דרושי הצל"ח פג

פשיטא שזה לא ישוב בתשובה, ואלה השתי כתות המה לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהם שדרכם להזיק לכל מי שקרב אליהם, ושומע דבריהם, והמה ב' כתות ושכיחים בזמננו כת א' כת שבתי צבי שחיק עמיא אלו הם האומרים לרע טוב וכל העבירות אצלו מצוה והמה משוקעים בעמקי הטומאה, וכת השני' הפילוסופים בזמן הזה שאומרים על הבורא כי דרכיו גבהו מאד, רם ונשא למעלה, ואינו משגיח בתחתונים, ואצלם הכל ביד הטבע, וכבר פירש האלשיך פסוק אשר יומרוך למזימה, נשוא לשוא עריך, פירש עריך הם שונאי השם, הם מנשאים אותו לשוא, כי עבור זה המה מצאו דרך לבעוט בכל התורה והמצות, באומרם אין תורה מן השמים, וכופרים בנבואת משה רבינו ע"ה, ובכל האותות לקרב הכל אל הטבע רחמנא ליצלן מההוא דעתא והנמשך אחריהם מאבד עולמו בשאט נפש

ועל אלו ב' כתות רמז הנביא, נגד כת הראשונה אמר ממול שלמה אדר תפשיטון, הנה בקיום המצית לובש מחלצות וע"י העבירות פושט בגדי אור ולובש בגדים צואים, ואמר ממול שלמה ממה שיזכה ללבוש שלמה שהוא אצלנו קיום המצות ושמירת נפשו מטנוף העבירות, כאשר אמר הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים, אצלם כשרוצים לזכות לזה, המה עושים ההפך, אדר תפשיטון עושים עבירות מאוסות, עריות ומאכלות אסורות, ואין לך הפשטת אדר היקר יותר מזה, ובזה הם מחשבים להיות עוטה אור כשלמה, כי זה אצלם למצוה יחשב, אוי להם ולנשמתם ולכל המחזיק בידם, ונגד הכת השני' אמר מעוברים בטח, כי אפילו הרשע היותר מנוול ברשע, אפילו רשע לכל התורה כולה. אין לו מנוחה ולבו נוקפו ומתיירא מאימת הדין, ואינו עובר העבירה בטח, אבל אלו הרשעים שכופרים בהשגחה, וכופרים בתורה מן השמים, אלו עוברים העבירה בנפש שביעה, ובטח בלי שום פחד ודאגה, ואפילו חרדת יום הדין אין עליהם, וזהו מעוברים בטח שובי מלחמה, כאנשי חיל בשובם ממלחמה ונצחו את האויב שאין עליהם שום אימה: ואלו השתי כתות לא ראי זה כראי זה, כת הש"ץ אין אמון בהם, כופרים באמונה העקרית ביחידו של עולם, וכת הפילוסופים הם שלמים באמונת היחוד, ונפלו בבור שחת ע"י שאומרים גבהו דרכיו יתברך מלפעול בהתחתונים, ורוצים לשלול מהבורא מה שקשה בעיניהם בההנהגה האלקית, והנה זייפו התורה והאמונה, והעלו חרס בידם, כי יפלו בקושיות יותר עצומות והכל מה שמתחכמים בזה נופלים בכמה רשתות של קושיות עצומות וספיקות גדולות ותיפח רוחם דורשים במופלא מהם במה שלעולם לא ישיגו, והן נשמתם אשר בתוך גופם נלאו כל הפילוסופים לחקור מהותה, ואיך יחקרו בגבוה מעל גבוהים, ועל זה הוכיח הנביא משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, פירוש משוכבת חיקך היא נשמתו של אדם, כמו שדרז"ל ממנה תקח מוסר וק"ו אם בזאת הנשמה שהיא שוכבת חיקך אין לך השגה, א"כ שמור פתחי פיך מלחקור בהנהגת הבורא, , וקבל האמת מפי המקבלים דור אחר דור, מפי משה רבינו מפי השכינה ושתי כתות הללו נפרדים בעסק היחוד, ועכ"פ כת הפילוסופים עדיפא מכת ש"ץ שפוגמים באמונת היחוד, אבל בעסק התורה והמצות שניהם שוים עוקרי תורה ומצות לגמרי

(יא) וכאשר נדקדק מה שאמר דע מה למעלה ממך עין רואה וכו' למה אמר דע וכבר אמר הסתכל והיה די באמרו הסתכל בג' דברים מה למעלה ממך עין רואה וכו' וגם ממך אין לו שום פירוש, ופשיטא שהרקיע הוא למעלה מן האדם, והיה די באמרו דע מה למעלה, וגם מה מיותר ג"כ, ואין לו הבנה והי' ראוי שיאמר דע כי למעלה עין רואה, ולמה אמר מה שמשמע ששואל מה למעלה ואח"כ משיב לעצמו

