דרושי הצל"ח עח

נופל בקליפה, והעולם הזה פתוח, כל הרוצה לצאת יצא, בא לטמא פותחין לו, ועל כן צריך האדם להזהר שלא יצא החוצה מגדר הקדושה, והנה כשרוצה לטלטל במבוי הזה שהיא עוה"ז, שצורתו כמבוי אף אם לא יעשה שום עבירה, מ"מ צריך שלא למלאות תאותו בעוה"ז כי מן ההיתר יבוא אל האיסור, דוגמא שאסור לטלטל במבוי שלא יוציא חוץ למבוי, והנה כשם שבמבוי כשרוצה לטלטל צריך ברוח רביעי או לחי או קורה, כן מי שרוצה לטלטל בעסקי העולם צריך היכר שלא יצא החוצה, או מחיצה שאי אפשר לעבור, כי המחיצה מעכבת, והנה באמת אם האדם היה נותן לב להיות מחשב דרכיו להסתכל בפחיתות העוה"ז, נגד גודל תענוג עוה"ב, שהוא עולם עומד, וכמשרז"ל יפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב, מכל חיי עוה"ז, ואילו היה עוה"ב רק עולם א' לכל צדיק, כמו העוה"ז ג"כ אין הצער שוה בנזק עולם עובר, שכל תענוגיו הבל לפי שעה, בעולם עומד תענוג גדול קיים, ק"ו שהוא מחליף רע בטוב, ומועט במרובה, שהרי העולם הזה הוא יחיד, והעוה"ב הוא ש"י עולמות לכל צדיק וצדיק, שנא' להנחיל אוהבי יש, נמצא שכל העולמות כלם, שיש לפני כל אדם הוא שי"א עולמות, והבחירה נתונה לכ"א, אם לברר לעצמו העוה"ז, שהוא יחידי ועולם שפל, ויפסיד ש"י עולמות קיימים או ימאס בעוה"ז ויזכה לנחול ש"י עולמות קיימים ועומדים לא יקבלו ההפסד כלל, וזה רמז הקורה שהוא ברוח רביעית של העולם הזה, שכאשר האדם רוצה לטלטל בעולם, כאשר בא לצאת מן ההיתר אל האיסור, ולפנות מתאות העוה"ז, הנה הקורה ברוח רביעית לזכרון שלא תאמר אין עולם אלא זה, וקורה גימט' שי"א עולמות, ומי פתי ושוטה שיחליף עולם עובר יחידי, בש"י עולמות קיימים, זהו היכר הקורה, מ"מ אין זה עוד מחיצה שיהיה מעוכב על כרחו שלא לצאת, כי אף שיזכרהו, אפשר יתגבר יצרו ולא יועיל לו הזכרון, כמ"ש ואחריהם בפיהם ירצו סלה שגם הרשעים זוכרים יום המיתה, אלא שזה דרכם כסל למו, שחלב יש להם על כסלם

(יד) אבל לחי הוא משום מחיצה שאי אפשר לעבור, כן הלחי מעכבת האדם מלחטוא, וא"א ליצרו להתגבר עליו, והלחי גי' מ"ח, והוא רמז אל התורה, שנקנית במ"ח דברים, כנזכר בפרקי אבות, והנה ידוע לפני הקב"ה שרצוננו לעשות רצונו, אלא ששאור שבעיסה מעכב, שהוא היצה"ר, ויצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, והקב"ה אומר בראתי יצה"ר בראתי תור' תבלין, ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ, אם אבן הוא נמוח, ואומר הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו כי המאור שבה מחזירן למוטב, וכאשר האדם עוסק בתורה, הוא בטוח שלא יחטא, כי התורה מגנא ומצלי מן החטא, , נמצא כי המחיצה המעכבת האדם שלא יצא מגדר הקדושה היא התורה הנקנית במ"ח דברים

(טו) אלא שמאסו בתורת ה', ואם יוכיחו אותם הימים הראשוני' יפלו, ויתחילו לעסוק בתורה מעתה, ואור תאיר להם מאופל דרכם, ישיב ויאמר שמי שלא גדלו אביו מנעוריו על ברכי התורה, הכי מאליו יקום להיות חכם, ואומר כי לחי העומד מאליו לא הוי לחי, ובאמת הלכה כאביי דהוי לחי, ובודאי כל שיוסיף ללמוד יצליח, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, ללמוד מה שיכול, ואם אינו יודע ללמוד מעצמו, ילך אצל למדן עני, וילמוד עמו בשכר, ואני ערב בדבר שבשנה א' ידע ללמוד מעצמו אפי' גמרא, רק יתמיד שנה ללמוד שלש שעות בכל, יום ויום בודאי לבסוף חכים יתקרי

