דרושי הצל"ח פב

אלקינו, רחקת ממנו בעונינו, ואנחנו לא נוכל לומר קראנוך ה' אלקינו, כי אין קורא בשם ה' באמת מתעורר להחזיק בו, וכבר אנו משוקעים בגלות הזה אלף תר"ב שנה, ועלינו הדור הזה דור יתום, אני קורא מאמר משה איש האלקים בתפלתו תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה, הנה משה רבינו כאשר נתן לב על אריכת הגלות והתפלל ענינו, הנה הזכיר גודל חסדי המקום עמנו מעולם, והזכיר נגד זה קשיות ערפנו זה זמן רב, ועם כל זה עדיין לא זז הקב"ה מחיבתנו, ורוצה בתשובתינו, והתחיל אז מעון אתה היית לנו המקדש נקרא מעון, וכמו שאמר רשב"ל המעון הזה, ואמר הרועה הנאמן, כי לא על עצים ואבנים שמנו בטחונינו, רק מעון אתה היית לנו, שאתה היית שורה במקום הזה בדור ודור, והזכיר קדושת המקום ושכבר נתקדש קודם שנברא עולם, בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ שהוא ארץ הקדושה, ביחוד מקום המקדש, ואח"כ ותבל כי מקום המקדש הוא אך עפרות תבל, ושמא יאמר האדם כי הקב"ה השרה שכינתו עלינו הי' צורך גבוה, כי הוא ח"ו צריך אצלנו, לא כן הוא, ה' מלך עד לא עשה ארץ, וזהו אמרו ומעולם ועד עולם אתה אל, ואמרו אתה אל רמז על חסדו שלא היינו ראויים לזה כלל, רק מעולם ועד עולם אתה אל, מתנהג עמנו בחסד, וחסד אל כל היום שהשפעת עלינו גודל חסדך שהיינו מלאים כל שפע טוב

(ח) ומעולם ועד עולם אתה אל, הנה משה רבינו כאשר רצה להזכיר כל הצרות העתידים לבוא על הדור האחרון כמו אנו היום, כמו שהזכיר במזמור הזה, כי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו וגו', כל ימינו פנו בעברתך וגו', מי יודע עוז אפך וגו', אשר בכל הפסוקים הללו נזכר התנהגו עמנו במדת הרוגז והדין המוחלט ושלא יעלה על לב כי זה דרכו של הקב"ה, להתנהג במדת אכזריות ולא ברחמים, לכן הודיע מקודם כי לא כן הוא, ואין זה דרכו רק הרשעים מהפכים מדותיו הרחמים נדין, והוא על דרך מאמר הנביא מיכה קאפיטל ב' האמר בית יעקב, הקצר רוח ה', אם אלה מעלליו, הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך, ואתמול עמי לאויב יקומם, ממול שלמה אדר תפשיטון, מעוברים בטח שובי מלחמה, והדברים כפשוטן הנה הקב"ה זה דרכו להאריך אף

והנה מי שכועס ומלא חרון אף, ואין מעצור ברוחו להאריך אפו נשמתו קצרה, ואין יוכל להאריך בנשימה, ויש לו קוצר רוח, וזה ההיפך מן המדה של ארך אפים, וישראל כאשר ראו גודל הפורעניות הבא עליהם תכופות וצרות זו לזו, תמהו ואמרו הקצר רוח ה', כלומר כביכול בטלו י"ג מדות הרחמים, שאחד מהם ארך אפים, אם אלה מעלליו להתנהג באכזריות ובמדת הדין הקשה, והמה מתרעמים על מדותיו של הקב"ה, והם אינם שמים על לב כי המה קלקלו, עד שהפכו מדת הרחמים למדת הדין, ולכן הנביא משיב להם, הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך, וא"כ היך נהי' דבר הזה ואתמול עמי אויב יקומם, והודיעם הנביא גודל רשעם ממול שלמה אדר תפשיטון, מעוברים בטח שובי מלחמה, הנה אמת שזה דרכו של הקב"ה ארך אפים לצדיקים ולרשעים, אלא שעם כל זה כבר אמרו רז"ל כל האומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו מעיו, אלא מאריך רוחו וגבי דיליה

