דרושי הצל"ח ז

פתח דבר ראה נתתי לפניכם היום, את הדרשות של כבוד מרן זקני הגאון מאור הגולה נודע ביהודא זצ"ל, אשר דרש דרש ברבים, בקרב עדתו קהלת פראג, בימים נוראים ומועדי אל מקראי קודש ויתר הזמנים, בעת הקהל את העם, מעניני דיומא ודבר בעתו, להורות לבני ישראל את המעש' אשר יעש' האדם וחי בהם

והנה כל קורא בהם, בעיניו יראה ולבבו יבין, בי לא רק מחמת אתמחי גברא, ושמו הגדול של המחבר אשר נקרא עליהן, רק הדברים מחמת עצמם, מהותם ואיכותם ראוים לבוא בקהל רב, ולהיות חרות על הלוחות, בעט ברזל ועופרת, למען יעמדו למשמרת ימים רבים

וכבר הודעתי בהקדמתי לצל"ח על מועד, אשר הוצאתי לאור זה כארבע שנים, כי כל ישעי וכל חפצי בהוציאי לאור הספרים אלו, רק למלאות רצון הגאון ז"ל, אשר גלה חפצו הטהור בכמה מקומות, כי דבריו יהיו נדפסים, ונפזרים תוך הגולה, למען ישוטטו בהם רבים ותרבה הדעת, ודבר זה הביאני גם הפעם, להוציא לאור תחלה את הדרשות הללו, בעניני מוסר ופירושי פסוקים ומאמרי חז"ל, קורד יתר חלקי הצל"ח הערוכים ושמורים ג"כ ת"י [ואשר ג"כ תקותי לאל יראו אור בקרב הימים] יען כי המה דברים השוים לכל נפש, וראוים לקטן ולגדול, גם אחשוב כי הוא דבר בעתו ובזמנו, והעת דרושה לחפץ הזה באשר בימים אלו אין חזון נפרץ, ודבר ה' יקר כי הדרשות הנהוגות עתה, אשר הטף יטיפון המטיפין להעם ואשר בפיהם ירצו סלה, עפ"י רוב אין בהן לא תורה ולא יראת שמים, רק ינאמו נאום וזולת הדיבור אין בהן!--- לא כן אלה הדברים אשר נאמרו ונשנו מאת פה קדוש רבינו ז"ל, כלם אהובים כלם ברורים, כלם מזוקקים שבעתים, דברי תוכחה ומוסר, המושכים לב אדם כמים, והמה יוצאים מלב ונכנסים ללב, ונשתנים לכמה גוונים, פעם יבוא כגשם לנו כרביבים עלי עשב, ויפיח באף שומעיו נשמת חיים, לבל יאבדו כל תקוה ח"ו, יעיר להם אוזן לשמוע בלימודים, כי חלק ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, פעם ירעם בקול גאונו, ידרך ענוים במשפט, ויגל למוסר אזנם כי ישובון מדרכם, ולמד דעת את העם, איך יסכן גבר ברצותו עם אלהים, ואיך להלוך אל אל במשפט, ויורם איזה הדרך ישכן אור, ופעם במרירות יאנח לעיניהם, ובבכי יבוא עליהם, למוגג כל לב להציל נפשם מני שחת, ואף לב אבן יוצק כמים, גם דבריו מלאים זיו ומפיקים נוגה, בביאור הפסוקים ופירושים על מאמרי חז"ל, אשר זולתו הם קשי הבנה, והוא מפרש אותם בטוב טעם ודעת, ובלשונו הזהב יורד לתוך עמקי כוונתם, ומקרבם לשכל, יעשה מהם מטעמים ערבים לנפש, ולחיך אוכל יטעם

וכאשר ת"ל לא אלמן ישראל, ועדין לא פסקו אנשי אמונה מקרב עמנו, אשר יעופו ולא ייגעו לשמוע דבר ה', והמתאוים תאוה לקרוא דברי תוכחה ומוסר, ולהבין דברי משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, קבצתי למענם הדרשות אלו כעמיר גורנה, והעמדתי אותם על סדר הזמנים ומועדים טובים, וכל קורא ולומד בו לשכנו ידרשנו, בלי עמל ויגיעה רבה

ועתה לא אמנע מלהודות, כי נמצאו בזה כמה מאמרים שהיה הזמן והמקום גורם לזה, ולמראה עינינו נשפוט, כי אין להם לא שורש ולא ענף עוד במקומות אלו, ובעת אשר אנחנו חיים וקימים בה, כמו המס שהיה מוטל על אחב"י בפראג, מקום משכן כבוד הדורש, ועל אגפיה אשר היה עליהם למשא קשה מהכיל, כי על הכלל כלו יצא, והיו גובין אותו לפי ממון בשבועת וכל אחד רצה להקל מעל עצמו הנתינה, ולהעמיס על שכם חבירו, ומזה באו לידי שבועות שקר ומלשינות

