דרושי הצל"ח עו

רואה רק על מה שבביתו, וע"ז הקב"ה מתאונן כרפאי לישראל אחר שיעשו תשובה, ונגלה עון אפרים שעושים כמעשה ירבעם, שכדי שיהיה בטוח שלא יעלו לירושלים, עשה שני עגלי זהב, והביא אותם לכפור באלקי ישראל, כן אנחנו עושים איש אלילי זהבו ואלילי כספו וכל א' בטחונו רק בזהב וכסף, ובפרט העשירים וישמן ישורון ויבעט, ואף שאנו רואים שאין העושר שמור לדורות וע"פ רוב בני עשירים אינם עשירים: דרוש כ"ד לשבת תשובה (א) לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה, כה אמר ה' דרשוני וחיו, העקר הדרוש לדרוש את ה', ובפרט עתה בימים הנוראים האדירים האלה, דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, והנה ז' ימים קודם יוה"כ היו מפרישין כה"ג מביתו, הטעם כדי לתקן בז' ימים הללו כל מה שפגם כל השנה, כל יום יתקן יומו מה שפגם כל ימות השנה באותו יום בשבוע, ובכל יום ויום היו מזין עליו מי חטאת, כן עתה ראוי לתקן כן, ולהזות מי חטאת הם הדמעות שיוריד ויבכה על חטאת נעוריו, נכנסו מים תחת דם, כי העונות נמשלו לדם אם יהיו חטאיכם כשנים כו', ואם יאדימו כתולע כו', ועתה נכנסו מים המה הדמעות שיוריד תחת דם לכפר על הנפש, והנה צריך לתקן בכל יום דבר יומו, עד תום שבעת ימי השבוע, והנה כשחל שבת תשובה לא כל כך סמוך לר"ה, אז עברו כבר כמה ימים, והיה מעות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות, אבל עתה ת"נ עדיין כל הימים עתידים לבוא, וכל הבא לטהר יסייעוהו מן השמים, כי עתה קרוב ה' לכל קוראיו אפי' ליחיד, אמנם לכל אשר יקראוהו באמת בלב שלם, אבל המתעצל בימים האלה, הוא פסידא דלא הדר, כי אחרי חתימת הגזר דין ביוה"כ, אפי' הביא כל אילי נביות שבעולם לא יועיל, ע"כ החכם עיניו בראשו, וישמע תוכחת מוסר, וגם אני מוכיח את עצמי בכלל העם, כמ"ש נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה כו', ואם אמנם הלומדים והחכמים אינם צריכים למוסרי, מ"מ ישמע חכם ויוסיף לקח

(ב) ובאמת תמה אני על עצמינו, שאנחנו מתעצלים לשוב בתשובה, ובפרט אני תמה על אותן שאינם נותנים לב כלל לשוב בתשובה, ולא יחרדו מאימת הדין, כי בודאי כל אשר בשם ישראל יכונה לא יכחיש, גודל העונשים הקשים והמרים, כמו עונש המיתה עצמה וחיבוט הקבר וכף הקלע וגיהנם ושאר עונשים קשים, אשר לאחר מיתה, אשר המת בלי תשובה אין לו דרך להנצל מזה, ואם עונשים אלו שלאחר מיתה לא ראו על כן לא יפחדו מזה, ומי ערב להם אם לא בחיים חיותם יקבלו קצת עונשים מפירות העונות, ומי לא ראה עשירים גדולים בעלי בתים שירדו מנכסיהן, ונעשו עניים בתכלית העוני, או אנשים שמנים ובריאים ונעשו בעלי יסורים קשים ומרים, חלאים רבים ונאמנים, או מי לא ראה איש אשר בניו כשתילי זיתים סביב לשולחנו, ופתאום עלה מות בחלונו, וקבר בניו בחייו ר"ל, את כל אלה ראינו בעינינו, ומדוע לא נירא, וה' עשה שייראו מלפניו, ואם יאמר האומר כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ואם יסבול יסורים בעוה"ז פדה נפשו מני שחת, ולא יסבול עונש גיהנם, לא כן הוא כי כמו שיש מצות שיש להם פירות, והאדם אוכל מפירותיהן בעוה"ז, והקרן כלו קיים לעוה"ב, כן יש עבירות שיש להם פירות, וכל היסורים שמקבל בעוה"ז, הכל מהפירות אבל הקרן העונש כלו קיים לאחר מותו, ואיזה עבירה שיש לה שורש פרה ראש ולענה זה המחטיא אחרים, שמרגיל אחרים בחטא פעם ושתים, והנה אלו הפעמים שהוא הרגילו בחטא, זהו הקרן שלו, ושוב ההרגל נעשה אצל זה טבע קיים, ואף ששוב זה אינו מרגילו, כבר הוא חוטא מעצמו, וכל מה שזה חוטא אף בפ"ע, זה הפירות שניתוסף בכל פעם על זה שהחטיאו בראשונה, ויותר מצוי עונש זה באלו המדברים בבה"כ, שלא די שהמה חוטאים בעצמם, אלא שמחטיאים אחרים, ואח"כ אף אם הוא ייטב דרכו, ולא יבוא שוב לבה"כ, כי כן טוב לו, כי מי בקש זאת מידו רמוס חצרות ה', ולטמאות בהבל פיו הטמא בדברי בטילה את היכל ה', מ"מ כבר הרגיל את חבירו בחטא זה, ועל חטא זה נאמר ובדבר הזה אינכם מאמינים בה', וכבר הוכחתי ע"ז כמה פעמים ועוד אני עתיד לדבר מזה והנה כאשר שמנו לב על התעצלות התשובה, מצאתי לזה כמה גרמים בנזקין

