דרושי הצל"ח ח

הדרשות שאם אומרים בשמחת תורה לחתן תורה ולחתן בראשית, דאולי המסיים והמתחיל התורה, היו רגילים ג"כ לומר דבר הלכה או הגדה מענינא דיומא ולנו לא נשאר עתה רק הדרשות לבד שאומר הש"ץ

כמו כן הבאתי הספד רבינו על הגאון רבינו יונתן אייבשיץ זצ"ל, אשר ממנו נראה ברור, כי אף שרבינו ז"ל לא מגע תחת לשונו, ולא עצר במלין להגיד קבל עם כי בעודם בחיים, לא הי' שלום ביניהם, בכ"ז החזיק אותו לצדיק גמור, ולא כדעת החכם הגדול פראפעססאר נרעץ, שכתב בדברי הימים שלו, שגם רבינו החזיק הגאון הנ"ל לחבר לכת הש"צ, כי לו הי' כן, אין ספק לכל מי שיודע אהבת האמת של רבינו, ושנאתו הגדולה לכת הנ"ל, אשר לא הי' מתאונן על מותו, כמו שעשה בדרוש הזה, ומהכתב שכתב החכם הנ"ל שראה עם ח"י של רבינו, אין להביא ראי', ואין כאן מקום להאריך בזה

וטרם אכלה לדבר, מצאתי נכון להעתיק פה, מה שראיתי הספד מהגאון ר' אלעזר פלעקעלס, בעהמ"ה ספר תשובה מאהבה, על רבו אבי זקני רשכב"ה זצ"ל, וישתומם כל איש על גודל צדקתו ופרישתו, וז"ל אני יצקתי מים על ידו כמו עשר שנים, אנא ידענא בעובדי' הרבה, בתעניתים וסגופים מאד, מי"ז תמוז עד ר"ח אב, לא אכל דבר מן החי, מר"ח אב עד ת"ב לא אכל רק לחם יבש, ופיזר אפר על הלחם, וכך נהג עד הגיע לימי הזקנה, מעולם לא עבר עליו חצות לילה בשינה, עד סמוך למיתתו, שלא הי' מקונן בחצי לילה על חורבן בה"מ, ועל גה"ש כביכול, בקיץ ובחורף הוא הי' מעורר השחר, וחבר יום ולילה בתורה ובתפלה, ארבעה פרקים בכל יום, קבע ללמוד עם תלמידיו שיעורין דאוריתא, באלה מס' זו ובאלה מס' אחרת, באלה ש"ע זה ובאלה ש"ע אחרת, [מספר שנותיו היו ע"ט שנים וששה חדשים נולד ח"י חשוון שנת דע"ת ונקבר ח"י איר תקנ"ג] כאשר חלה ח"י חשוון תקמ"ה, אמר בזה"ל הריני מקבל עלי מיתתי, ומוכן ומזומן להיות כפרת כל ישראל, והיינו מרבים בתפלות ובתחנונים לפני המקום ב"ה, והיתה תפלתנו נשמעת

לא אנחמכם שמת מצד הזקנה, הוא עדין הי' בכוחו וגבורתו, בנוי ובתואר כבן ך', מי שלא ראה שופריה דרבינו הגדול, בשעת פטירתו ובשעת טהרתו לא ראה כו', ב' ימים קודם הפטירה נאלמנה שפתיו, ולא הניח ידו מלומר וידוים, עד סמוך ליציאת נשמתו בטהרה כו', עד שהגיע לימי הזקנה לא שכב על המטה, רק ראשו במטה על גבי כרים, ורובו חוץ למטה על גבי כסאות, עד זה חודש ימים לא פשט מלבושיו מעליו אף בלילה, עד שהגיע לימי השיבה לבש שק על בשרו, מעולם לא עבר טבילת קרי בקיץ ובחורף עד שהגיע לימי הזקנה, למד עם התלמידים בעמידה אף בבה"כ לא ישב כו', מערב ת"ב עד מוצאי ח"ב לא פסק פומי' מיללות קינות ורב איכות, והיה מתעולל בעפר בבכי ובדמעה, וכל מי שהלך אחורי בה"כ בחוץ, אחז בשרו פלצות, לקולו הנשמע ברמה ביללה, כמו כן ביוה"כ, מערב ועד ערב לא זז ממקומו, לא נח ולא שקט, לעפעפיו לא נתן תנומה, רק בקשות ותפלות בקולי קולות בבכי ויללות כו', מעולם לא מת אדם כשר אשר לא בכה עליו בכי תמרורים, בכה ומבכה אחרים עמו כו', השתתף עצמו בצערן של ת"ח, ונתן להם בכדי נתינה, מתנות יפות ומרובות, פזר רוב הכנסותיו להחזיק לומדי תורה, בכל הכנסות כלות עניות, ובכל החברות של מצוה, הוא היה נמנה עמהן, והיה גדול שבערבין וכל העניים הסובבים והדופקים על הפתחים, מעולם לא שלח להם הנתינה ע"י שליח, אלא בכבודו ובעצמו נתן להם מידו לידם ותהי להם למשיבת נפש כו' ע"כ, והלואי שנלך בארחותיו

ועתה תפלתי לאל חי כי ישוב לרחמנו יכבוש עונינו ויאיר חשכנו לבל ימעדו קרסולינו: ממני הדובר שלום לכל עמו כותב וחותם פה ליבויא במדינת קורלאנד חסדי ה' כי לא תמנו לפרט זאב וואלף סגל לאנדא בהגאון אמיתי מהר"א סג"ל לאנדא ז"ל בעהמ"ח ספר יד המלך