דרושי הצל"ח עז

א"כ מי שרואה אותו עושה כן אומר כלום עושה זה אלא להכעיס, והעושה להכעיס אין מקום לבוא בטענה נגדו להשיבו בתשובה, ומתוך כך הוא נשרש בחטא

אלה הם שש אשר שנא ה', הגורמים מניעת התשובה, וכאשר נשים על לב נבטל כל אחת מהנה, ונמצא רמז בדברי חז"ל לסתור כל א', ואחרי שדרשנו במאמר יע"ל קג"ם, גם עתה נאמר דרך מוסר בששה הלכות הללו, רמוזים ששה גורמים הנ"ל על סדרם

(ז) הראשון מחמת שמתיאשים מן התשובה, הנה במס' בב"מ אתמר ייאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוה יאוש, ורבא אמר הוי יאוש בדבר שיש בו סי' כ"ע לא פליגי דלא הוי יאוש, דכי אתי לידו באיסורא אתי לידיה, דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש, מימר אמר סימנא אית לי בגוי', יהיבנא סימנא ושקילנא ליה, בזוטו של ים ובשלילתו של נהר, אע"ג דאית ביה סימן רחמנא שריא, כי פליגי בדבר שאין בו סימן, אביי אמר לא הוי יאוש דלא ידע דנפל מיני' וכו'

(ח) הנה הרשע ברשעו אובד כל חלקו להעוה"ב, והצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע, א"כ לפי הנראה אם אדם רואה שחבירו חוטא ונעשה רשע, לא היה לו להוכיחו, כי אדרבה טוב לו בזה, כדי שיגיע לו חלק יותר בג"ע, כי הצדיקים יקחו חלק הרשעים בג"ע, אמנם לא כן הדבר, כי הקב"ה התחכם ע"ז, לבל ידח ממנו נדח, וקשר כל ישראל בקשר א', להיות ערבים זה בזה, וכל שיש בידו להוכיח נתפס על חבירו, ואם אמנם חבירו יצא מן הכלל ונטמע בין הרשעים ישמעאלים אז אנו פטורים מלהוכיחו, כי כבר יצא מן הכלל ושוב אין שום בר ישראל ערב בעדו, אחרי שאין בידינו להוכיחו, אבל כל זמן שהוא עמנו תוך עדתנו, ובשם ישראל יכונה אנו חייבים להשיבו ולהוכיחו עד נטה אותו לדרך הישר, והתורה הזהירה אותנו ע"ז, לא תראה את שור אחיך תועה כו', פירוש לא תראה את אחיך שהוא שור, שמעשיו מעשה בהמה למלאות תאותו בדבר האסור לו, והוא תועה בדרך לא תוכל להתעלם השב תשיבם וגו', וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו, לא תוכל להתעלם, וחייב אתה להוכיחו אפי' מאה פעמים, הוכח תוכיח וגו', והנה ראיתי להגאון עוללות אפרים בפי' הפסוק הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים, שתי לבך למסילה דרך הלכת כו', והנה הרב עוללות אפרים, האריך מאד, וזה תורף דבריו בקיצור נמרץ, כי כל מעשה האדם אשר יעשה הטובה היא אם רעה הכל נקרא הולך בדרך, כי ההולך בדרך טוב נוכח ה' דרכו, והופך פניו לשכינה והשכינה מתקרבת אליו עד שזוכה להדבק בה, וההולך בדרך חטאים, הנה הופך פניו מהשכינה, ומתרחק ממנה ועל זה נאמר כי פנו אלי עורף, ושתי דרכים אנו האחד נקרא דרך חיים, והשני דרך אופל וצלמות, והנה הבעל תשובה שרוצה לשוב בתשובה, צריך שישוב באותו דרך עצמו אשר הלך בהפכו ערפו כלפי השכינה, עתה ישוב את פניו וילך באותו דרך עצמו, עד ישוב למחוז חפצו ובחזירתו יפרע הקפותיו, כי העונות נקראים הקפות, ע"ד החנוני מקיף, וצריך לילך באותו דרך, ע"ד שאמרו ה"ד בעל תשובה באותה אשה באותו מקום, וזה שאמר הנביא הציבי לך ציונים, שאף אם אתה מתרחק מהשכינה ועוש' חטאים ועונות, מ"מ תדע באיזה עונות אתת נכשל, ובאיזה דרך אתה הולך בחשיכה, כדי שאם תרצה לשוב תדע לשוב, ועכ"פ כל מעשיך יהיו מצוינים אצלך, שלא תשכח שום עבירה כדי שתוכל לשוב, שימי לך תמרורים שלא תפותה לחמודות עוה"ז, שנראים מתחלה מתוקים, אבל אחריתם מרה כלענה, שתי לבך למסלה דרך הלכת, הוא עיקר התשובה לשוב בדרך אשר הלך בו, באותו פרק ובאותה אשה וכו', שובי בתולת ישראל נ"ל שרמז הכתוב, כי ע"י התשובה כאלו לא חטא כלל, כי החוטא נקרא זונה וכמ"ש, ואת זנית רעים רבים ואמר שובי, וע"י התשובה בתולת ישראל כאלו מעולם לא נבעלת ועדיין בתולה אתה