ולכאורה דבר זה נפלא, א"כ איזה מדת הרחמים הוא זה מה שמאריך רוחו, כיון שלבסוף גבי דיליה, אלא שהדבר פשוט, שהקב"ה צופה לרשע וחפץ בהצדקו, ואם אולי יעשה תשובה, א"כ שוב לא יגבה, ואם כבר הי' גובה תכף חובו מה הי' מועיל התשובה, וכל זה למי שיש לחשוב עליו שלא ידח ממנו נדח ויעשה תשובה, אבל מי שפקר כולי האי עד שאין לחשוב עליו שיעשה תשובה, אין תועלת לו באריכת אפים, אלא שאיזה רשע יהי' שלא יקוה שישוב, אומר אני כי החוטא עושה למלא תאות יצר הרע לפי שעה. ולכן הרשעים מלאים חרטה, והנה החוטא יש לו יצה"ר מה שהוא עתה, אבל אין לו יצה"ר על מה שכבר נעשה, שהרי אין הנאת עולם הזה רק תענוג לפי שעה, וא"כ כל רשע אפילו היותר רשע, אם נזדמן לו שרצה לחטוא, ולא הי' יכול לחטוא או שאירע שמתגבר על יצרו ולא חטא, אחר זמן הוא נהנה מאוד במה שנצול מן החטא, כי עכשיו אחר זמן כבר הי' הנאה כלה ועבר, והעבירה היה נשאר וק"ו יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, ועושים מצוה רבה מה שצריך התגברות גדול על יצרו, וקשה מאוד בשעת מעשה, מ"מ אחר שכבר גבר על יצרו נהנה מאד, שהצער שהי' לו כבר עבר והמצוה קיים לו, אמנם כשנמצא רשע שתוהא על הראשונות מה שכבר עשה, וכמו שארז"ל בשלהי פ"ק דקידושין דף מ' ע"ב רשב"י אמר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות, שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ומקשה בגמרא שם נהוי כמחצה עונות ומחצה זכיות, אמר ר' בתוהא על הראשונות, נמצא שזה שתוהא איבד כל זכיותיו, ומעתה אני אומר בשביל ב' סיבות רחוק זה מאוד מן התשובה, חדא בשלמא כל רשע שעושה רק לתאות לבו, א"כ איכא למימר כשכבר עבר התאוה והתענוג ישוב, אבל זה שמתחרט עתה על הראשונות, איזה תענוג יש לו עתה מזה, שנאמר שעושה לתיאבון, הא ודאי שזהו רשע להכעיס, וכבר נמכר לעקר, ולא נשאר בו שום חלק טוב, ועוד בשלמא כל רשע אפילו ריקנין מלאים מצות כרמון, וכל מצוה יש לה שורש בקדושה, ואף שגברה עליו הקליפה עד שרבו פשעיו, ועונותיו עצמו מספר מ"מ כיון שיש לו גם זכיות, ובכל מצוה בורא מלאך קדוש מליץ יושר, וזו הקדושה תגבור ותחזירהו למוטב, אבל בתוהא על הראשונות, א"כ איבד כל הראשונות, ולא נשאר לו שום חלק אחיזה בקדושה זהו רחוק מן התשובה מאד ולזה האריכות אפים ללא צורך והנה ביהושע בן יהוצדק כתיב הסירו הבגדים הצואים מעליו, ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עוניך והלבש אותך מחלצות, וכבר ידוע בכל ספרי המוסר שע"י העבירות עושה הלבושים צואים לנשמתו וע"י המצות לובש מחלצות, והנה במס' סוכה אמרו שיצה"ר לצדיקים נדמה להר, לפי שבכל כחו מתגבר היצר עליהם והמה נלחמים בכל כחם נגדו, ומעתה נשוב לדברי הנביא מיכה, שישראל תמהו הקצור רוח ה', ובטלה מדת ארך אפים, עד ואתמול עמי לאויב יקומם, ופירש להם הנביא הטעם ממול שלמה ממה שקויתי שתסירו הבגדים הצואים ללבוש שלמה מחלצות, ותעשו תשובה ובתחבולות תעשו מלחמה, שאם עשיתם חבילות עבירות תרבו לעשות חבילות מצות, ואתם לא די שלא לבשתם שלמה חדשה אלא גם אדר (הוא בגימטריא הר] שהיא המצות שכבר עשיתם והגיע אליכם כמעשה הצדיקים שנלחמים בכל כח ביצה"ר והתגבר על יצרו וזכה להאדר היקר עתה אותו אדר תפשיטון כי הייתם תוהים על הראשונות ואבדו את הראשונות

(ט) מעוברים בטח שובי מלחמה, הכוונה בזה מעוברים בטח ממה שכבר עבר עליכם בטח שכבר כבשתם את היצר הרע ועשיתם את המצוה בשלמות, עתה חזרתם שובי מלחמה, ששבתם להלחם עם היצ"ט, ואתם מצטערים אשר לא עשיתם העבירה, או על שקיימתם איזה מצוה, וא"כ אין לקוות שום תשובה מכם ולמה יאריך אפו על חנם והרי עכ"פ סוף גבי דילי', ממול שלמה אדר תפשיעון, מעוברים בטח שובי מלחמה, הנה ודאי יש מקוה שישוב הרשע בתשובה, אם הוא יודע שעובר עבירה, ויודע שיש משגיח עליו, הרואה כל סתריו, וכמ"ש רמ"א בהגהה ריש אורח חיים, שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים וכו', כשישים האדם אל לבו, שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו"ש אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו נאום ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד עכ"ל: אבל מי שימיר טוב ברע ורע בטוב, ואומר שהעבירות המה מצות שבזה יפיק רצון הבורא זה לעולם לא ישוב בתשובה, וכמו כן מי שכופר בהשגחת הקב"ה בתחתונים, ואומר ה' עזב את הארץ וכופר בשכר ועונש