כמו כן מזכיר הגזירות והצרות, אשר עברו אז על עם ה' עם ממושך וממורט, והיה בדעתי להעבירם מעל הספר, אולם מלבד שלא רציתי לשנות ממטבע שטבע רבינו ז"ל, מצאתי ראיתי כי כדאי גם הדברים אלו, לעשות להם מזכרת לימים יבואו, יען כי בני עמנו בכל ארץ מגוריהם, ובכל מקום שהם רוח אחד לכלם הקרובים והרחוקים, את אשר ישנו פה עמנו עומד היום, ואת אשר איננו פה, כלם אחוזים ודבוקים יחד זה בזה, ואת אשר יקרה לחלק מהם נוגע לכל האומה הישראלית, בכל ארצות פזוריהם, וחז"ל אמרו ישראל נמשלו לשה שלוקה באחר מאבריו וכלם מרגישים

והנה תודות לאל הגומל עלינו כי ברוב המדינות כבר הושע ח' את עמו, את שארית ישראל, ואנחנו נחשבים שמה כעם אחד, עם יתר שכנינו הדרים שמה, ומהם הממשחות הרוממות אשר בצלם נחיה כמו במדינתנו פה, המה עלינו לסתרה מרוח עריצים כזרם קיר, כי ביתינו יהיה שלום מפחד ולא ישדד רבצם

אולם עדיין מקומות מקומות יש אשר שם לא האיר עוד השחר, ולא נגה עליהם אור השכל והדעת, שמה עוד לא ישליו אוהלים לשיות נדחות בין זאבי ערב, אוכלי עמי אוכלי לחם, ואויביהם ילעגו למו, וצריהם יאמרו לא נאשם, אם נדוף אותם באף ונשמידם מתחת שמי ה', כי את אלהינו הרגו, וילדינו הם זובחים לקחת את דמם, והפקחים שבהם אשר לא יאמינו בשוא נתעה, ולא ישימו לב לפתיות כאלו עדין השנאה והקנאה מרקד גם ביניהם, ואף הם אומרים, אבל אשמים הם, כי שפע עמים יינקו, יאכלו בדי עורם ועצמותיהם יגרמו, כי בהמה שמן חלקם, עתקו גם גברו חיל, והיה אחינו אלה בשמעם את הצרות והמצוקות, אשר עברו על ראש בני ישראל באסטרייך, בעוד היתה ארץ מאפליה, ואי סבלנות פרשה עליה עננה, ובשאר מדינות מה עשו לעם הזה, ועתה ת"ל רנו ליעקב שמחה, כי גאל ה' את עמו, אז ידעו גם המה כי תקותם איננה מפח נפש, ותוחלתם לא תאבד לעד ח"ו, רק חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו גם מהם, וכי עוד יש תקוה לאחריתם, כי יערה עליהם רוח ממרום, וישבו בנוה שלום ובמשכנות מבטחים, ולא יוסיפו לדאבה עוד

ואף על זה פקחתי עיני וראיתי כי יש באיזה מקומות בדרשות אלו, מאמרים נגד ספרי המקובלים, חדשים גם ישנים, ומתגנדים לדעותיהם, ואשר עליהם יאמר הגאון ז"ל, כי לא כמחשבותיהם מחשבותיו, ויכול להיות כי המאמרים אלו לא לרצון יהיה, לפני אלה הקוראים אשר ירוממו ויעריצו הספרים הללו ונמשכים אחריהם בדעותיהם ומנהגיהם, יען כי נחשבו בעיניהם דבריהם, ככל הדברים הנאמרים בספרי קודש שלנו מורשה קהלת יעקב, אולם כל איש ישר אוהב אמת, ומבין מדעתו, יבין לאשורו, כי אין רשות למעתיק נאמן איזה ספר מגאון, לקצץ בנטיעות שנטע הוא, ובפרט מצדיק מפורסם כמו רבינו ז"ל, אשר ידוע כי כל מעשיו ודבריו היו לש"ש, וכונתו רצויה וטהורה, ולכן אקוה כי גם הקוראים הנזכרים אלו ידונו אותי לכף זכות, אם הנחתי המאמרים כמו שהם, השומע ישמע והחדל יחדל

גם הבאתי לדוגמא ולזכר ברשות אחד אשר חיה רגיל רבינו ז"ל לומר הדרשה אשר כמה מהם עדיין המה בכתובים אצלי עם קצת שנוי לשון אצל כל אחד, לפי הזמן והמקום, ונראה כי זה היה מנהג קדום וכי מהם נשאר לנו עוד זכר גם היום