דרושי הצל"ח פח

לגבות וזהו החנוני מקיף אותנו בחיילותיו לגבות חובו והחיילים הלא המה כל המשחיתים אשר בראנו במעשינו דכיון דעבר אדם עבירה אחת קונה לו קטיגור ואלו באים לגבות וכמו שנאמר תיסרך רעתך ומעשיו של אדם בעצמו יוכיחו אותו

בדין

(ח) הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה וכו' והחנות פתוחה והחנוני מקיף הנה כמה קדושות הי' לנו עשר קדושת ארץ ישראל מקודש וכו' עד קדשי הקדשים והנה אלה פקודי המשכן משכן שנתמשכן בעונינו ולא נשאר לנו מאומה כי לא מבעיא שאין לנו לא קדשי קדשים ולא פרוכת ולא מזבח כפרה ולא ירושלים אפילו ארץ ישראל אין לנו, והנה כל זמן שהי' לנו הקדושות הללו בשלמות לא נשתרגו חובות על צוארנו ומעולם לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו, דתמיד של שחר הי' מכפר על עבירות של לילה ותמיד של הבע"ה מכפר על עבירות של יו"כ, ועכשיו אין לנו כפרה והחובות מתרבות מדי יום ביומו וזהו שאמר הכל נתון בערבון כל הקדושות שהיו לנו נתונים בערבון, שנתמשכן בעונותינו ולכן מצודה שהיא מצודת היצה"ר פרוסה על כל החיים, והחנות פתוחה והחנוני מקיף והחובות מתרבים

(ו) והנה הבע"ח הבא לפני המלך לבקש הרחבת זמן צריך לראות אם יש לו בטחונות דבר המתקיים שהוא נחלאות ובתים ואם אין לו אין נותנים לו הרחבת הזמן, כן אנחנו כל זמן שהי' בית המקדש הי' לנו דבר של בטחון, והי' מרחיבים לנו זמן אבל עכשיו אין לנו שום בטחון

הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים כי הקב"ה שפך חמתו על עצים ואבנים, וגבה חובות וניצולו ישראל אבל עכשיו שכבר הכל נתון בערבון, ולכן מצודה פרוסה על כל החיים לגבות מהאדם בעצמו, והרשע בעונו ימות, אם לא ישוב

הכל נתון בערבון, כל ישראל עריבים זה בזה ומצודה פרוסה בעון היחיד על כל החיים, ולכן יראה אדם כאלו העולם חציו זכאי וכו' ואם זכה אשרי לו ואם לאו אוי לו שהכריע כל העולם לכף חוב

(ז) הכל נתון בערבון אפינו בניו ובנותיו הקטנים, אלו נטל הקב"ה בשעת קבלת התורה לערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים אפילו על הקטנים שאינם בני עונשין, ולכן ראוי לאדם לחוס על בניו ובנותיו הקטנים לשוב מעבירות שבידו

(ח) החנות פתוחה והחנוני מקיף, הנה מה שאמרו למטה וכל הרוצה ללות יבוא וילוה נראה מיותר שהרי כבר אמר החנוני מקיף, ולכן נראה לי החנות פתוחה היינו עולם הזה נברא בה' שפתוחה למטה, כל הרוצה לצאת יצא בא לטמא פותחין לו וזהו החנות פתוחה והחנוני מקיף הוא על דרך הפסוק עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עני' מצודים גדולים, שדרז"ל עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו אבריו של אדם, ובא אליה מלך גדול זה יצה"ר שכל איברים מרגישים בו, ובנה עליה מצודים גדולים אלו עונות, ומצא בה איש מסכן זה יצ"ט ומלט העיר בחכמתו אלו תשובה ומעשים טובים (עיין נדרים דף ל"ב) ועכ"פ היצה"ר נאמר בו וסבב את העיר דהיינו הגוף, וזהו החנוני מקיף היצה"ר נקרא חנוני שהכל מצוי אצלו לשעתו משא"כ היצר טוב נקרא מסכן שכל דבריו היא לעלמא דאתי, ובעוה"ז אין בידו מאומה, והחנוני הזה מקיף הגוף, להביא במצודים גדולים מצודה רעה, וכל הרוצה ללות יבוא וילוה זה קאי על הקב"ה שמלוה לאדם, וממתין לו ואינו נפרע בשעתו שוב מצאתי במדרש שמואל שפירש גם כן החנוני על היצה"ר

