דרושי הצל"ח ט

דרושי הצל"ח ברשות ממ"ה מלך למלכי ארץ נורא, אל מוציאנו ממצרים כתועפות ראם, לו הגדולה והבחירה, ויוציא עמו בששון בחיריו ברנה, בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו, אתוהי כמה רברבין, ותמוחי כמה תקיפין, עלאה על כל עלאין, וטמיר מכל טמירין

וברשות תה"ק והטהורה הנתונה בלבת אש וכלפיד בורין, סתרא דסתרין, יקרה מפנינים ומכל אבנין יקירין, כתרה עולה על כל כתרין, וברשות אלופי ראשי מנהיגי עדת ישורון, אשר בעיר הזאת מלאה חכמין וסופרין, כלילת יופי משוש כל הארץ, אשרי לדור ש שפרנסיו עומדים בפרץ, לגדור כמה גדרין, חבלים חלק להם ה' בנעימין, ונחלתם שפרה משופרי דשופרין, קצינים וסגנים וחורין גוברין יקירין

ובראשם ראש אלפי ישראל, האחד המיוחד שבעדת ישורון, מגזע היחס והמעלה, פום ממלל רברבין דברים מאירים כספירים. ובו יושבי על מדין, הולכי על דרך שיחם נאה דורשים ונאה מקיימים, מקיימי העולם לעמוד על עמדו, עמוד הדין אמת ושלום ישפטו בשערים, המה גדולי ישראל המרביצים תורה בישראל מהם ישקו העדרים, דבש וחלב תחת לשונם, צלם נאה ופירותיו מתוקנים, כקלא דכנרין. וראב"ד אומר מקודש, המחדש חדושין דאורייתא, המאור הגדול המאיר באורו, רבים ילכו לאורו, ומחדדים שמעתתא ובעלמא מבדרין, והראשון מעיקרא משמע גבור כארי גבר בגוברין, וזאת ליהודה יהודה ראש המדברין, רודפי משפט ושומרי תורה והקה, לא ישאו פנים בדין, ומתמוך בשוחד בפיהם נעורין. וברשות יתר חכמי העיר, חקרי לב בעלי חכמה, בעלי בינה יתירה, בעלי עצה וגבורה, מעינות החכמה מהם נובעים, ומתגברין דולים ומשקים מבארם באר מים חיים, אשר מימיהם לא יכזבו ולא יפסיקו לעולם, לילה כיום יאירין. וברשות אלופי גבאי צדקה, וגבאי גמ"ח של אמת, המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, מצדיקי הרבים ככוכבים מאירין. ואחריהם כל העדה עדת ישורון, יעלו לזכרון ישובו לבצרון. דרוש א' ליום א' דסליחות (א) דוד המלך ע"ה אמר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה השחר, נשתבח דוד המלך שהוא מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותו

הנה כמה מיני תשובות הם, והמעולה שבכלם תשובה מאהבה בלי שים פנייה אחרת, לא מיראת העונש ולא על מנת לקבל פרס, והפחותה שבתשובות היא תשובה מחמת יסורין, שכבר באו על החוטא, והנה בתהלים נאמר למנצח על אילת השחר, לומר כי הלילה יש בו אורה דהיינו אור הלבנה והכוכבים, ואימת היא חושך בעלות השחר אותו שעה אין חושך גדול ממנו, ואז מתגלה אור בוקר, כך הוא הגאולה כשיהיה הגלות בתוקף הצרה, אז הקב"ה נגלה וגואל אותנו, הרי שהשחר מרמז על הצרות. והנה בבחינת השב מאהבה צריך נסיון אם מחשבתו ברורה, כי אחר שהחוטא יודע שאי אפשר בלאו הכי, שאם לא ישוב דמו בראשו ויקבל עונשו, אם כן איך אפשר להשב לשוב מאהבה גמורה, בלי עירוב מחשבה זרה להנצל מעונש עבירה. אמנם הנסיון על זה, אם הוא בעצמו מקבל על עצמו היסורין, ואם כן הרי שאינו חושש להנצל מהעונש, שהרי גם אחר התשובה הוא מבקש היסורים, וזה נקרא אצלו יסורים של אהבה

(ב) ודוד המלך קבל יסורים על עצמו, כמו שדרז"ל שנצטרע ששה חדשים וי"ג שנים היה מוטל על ערש דוי כמ"ש ערשי א מסה, וא"כ בודאי היתה תשובתו מאהבה, וכן מצינו צדיקים גדולים שקבלו יסורים על עצמם, כמו ר"א בר"ש שאמר בואו אחי ורעי, וטעמם היה למען תהיה תשובתם מאהבה גמורה, וזה שאמר דוד עורה כבודי וגו' אני מעורר השחר, שאני בעצמי מעורר עלי חשכת השחר, להביא יסורים על עצמי ואין השחר מעיר אותי, שאין הצרות מעוררים אותי לשוב, שזו המדריגה התחתונה מאד, וכמו שאמרו [עיין בפתח השער] רז"ל בשלהי מסכת יומא כתיב שובו בנים שובבים, וכתיב כי אנכי בעלתי בכם, נא קשיא כאן מאהבה או מיראה, כאן על ידי יסורים, הרי שתשובה שעל ידי יסורים אינו נכנס בגדר בנים, ובזה אמרתי בדרושי הקודמים פירוש הפסוק בירמיה, העבד ישראל אם יליד בית, מדוע היה לבז, כיון שכבר היה לבז, ובאו היסורים אפילו ישוב בתשובה, נשאר עבד לא מדרגת בן

והנה למדרגת דוד המלך ע"ה קשה להגיע, וראיתי בני עליה והמה מועטים, אבל עכ"פ אחיי אם אין אנחנו במעלה ראשונה, למה נהיה אחרונים לשוב במדרגה התחתונה

(ג) עכ"פ נעשה דרך מיצוע לשוב מירא' קודם בא העונש בפועל, וגם בתשובה מיראה לאו כל אפין שוין, והמוקדם משובח כי כל עוד שמתאחר הזמן ויום הדין קרוב, כבר מקרי מחמת יסורים שהרי ליום הכסא יבוא לפקוד פקודת כל אדם, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים, ואם כן ראוי להקדים לשוב באמצע השנה, לא בשלהי אלול, וזה גם כן כוונת דוד, אני מעיר השחר שאני מעורר עצמי באמצע השנה, ואיני ממתין על ימי הסליחות, שאז כבר הגיע הזמן לקום בשחר, ואז השחר מעיר את האדם, והנה בעוה"ר אנחנו גם זה לא עשינו, וכל השנה לא נתעורר משינת האולת, אשר תסלף דרכו של אדם, ועכ"פ האידנא שכבר קרוב יום הדין, דרך שלשת ימים נלך בדרך המלך מלכו של עולם, מי יודע ישוב וניחם, ואם לא עכשיו אימתי, טרם יבא המלך לישב על כסא הדין

(ד) ובזה אמרתי פירוש הפסוק בפרשת כי תצא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, ויצא אל מחוץ למחנה, לא יבוא אל תוך המחנה, והיה לפנות ערב ירחץ במים, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה, הנה עבירה גוררת עבירה ואל