דרושי הצל"ח י

יצטער אדם על עבירה שבא לידו בשוגג, אלא שסופו לעבור במזיד, אם לא יתן לב תיכף לשוב על השוגג, והנה אמר הכתוב שאם יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור, ואף שהוא מקרה לילה, שבא לידו במקרה בלי כונת רשע אם לא ישוב, סופו ויצא אל מחוץ למחנה, שיעבור עבירה במזיד ויעבור על לא תעשה, בזה יוצא חוץ למחנה הקדושה, ויוצא חוץ למקום הקליפה, כי הקדושה נקרא תוך ופנים, והקליפה הוא מבחוץ סביב רשעים יתהלכון, וע"י השוגג יביא לידי עבירה בפועל במזיד, או עכ"פ אם לא יעבור בידים, עכ"פ לא יבוא אל תוך המחנה, ויעבור עבירה בשב ואל תעשה, כביטול מ"ע שע"י קיום המצות תמיד הוא בא לתוך המחנה להוסיף קדושה, אבל זה שכבר שלט בו הטומאה, ונדבק בו ע"י השוגג, עכ"פ מושכו ואינו מניחו לקיים מ"ע כתיקונה

(ה) אי נמי כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור, שמתחלה אין כח ביצה"ר להכשיל את האדם בפועל שיעשה עבירה בקום עשה, אבל מתגבר עליו להביאו לידי עצלות, מלקיים מ"ע בקום עשה, ומפיל עליו תרדמה, וביחוד לקום בבוקר לעבודת הבורא, לקיים ק"ש בזמנה, ולהתפלל עם הציבור, וכן בנתינת צדקה לעניים וזהו איש אשר לא יהיה טהור שע"י קיום המצות בא לידי טהרת הנפש, וזה שנתעצל בקיום מ"ע לא יהיה טהור, ושוב כיון שנאחז בזה ברשת היצר, שוב אין לו שמירה, כי ע"י קיום המצוה בורא מלאך קדוש המשמרו מהחטא, וכמ"ש מצוה בעידנא דעסיק בה מגנה ומצלי מן החטא, ושוב בא לידי מקרה לילה, מעשה הרשעים נמשל לחושך ואישון וחשכת לילה ובא לידי עבירה בפועל, אך לא בתמידות רק מקרה לילה

(ו) והנה ע"י עבירה אדם נדחה ממחיצתו שבקדושה כי על ידי העבירה פוגם בנשמתו ונעשה בעל מום או עור אם פגם בראות עינים בהתבוננו והסתכלו בעריות, או פסח אם אץ ברגלים חוטא ורגליו לרע ירוצו, וכן בכל אבר שחוטא נעשה מום בנשמתו, וכל אשר מום בו לא יקרב אל הקודש פנימה, אך דרכו של הקב"ה להעביר ראשון ראשון, והעבירה הראשונה אינה בחשבון, ולכן עדיין לא נדחה ממחיצתו כי ה' העביר חטאתו, ואף שבשעה שעובר העבירה ברגע זו ודאי יצא לחוץ, אבל תיכף אחר העבירה הקב"ה רב חסד ומעביר העון, וזה שאמר אם נכשל פ"א בל"ת ונקרא מקרה, שוב ויצא אל מחוץ למחנה שעבירה גוררת עבירה, ויעבור עוד הפעם ויהיה הרושם ניכר מום קבוע בנשמתו, ויצא אל מחוץ למחנה שכינה, והנה זה שחטא כבר שלש פעמים דהיינו לא יהיה טהור ומקרה לילה ויצא אל מחוץ, שוב לא נשאר בו רושם קדושה, כי האדם כלול מנפש רוח ונשמה, ובפעם אחת פוגם נפשו, ושנית פוגם רוחו, ושלישית פוגם נשמתו אם כן שוב אין לו דבר המעכבו ומעוררו לקדושה לשוב בתשובה, ולכן אמר לא יבוא אל תוך המחנה, כי בחטאו במקרה כיון שעדיין עומד במחנה שכינה בקל ישוב אבל זה שכבר יצא, והרי ברשות הקליפה לא יבוא מעצמו אל תוך המחנה, כי אם ע"י אימה או יסורים שיחזירהו, ואמר הכתוב והיה לפנות ערב, שאם כל השנה מקשה לבו, עכ"פ לפנות ערב של השנה, בשלהי דקייטא בסוף אלול שאימת יום הדין לפניו ראוי שישוב וירחץ במים, המה מי טהרת התשובה, שנקראו מים טהורים, ועיקר הכל בדמעות כי בעו"ה ברוב פשעינו לא יספיקו כל ימינו לסבול סגופים והפסקות גדולות די משקל תשובת הכתוב, ואנחנו חלושי כח, ואין בנו כח לסגף עצמנו בסיגופים גדולים כאשר עשו דורות שלפנינו הפסקות גדולות של ג' וד' ימים, ויש שהתענו משבת לשבת, ואנחנו לא נדע מה לעשות, ובמה יכופר עון, עכ"פ דמוע תדמע עינינו בכי ותחנונים