הפנקס פתוח שמא יאמר האדם כיון שהחנוני שהוא מלך גדול מקיף הגוף ובונה עליו מצודים גדולים, א"כ האדם כמעט אנוס הוא ושמא יאמר האדם לפטור עצמו מן הדין, אך כבר ארז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, והתורה מגינה ומצלי מן החטא, ולכן אמר הפנקס פתוח, היא התורה פנקסו של הקב"ה, וא"כ כבר יש לכל אדם תבלין להציל עצמו מן היצה"ר, אך אוי להם לבריות מעלבונה של תורה

(ט) והיד כותבת הוא ג"כ תוכחה שלא להתפתות מפתוי החנוני הזה, כי בשלמא אם הי' יכול היצה"ר לסמא עיניו של אדם שלא ירגיש כלל ברוע מעשיו, ושלא יתחרט הי' מקום להסיתו שנית, אבל זה אי אפשר והרשעים מלאים חרטה, והיד כותבת ידו של אדם בעצמו כותבת ומודה שחטא וא"כ למה זה שוב שנית יתפתה מיצרו

(י) והגבאין מחזירין תמיד בכל יום, שצריך האדם להזהר מאוד ולהיות זריז בתשובה, ואל יאמר עוד יש לי זמן, לא כן כי כדגים הנאחזים במצודה, כן בני האדם, ולא ידע האדם את עתו, ושוב יום אחד לפני מיתתך, דשמא למחר ימות וזהו והגבאין מחזירין תדיר בכל יום

(יא) ושמא תאמר הלא אם ימות יחלה מקודם את חליו אשר ימות בו, ויתודה וישוב לפני מותו, וגם תשובה זו תועיל אף שהיא תשובה גרוע מאוד, ואשרי איש כתיב שעושה תשובה כשהוא איש, מ"מ עכ"פ מועיל תשובה, וכתיב תשב אנוש עד דכא, עד דכדוכה של נפש, ויאמר כי יסתפק במועט תשובה ואם כי אוי לאותו בושה ולא תהא כהנת כפונדקית, כי בתאות עוה"ז שהוא הבל הבלים לא יסתפקו במועט, ותמיד כל היום רודף אחר תאות נפשו, ואחר בולמוס של עריות ואכילת מעדנים, זולל וסובא, ובעסקי עוה"ב שהוא התכלית של הנפש, יסתפקו במועט, אעפ"כ יאמר שדי לו באותו מועט לזה אמר גם בזה אינך בטוח, ולכן אמר ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, כי יש חיים יודעים שימותו, ופקודת כל אדם יפקוד עליהם, ויש אינם יודעים כלל שימותו והרבה מתו מיתה משונה פתאום בלי וידוי ובלי חרטה ולכן אי אפשר להתאחר אפילו רגע

(יב) ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה הוא עפ"י שארז"ל שבת סוף השואל, תנן התם ר' אלעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזה יום ימות, אמר להו וכל שכן ישוב היום וכו' ונמצא כל ימיו בתשובה, ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו', אמר ריב"ז משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן, פיקחים קישטו עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו כלום חסר לבית המלך, טפשים הלכו למלאכתם אמרו כלום יש סעודה בלא טורח פתאום ביקש המלך את עבדיו פקחים נכנסו מקושטין וטפשים נכנסו מלוכלכים שמח המלך לקראת פקחים וכו' ולכן גם כאן אמר שנפרעין שלא מדעתו ושלא תאמר שיש עול במשפט הזה כי מהי תיתי הי' לזה למהר בתשובה וכלום יש סעודה בלא טורח ולכן אמר ויש להם על מה שיסמוכו ועל בני אדם קאי שיש להם בעבודתן בתורה ובמצות על מה שיסמוכו כי הבעה"ב הוא עשיר גדול והשכר הרבה וכיון שכן ואעפ"כ נתעצלו א"כ הדין דין אמת כי הכל מתוקן לסעודה ואין דבר חסר מבית המלך ואין צריך טורח לכך הי' ראוי להם להיות תמיד מוכנים

(יג) אי נמי והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה, עפ"י מה שכתבו התוס' במס' שבועות, דאמרינן שם במשנה על שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הודע ולא הודע עשה ולא תעשה כריתות ומיתות בית דין שעיר המשתלח מכפר, ואמרינן בגמרא דף י"ב ע"ב, האי עשה היכי דמי, אי דלא עביד תשובה, זבח רשעים תועבה, אי דעבד תשובה כל יומא נמי, דתניא עבר על מ"ע ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלין לו, אמר רבי זירא בעומד במרדו, ורבי היא דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר שאם עשה תשובה יוה"כ מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יוה"כ מכפר, מ"ט דרבי דתניא כי דבר ה' בזה, זהו הפורק עול ומגלה פנים, ואת