(ג) האחד הוא שמתיאשים מן התשובה, באמרם לפי רוב עונם לא יועיל להם תשובה, או שהם אומרים לפי הרגילם בחטא, שנו ושלשו למאות ולאלפים אי אפשר להם להפרד

השני הרבה שכנים הרעים עושים, שאם ירצו לשוב בתשובה מלעיגים עליהם, לאמר מה יום מיומים, מה לך כי פתאום נעשית חסיד, אתמול דברת עמי בבה"כ, עכשיו כאלם לא יפתח פיו, וכמו כן ביתר העבירות

(ד) השלישי הוא ביטול תורה, שאחרי שאינם מביטים כל ימיהם בשום ספר, ומאין תבוא יראת ה' בלבם, ושמעתי הפירוש אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, שהדבר תמוה הכי ביטול תורה אינו חטא חמור, עד שאמר שלא מצא אלא פירושו יתלה בביטול תורה, ואם לא למד לא ידע ולא ירגיש בעון אשר חטא, והכל דומה עליו כמישור, ואף אם יוסיף חטא על פשע, דומה בעיניו כאלו במשרים יתהלך, ואם על זה הדבר יוכיחו אדם, מדוע אתה מבטל מן התורה, ישיבנו מה אעשה, היה לך להוכיח את אבי שלא החזיק לי רב, ולא הרגיל אותי בתורה מנעורי, ועתה באמצע ימי מעצמי אשב ללמוד, זה אי אפשר להיות חכם מעצמו, ומתוך כך הוא מבטל כל ימיו, ומוסיף חטאים על פשעים ולא יקבל מוסר

(ה) הרביעי מחמת שאינו בא בשום פעם לבה"מ, ולא ישמע לקול מלחשים אף אם יהיה מוכיח בעיר, וימלא פיו תוכחות הוא לא ישמע מעולם, כי אינו רגיל בבה"כ, ומה גם כי קדושת המקום היה גורם לו להתפלל בכונה, והיה לפעמים לבו נשבר, אבל כשהוא מתפלל בביתו גם תפלתו תועבה

החמישי הוא המקילים לעצמם, לאמר כבר שמענו מהמוכיחים, שאין לך דבר העומד בפני התשובה, ואפי' היה רשע כל ימיו, ושב לפני מותו ג"כ הקב"ה מקבלו, לכן הוא אומר למה יטריח כל ימיו להלחם עם יצרו, מוטב לו ללכת אחרי תאותו, ודי לו אם בעת מותו יהרהר בתשובה, בזה יכופר עונו ולא ישימו על לב כי הרבה מדרגות בבעלי תשובה, ולא כל אפי שוין, וגם מי יודע אם פתאום יבוא יומו, ולא יהיה לו פנאי להרהר בתשובה, ועוד ישוב היום שמא למחר ימות, ולאו דוקא למחר כי אין אדם בטוח בחיים אפי' שעה, וישוב עתה שמא ימות לשעתו, ועוד כי האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה

(ו) הששי הוא, בשלמא אם היו עושים חטאים ועבירות שיש להם הנאה מזה, אז היה מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה, והיה המוכיח יכול להוכיחו, הנה אתה חוטא בשביל הנאתך, הנה אם תשים לב לתענוגי עוה"ב שאין קץ ותכלית לתענוג הגדול הזה, אפשר כאשר ישמע הדברים אלו, היה מחשב הפסד נגד השכר והיה שב בתשובה, אבל כיון שעושים עבירות שאין להם הנאה מזה,