחנוני הקב"ה מקיף אדמקיפנא אבי דרי, כי אי אפשר לברר דרך ישרה המכוון נגד מקדש של מעלה וכיון שגלו ישראל גלתה השכינה עמהם חוץ למקומה, ולכן מקיף הולך וסובב חוץ למקדשו, וכמו דכתיב הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהי' כעובי' על עדרי חבירך, מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי לבנים שגלו מעל שלחן

אביהם

, (יז) והפנקס פתוח, הנה בדניאל כתיב ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ ישוטטו רבים וגומ', והיינו קץ גלות הרביעי, כי לכל הגליות ניתן קץ מפורש, מצרים ת' שנה, בבל ע' שנה, אבל קץ הגלות הזה לא ניתן להגלות, ולכך היה הספר צריך להיות חתום שלא יראו זמן הקץ אפילו מלאכי מעלה

ואומר אני טעם החתום הזה ל ל"י שהי' זמן ארוך מאוד, ופן ח"ו יתייאשו מן הגאולה עד זמן ההוא, וידבקו ברשעים ולכך סתם הדברים שיהיו מוכנים בכל עת, ואומר אני דלפי זה לא הי' צריך הספר הזה להיות חתום כי אם עד עת הקץ, אבל עתה שכבר כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה וכל יומא זימנא הוא, א"כ כבר נפתח הספר החתום כי למה יהי' חתום על מגן, ולכן כאשר אמר התנא גודל צער הגלות כי החנוני מקיף כביכול אינו יכול להיות שורה במקומו המיוחד, וישראל ישנים ואינם מעוררים עצמם בתשובה, והקב"ה צועק אם אב אני איה כבודי, אך שמא תאמרו מה בידינו לעשות ואין בידינו למהר הקץ קודם זמנו, ואדרבה ישראל מושבעים שלא ידחקו הקץ, ולכן אמר הפנקס כבר פתוח שנפתח הספר שהי' חתום, לפי שכבר כלו כל הקיצין

(יח) והיד כותבת חשש התנא שמא יתיאש האדם ויאמר אני חוטא מנוול, איך אפשר לי לקרב הגאולה, ודי אם אוכל לפעול בתשובתי שלא אקבל עונש, אבל איך אוכל להתקרב לה' עד שע"י תשובתי תתקרב הגאולה, ולכן אמר לא כן הוא ובמכילתא הובא בילקוט ישעיה מ"ד זה יאמר לה' אני ולא יתערב בי חטא, וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי עו"ג וזה יכתוב ידו לה' אנו בעלי תשובה, הרי שבבעלי תשובה נאמר זה יכתוב ידו לה', שיכול להתקרב לה' אי נמי היד כותבת התנא מתמי' לא די שאנו ישנים שינת העצלות מן התשובה בכל השנה, הלא עתה הגיע הזמן שהיד כותבת, כי ספרים נפתחים ובני אדם נכתבים ונחתמים על ידי היד העליונה, וגם זכרון ירושלים נפקד למעלה אם ראוים ישראל לגאול, ולכן עורו נא והתעוררו נא למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט

(יט) וכל הרוצה ללות יבוא וילוה, אמר התנא כיון שעתה היד כותבת דהיינו בין ר"ה ליוה"כ, לכן כל הרוצה ללות על דרך הפעם ילוה אישי כל הרוצה להתדבק יבוא וילוה וידבק עצמו, כי כל השנה לרבים מסורה, אבל עתה כל הרוצה ללות אפילו היחיד שרוצה להתדבק בשכינה, דרך מפולש לפניך, כי דרשו ה' בהמצאו שהוא מצוי אפילו ליחיד, ועקר הדביקות להתפלל על דברים של תכלית על כבוד שמו הגדול שלא יהי' מחולל בגלות הישמעאלית, והקב"ה מבקש מאתנו להיות תשובתינו על כוונה זו,