(יב) והנלע"ד שרבינו הקדוש הודיע כי כל מה שנעשה למעלה בגבהי מרומים הכל הוא מאתנו, ממעשינו ומלמוד תורתנו ותפלתינו, הכל צורך גבוה ואין בכל תורתנו דבר אחד גזירה בלי טעם, ואם נעלם מאתנו כל החוקים, הם רק בגדר ידיעתנו, אבל באמת הכל במשפט, ולכן אמר רבינו הקדוש שדע מה למענה שתדע שכל מה שנעשה למעלה בגבהי מרומים הכל ממך ומכוחך נעשה הכל ואינו סולם המוצב ארצה וראשינו מגיע השמימה ולכן אנחנו האומה הישראלית צריכים לשמור עצמינו מכל סיג וחלאה של שום עון אפי' קל, ואמר עין רואה וכו', הנה פרי כל הנעשה למעלה דרך כלל הוא ב' בחינות נקראים מיין דכורא ומיין נוקבא ואם הדברים גבוהים מאוד וסודות עמוקות הנעלמים ממנו, אם כל זה אסבור לכם ע"פ נגלה הנה יש משפיע ויש מקבל שפע המשפיע נמשל לזכר והמקבל שפע נמשל לנקיבה ושורש כל כוונת האר"י שצריך מתחלה מיין נוקבין ואח"כ מיין דוכרין, הנה העולמות כלם נשפעים מלמעלה והשפע נמשך למטה ממדרגה למדרגה ומעולם לעולם שתחתיו עד הנוגע אלינו ומתחלה צריך שיענה התעוררת מלמטה למעלה, וזהו ע"י תפלתינו ומעשינו הטובים ועי"ז מתעורר השפע מלמטה למעלה אור חוזר ואור ישר

(יג) והנה יש הפרש מן ראיית העין לשמיעת האוזן, כי ראיית העין אינו דבר הנראה נכנס לתוך העין אלא הראיה יוצאת מן העין נחוץ ורואה, ולכך אי אפשר להביט למקום רחוק כיון שכך מתפזר כח הראות וזה פעולת בתי עינים לקבץ הפיזור אבל בשמיעת האוזן הוא להיפך שאין השמיעה יוצאה מן האוזן לחוץ, אלא דבר הנשמע נכנס הקול ההוא לתוך האוזן, וזה פשוט לכל משכיל, ולכן ראיית העין רומז על ירידת השפע מלמעלה למטה שהוא בסוד מיין זכורין, ושמיעת האוזן רומז להתעוררות הבא מלמטה למעלה הנרמז בסוד מיין נוקבין, ולכן סוד העין יותר גבוה משמיעת האוזן כמבואר בעץ החיים בשער שעין רומז לטעמים ואוזן לנקודות

(יד) ולכן אמר רבינו הקדוש אחר שאמר כל מה שלמעלה הכל הוא ממך אמר עין רואה ואוזן שומעת, שבין התעוררות שלמטה למעלה ובין השפע היורד מלמעלה למטה הכל הוא ממך, ועם כל זה אין אתה צריך לכוין רק כל מעשיך בספר שהם הספירות נכתבים ממילא, ואם זה יהי' שמור בידך אי אתה בא לידי עבירה, האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא וכרביבים עני עשב, כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו

הנה כבר רמזתי שלש כתות חלוקות וכל כת מאלו מתנשא במדתו לשם שמים, כאשר כבר אמרתי אפי' כת הש"ץ הם אומרים ששמים חושך לאור תיפח רוחם, וכאשר אני רוצה להוכיח אדם שבדעתו אינו חוטא, לא יכנסו דברי באזניו וצריך התעוררת גדול ממוכיח מדבר קשות, , וזהו האזינו השמים ואדברה קשות ותשמע הארץ הם כללות עם ישראל כמונו היום הנשמרים ממינות הפילוסופיא וממינות השבתי צבי, וגם דעתנו קצרה ומעולם לא באנו בסוד ה' שנצטרך מוכיח שלא לכוין כוונות וכל עקר התוכחה לנו ולכיוצא בנו על עבירות גסות חומרות שאנו נכשלים בהם גזל ועריות ולשין הרע והשחתת הזקן בתער ולבישת שעטנז שאין לנו שום אמתלא לומר שלא חטאנו, אלא היצה"ר גבר עלינו, אוי לנו מיום התוכחה שאפי' בתוכחה קשה ראוי לנו להתבייש מאוד במעשינו, ובפרט בפגם הברית אשר הרבינו לפגום מאוד בכמה מיני פגמים, אוי כי גמלנו לנפשנו רעה והורדנו נפשנו היקרה החצובה ממקום רם ונשא לשאול תחתי', ובפרט מי שחטא בחייבי כריתות, ובפרט באשת איש אוי לנו וי לנו אהה עלינו מה נאמר ומה נדבר ביום הדין הנורא הבא בסמוך, וכל מעשינו בספר נכתבים וראוי לנו להרבות בכי כתנים, לספוד מספד מר, ואין צריך לנו לשמוע קשות ממוכיח, ודי באמירה רכה, ולכן אמר ותשמע הארץ אמרי פי, ולא תאמר שאין תקוה, יש ויש תקוה: ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, יערוף כמטר לקחי נגד ג' כתות הראשונים שקשה להם כמטר, תזל כטל אמרתי לאנשים כיוצא בנו בשמעינו בשורת התשובה שלא נתייאש כשעירים עלי דשא, הנה רש"י בפ' בראשית בפ' תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, לא דשא