(טז) הרביעי שאיננו בא שום פעם לבה"כ, ואיננו שומע קול מוכיחים, ומה גם שאין תפלתו נשמעת, ולא יהיה לבו נשבר בקרבו, ומאין יבואו לו הרהורי תשובה, הנה הנשמה נקראת אשה לאדם, ועלי' נאמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת, ובזוהר דריש גם משוכבת חיקך שמור פתחי פיך שהיא הנשמה, שהולכת בכל לילה למעלה להעיד על כל המעשים, והנה האיש מקדש את נשמתו במעשים טובים אשר עושה, וכמ"ש בזוהר זכה יתיר והבין ליה נשמתא וצריך לקיים שארה כסותה ועונתה לא יגרע, שהוא רמז על עטופא דמצוה ועל התפילין והעונה היא התפלה כ"א בעונתו, וק"ש בעונתו וכשם שצריך לקדש את אשתו בחופה וקידושין, כן לקידושין של הנשמה צריך חופה הוא הבה"כ ששם הקדושה חופפת, וכשאדם נכנס לבה"כ שם הקדושה שורה עליו, ושם פורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל, והנה אף שאירס אדם אשה בקידושין, מ"מ בלתי החופה לא נקנית והחופה הוא גמר הקנין שאדם קונה את אשתו, כן הנשמה אינה נקנית לאדם בלתי החופה, שהוא בה"כ, אבל אם נותן הקידושין בלא חופה, אסור להחתן לבוא על ארוסתו, כי כלה בלא ברכה אסורה לבלנה כנדה כן קידוש הנשמה אף שקיים ציצית תפלה ותפילין הכל בביתו, אם חסר החופה שהיא בה"כ הוי קידושין שאינן מסורין לביאה, ואינו קונה את הנשמה כלל, על כן לא ינוח רוח קדושה עליו, והוא מעותד לחטוא, אבל אם בא לבה"כ הוא קונה הנשמה, והנשמה תשמרהו מכל חטא ועון, ומה גם שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ, ומצוה גוררת מצוה שהוא רגיל לשמוע קול מוסר

(יז) החמישי הוא שמיקל לעצמו, שעדיין יש לו פנאי להתענג בתענוגי עוה"ז, וללכת אחר תאות יצרו, ולא יפסיד אם יאחר התשובה עד שעת מותו וסובר שבזה יזכה לשני עולמות, כי כל ימי חיי הבלו ירדוף אחר הבלי עוה"ז ומקנה עולמו בשעה אחת, במה שיהרהר בתשובה קודם מותו, ואם נשיב לו הלוא בר"ה ויוה"כ ספרי החיים וספרי המתים פתוחים, וע"י מניעת התשובה אולי יכתב לאלתר למיתה, ועל כן ראוי לשוב בתשובה בחודש אלול, והוא משיב כי גם בר"ה אם יהרהר בתשובה די לו שבזה יפדה נפשו מני שחת

הנה זה רמוז במס' גיטין, גילוי דעת בגיטין, אביי סבר לאו מלתא היא, ורבא סבר מלתא הוא אמר אביי מנא אמינא לה דהאי דאמר אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין להוי גיטא אתא ופסיק מברא, אמר להו חזו דאתאי, אמר שמואל לא שמיה מתיא, הנה כבר כתבתי שהנשמה נקראת אשתו של אדם, והיא אשת חיל עטרת בעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר שהקדיחה תבשילו, וכתב לה ספר כריתות ושלחה מביתו הנה גוף האדם הוא החומר, כל עקר חשקו למלאות תאותו כבהמה אכול ושתה ואת פועל ה' לא יביט, ואם יוכיחהו לאמור אכילתך שהנאתך ממנה פשוט ידך קשה בעיניו מאד, כי כל חשקו לרדוף התענוגים ולאכול מאכלים ערבים ומתוקים, והנשמה כל חשקה להכניע החומר, ושלא תמלא הנפש הנאתה כבהמה, הנה בלי פשוט שאין הגוף יכול למלאות התאוה, כי הנשמה תעוררו במחשבות הרהורי התשובה, עם דאגות המות ועונשי גיהנם, וע"י זה לא יערב לו אכול ושתות, כאלו הקדיחה תבשילו, וכמו שעשתה האשה לר' יהושע שלא שייר פאה באלפס, ולבסוף הקדיחתו במלח כדי שימשוך ידו ממאכלו ומעולם לא נצחני אלא אשה, ולפי דרכינו כיון זה על הנשמה, שהיא אשת חיל שהיא המקדחת תבשילו, שלא תתמלא כל חשק החומר, והנה הרשע אשר אין רצונו לעבוד ה', ודאי שהוא שונא הנשמה, וזה שאמר הכתוב כי יקח איש אשה ובעלה, שתחת שראוי כי הנשמה תשלוט בגוף להיות היא שלטת, ובעלה רוצה הגוף להיות דוגמת הבעל לשלוט על הנשמה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה כו' שהקדיחה תבשילו וכתב לה כו', דהאי גופא אתאביד מהאי נשמתא לעלמין הכרת תכרת כבד היא כריתות בין הגוף להנשמה, והנה כאשר רוצה לשוב בתשובה צריך לבטל הגט, והנה הזמן היותר מובחר לתשובה הוא חודש אלול, ע"כ אמר אם לא אתינא מכאן עד תלתין יומין, שכל ירח אלול לא יחזור אל הנשמה להוי גיטא, , לסוף תלתין יומין אתא ופסיק מברא, כי בר"ה א"א להתודות ואמר חזו דאתאי חזו דאתאי, אבל אי אפשר לבטל הגט בהדיא, כי אם יבטל הגט בפה צריך להתוודות את חטאיו ולבטלם בפה, שהחטאים המה הכריתות ובר"ה א"א, אמר שמואל לא שמי' מתיא, וק"ו אם מאחר התשובה עד יום המיתה, ואולי לא יהיה לו