(ז) ואמרתי רמז בפסוק בפני כותים כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר וגו', וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים, הנה הגוף נקרא כלי כי היא כלי להנשמה, ואשר התגעל גופו בגיעולי כותים ע"י טומאת פשעיו אמר, כי מי שיש לו כלי חזק וגוף בריא הראוי לסבול סגופים ותעניות, יקיים דברי הצומות, וזהו תעבירו באש, שהוא תגבורת חום הטבעי בתעניות, וכל אשר לא יבוא באש שהוא איש חלש וכשל כח הסבל, עכ"פ תעבירו במים, להוריד דמעות כנחל. וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם, שעכ"פ תראו שביום הראשון לחודש השביעי, והיו בגדיך לבנים וטהרתם, , וזה שאמר הכתוב והיה לפנות ערב של השנה ירחץ במים יבכה על עונותיו מאד, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה, הזהירו הכתוב שכבוא השמש לא ישאר עומד מחוץ למחנה כי אז ח"ו אבדה תקותו, והרמז הוא

(ח) הנה הכל בו הביא מדרש והובא ג"כ ביפה תואר פ' אמור, שבר"ה השטן עומד ומקטרג על ישראל שחטאו, והקב"ה אומר לך והביא עדים, והוא הולך ומביא החמה, והקב"ה משיבו לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, לך והבא עוד אחר, והוא הילך להביא הלבנה, ואינו מוצאה שהיא מתכסה בו, וא"כ עיקר סמיכה שלנו שאין השמש נאמן להעיד יחידי, והנה במסכת קידושין (דף ס"ו ע"ב) מקוה שנמדד ונמצא חסר, כל טהרות שנעשו ע"ג ר"ט מטהר ור"ע מטמא, אמר ר"ט משל לעומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה שעבודתו כשירה, אמר ר"ע משל לעומד ומקריב ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה, אמר ר"ט נראה למי דומה וכו', התחיל ר"ע לדון מקוה פסולה ביחיד, ובעל מום פסולו ביחיד וכו', וקאמר האי בעל מום שפסולו ביחיד ה"ד, אי דקא מכחיש ליה מי מהימן וכו', ואמר אביי לעולם דמכחיש ליה, ודאמרת אמאי מהימן דאמר שלח ואחוי לך, והיינו דקתני מקוה פסולו בגופו, ובעל מום פסולו בגופו, הרי היכא דפסולו בגופו יחיד נאמן, דמצי למימר שלח ואחוי לך, וא"כ אם האדם שב בתשובה ואז אף שעדיין לא עשה כל משקל תשובת המשקל, עכ"פ העביר ה' חטאתו, ושוב אין פסולו בגופו ואין יחיד נאמן, אבל אם לא שב ועדין עונותיו על עצמותיו, ומום בו ופסולו בגופו אז היחיד נאמן, וכל זמן שמום בגופו כל אשר מום בו לא יקרב, ועומד חוץ למחנה שכינה, אבל אם בא אל תוך המחנה, א"כ כבר עבר מומו, וזה שאמר הכתוב והיה לפנות ערב ירחץ במים קודם ר"ה, ואז וכבוא השמש דהיינו בר"ה שהשמש בא יחידי להעיד, יבוא אל תוך המחנה, ואין פסולו בגופו, ולא שייך לומר שלח ואחוי לך, ואז אין השמש נאמן ביחידי, אבל אם ח"ו עודנו בחוץ פסולו ביחיד

(ט) ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך, הנה רז"ל אמרו היכי דמי בעל תשובה אמר ר' יהודה כגון שבאת דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה וניצול ממנה מחוי ר"י באותה אשה באותו פרק ובאותו מקים, הנה הרב בעל עוללות אפרים כתב בפסוק הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים, שיתי לבך למסילה דרך הלכת שובה בתולת ישראל וגו', וזה תורף דברי הרב בקיצור, כי כל מעשה אשר יעשה האדם נקרא הולך עם מעשה הטוב, נוכח ה' דרכו והולך ואור ומתקרב לשכינה ושכינה מתקרבת אליו, ועי"ז מתדבק בשכינה, ועל זה אמר הכתוב ולדבקה בו, והחוטא והעובר עבירה ג"כ נקרא הולך חשכים ואין נוגה לו, והוא הופך פניו מהשכינה ומתרחק, וע"ז נאמר כי פנו אלי עורף, וכן השכינה מתרחקת ממנו, ואלו ב' דרכים הפוכים האחד דרך החיים, והשני דרך אופל וצלמות, והבעל תשובה צריך לשוב באותו דרך שנתרחק, וע"ז אמרז"ל באותה אשה באותו מקום

(י) וע"ז רמזו בחזירתו פרע הקפותיו, כי החוטא לוקח בהקפה ע"ד החנוני המקיף, וז"ש הנביא הציבי לך ציונים שובי דרך הלכת, שאף אז נתגבר עליך היצה"ר והכשילך, עכ"פ תדע באיזה דבר נכשלת ובאיזה מקום, שמו תמרורים, נלע"ד שעכ"פ אף אם אין בך כח לשוב, תכף בפועל עכ"פ יהיה לך מעשה העבירה מר לך כלענה, לא כאלו העושים העבירה בכל הנאתם ותאותם בשמחה, כמוצא שלל, שימי לבך למסילה דרך הלכת, שובי