(ט) הנה הארכנו קצת בדברי הרב, ועתה נשוב לדרכינו הנה יש שני מיני חוטאים, יש חוטא שזוכר את כל מעשיו, וכמ"ש הרב הנ"ל ויש שמרב' לחטוא ולא ידעו במה יכשלו, ואם בא לשוב לא יזכור הדרך אשר הלך חשכים, עם מי חטא באיזה ענין ובאיזה מקום, ואע"פ כן תשובה מועלת לו, ואם לא יוכל לעשות תשובה פרטית, יוכל לשוב בתשובה דרך כלל

(י) והנה הגורם ראשון שמתיאש מן התשובה מחמת רוב עונותיו זה נקרא יאוש שלא מדעת, כי אלו ידע כי על כל פשעי' תכסה אהבת התשובה, ואין לך דבר העומד בפני התשובה לא היה מתייאש

וזה דברי הגמ' יאוש שלא מדעת אביי וכו', בדבר שיש בו סימן כו', פי' אם אף שחטא, מ"מ סימנא אית ליה בגוי', ודאי המוצא אבידה חייב להחזיר להוכיחו, עד שיחזירנו לדרך טוב, ואל יאמר אחרי שזה מתיאש מן התשובה, א"כ אני אזכה חלקו בג"ע עם יתר הצדיקים, דבאיסורא אתי לידו, דלכי ידע דנפיל, פי' כי החוטא עיקר חטאו כי איננו שם על לב ההפסד הגדול שיש לו בעוה"ב, וכמה טובות מאבד, אבל אם יבוא מוכיח ויודיענו אשר נפל ממנו בעונותיו, מימר אמר סימנא אית לי בגוי', ואדע לשוב ולתקן באותו דרך שקלקל ושקילנא ליה

(יא) זוטו של ים, שבאם הוא כבר בנוקבי דתהומא, בעמקי הקליפה שנשתקע בין הרשעים, רחמנא שריא, ואין אני חייב להוכיחו, כי כבר יצא מכלל ישראל, שנא' אשר תאבד כו', ומצוי אצל כל אדם, יצאה זו שאינה מצוי' כו', כי פליגי בדבר שאין בו סימן שאינו יודע במה נכשל, שהרבה לפשוע בכל מיני עבירות, אביי אמר לא הוי יאוש וחייב להוכיחו, דהא לא ידע דנפל מיניה שאיננו יודע גודל עונשו בעוה"ב, רבא אמר הוי יאוש, וא"צ להוכיחו מימר אמר סימנא לית ליה, כי חטא כל כך עד שאין לו סימן וחשבון כמה חטא, והוא מתיאש וסובר שאין תשובה מועלת, והלכה כאביי כי תשובה מועלת על הכל. השני הרבה שכנים הרעים עושים, שמלעיגים עליו שעשה מעשים רעים כמוהם, ועכשיו פתאום נבדל מהם, וזה נרמז במס' סנהדרין אתמר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל, רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל, עד זומם חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך

(יב) הנה כיצד הוא עד זומם, שאומרים לו עמנו היית במקום פלוני, זהו רמז למי שהיה מתחבר לטמא, והלך בעצת רשעים וישב במושב לצים, ואח"כ הוא נותן לב לשמוע בקול מוכיחים המוכיחים אותו, ורוצה לשוב בתשובה, וחבריו הרשעים יקנאו בו וילעיגו עליו, הלוא עמנו היית במקום פלוני בחטא פלוני, ומה הי' לך עכשיו הלא יראתך כסלתך, הנה רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל, שתשובתו של זה קשה מאד, וגם מכאן ולהבא הוא נפסל, ולא ישוב כי אלו חבריו יפתוהו לחטוא יותר, ואף שיש מוכיחים שרוצי' להדריכו בדרך טוב, מה חזית דציית להני ציית להני, הלכך חידוש הוא שאיש כזה ישוב, ואין לך בו אלא משעת חידושו, אם תראה שישוב אז תאמין לו, אביי אמר למפרע הוא נפסל פירוש שאינו נפסל רק למפרע, אבל עתה יוכל לשוב בתשובה ויחזור לכשרותו, כי מעידנא דאסהיד רשע הוא, כי הוא מעיד על עצמו שרשע היה, ואחר שמכיר עונותיו לא ישגיח על המלעיגים וישוב בתשובה בלב שלם: השלישי הוא ביטול תורה, שאינו לומד בשום פעם, ואומר אחר שלא התחיל ללמוד בנעוריו, לא יועיל לו הלימוד בזקנתו

(יג) וזה רמוז במס' עירובין, אתמר לחי העומד מאליו, אביי אמר הוי לחי ורבא אמר לא הוי לחי, הנה מבוי הניתר בלחי וקורה הוא שיש לו ג' מחיצות משלש רוחותיו, והרביעי פתוח, ואסור לטלטל בתוכו שמא יוציא חוץ למבוי, וצריך לחי או קורה ברוח רביעית, קורה משום היכר, ולחי משום מחיצה, והענין כי העולם הזה דומה לאכסדרא פתוח ברוח רביעי, כי נברא בה' שפתוחה למטה, והקדושה נקרא רה"י, כמבואר בספרי המקובלים, רחבו ד' אותיות הוי', וגבהו עשר אותיות שם מ"ה והקליפה נקרא רשות הרבים, סביב רשעים יתהלכון, ותיכף כשאדם יוצא מהקדושה הוא