דרושי הצל"ח עה

והתשובה היא רפואת הנפש, והקב"ה ברחמיו ורוב חסדיו נתן לנו יום מחילה וסליחה וכפרה, להתודות בו כל עונות והחטאים והפשעים, ולשוב בתשובה גמורה, ואז התשובה בצירוף עצומו של יום הקדוש גומרת הכפרה אמנם עיקר התשובה היא החרטה ואי אפשר להתחרט בלב שלם, כי אם אם מכיר גנות מעשהו, אבל אלו המרפאין שברם על נקלה, להקל לעצמם ולהורות כמה דרכי היתר להטעים להם טעמא דאיסורא, כי בזה נפשם חפצה למלאות תאותם, אם בהיתר ואם באיסור, ולא ישימו לב ביוה"כ על מעשיהם כל השנה, איך בעוה"ר כל האיברים פגומים, המוח במחשבות מגונות, והעינים בהסתכלות בנשים ובתכשיטיהן ובמלבושיהן, והחוטם עלה עשן באפו, והטורף נפשו והכועס כאלו עובד ע"ג, והפה כל פה דובר נבלה ולה"ר ורכילות ושקרים וכזבים וליצנות ומלשינות ומתכבד בקנון חבירו, ולבזות לומדי תורה ויראי שמים, ודיבור בבה"כ ודבר איסור בשבת, והפסק בתפלה, ואזנים לשמוע בקלון חבירו, ולשמוע קול כינור ועוגב בשמחה שאינה של מצוה, בגלות שערבה כל שמחה, ובשיר ישתו יין וקול ישורר בחלון חורב בסף, וכבר אמרתי בשם הרמב"ם שכשם שצריך לשוב מעבירות שיש בהם מעשה, כך צריך ך לשוב ממדות רעות ומרדיפות המאכלים והמשקאות, והידים עסקניות הן בכמה מיני מישושים של איסור, לחזק בידי נשים ובתולות וליגע בשעת התפלה ואכילה במקומות מגונים, ולהכות בני ברית, ונקרא בהרמת יד רשע ובגזל ובגניבה ובמדות ובמשקולות כל אלה ביד

והרגלים לרע ירוצו להשיג גבול, ולבתי משתאות וקאמעדיעס ואפערעס וכמה טיולים של תענוגים ללא צורך, ונשים ואנשים יחדיו

והלב חורש און, ושאר מדות רעות קנאה ושנאה וגאוה ושאר הגוף לא פלט, אם במלבושי איסור ומלבושי גאוה, אשר כל אלו שכיחי אצלינו מאד מאד, וגם מאכלות אסורות, ומה שקונים מיני מרקחת מא"י, הנה וויינקסלען המה מלאים תולעים גם יש מיני מרקחת ששייך בהם איסור, והאתרוגים שנותנים לרוקח א"י לרקחם ואתרוג אינו נאכל כמו שהוא חי, שהרי לא נגמר פריו, ונמצא אסור משום בשולי כותים, כהנה וכהנה אבות הטומאה ותולדותיהן כיוצא בהן, ובעוה"ר כל כך הורגל והוטבע בלבנו עד שנעשה כהיתר, וכמאמר חז"ל עבר עבירה ושנה כו', ומעתה על מה יש לנו להשען ביוה"כ הבע"ל, הלא מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, והי תורה והי מצות דמגנו עלינו, כי אם הודוי ביום הכיפורים אם תהי' בלב שלם, אבל בעוה"ר אנחנו באין בוידוי פה בלי לב, והקב"ה יודע מחשבות ואיך יקבל ברצון וידוינו, אך אנחנו כגונבים דעת עליון, וביוה"כ קול דברים אשמנו בגדנו על סדר הוידוי הרגילה, ואין איש פורט מעשיו הפרטים בלחש, ולהיות אנחה שוברת כל הגוף, ועיקר סמיכתינו כי השטן ביומא דכיפורי לית ליה רשות לסטוני, אבל זה משענת קנה רצוץ, ואם היה הדבר כן, א"כ אי' איפה כל הצרות דעדו ועברו על ראשינו והקב"ה חפץ חסד הוא, אלא העקר שהשטן לית ליה רשות לסטוני בעבירות הנעשים ביוה"כ וכמשרז"ל האידנא יומא דכיפורי ואיבעל כמה בתולות בנהרדעא וע"ז אמרו דלית ליה רשות לסטוני, אבל עבירות שעושין בכל השנה השטן מקטרג עליהם גם ביוה"כ, ובהדיא מצינו במדרש שהשטן בא ביוה"כ ואומר ישראל גנבים הם

(כב) ואמנם אמרתי טעם הדבר שעל עבירות שעושין ביוה"כ לא יקטרג, ועל מה שעושין בכל השנה יקטרג, ולכאורה ק"ו אם הנעשים בעצם יום הקדוש אין לו רשות, ק"ו לישנים שעשו כבר, אמנם בכל עבירה נברא מקטרג א', ועולה ומשטין ועומד לפני הקב"ה, ואומר אנא מפלניא, וזה תיסרך רעתך, שהעבירה עצמה מקטרגת, , והקב"ה מהדר אפי' מיניה, וכן עבירה שניה ועומד מצד אחר, והקב"ה ג"כ מהפך פניו, עד ארבעה עבירות ועומדים המקטריגים מכל צד, ואז לאיזה צד שהקב"ה כביכול מהפך פניו עומד המקטרג, ואז הקב"ה מוכרח לעשות דין, ולכך מצינו על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, כי כשכבר עשו ארבעה הרי מקטריגים לכל סטר וסטר, ומהכא יליף הרמב"ם דלצבור מוחלין על עונות ראשונים, ואין מחשבין אלא מרביעי ואילך והראב"ד אינו מחלק בין ציבור ליחיד, ואף ליחיד כן, ופלוגתייהו בגרסת הגמ' בשלהי יומא עיין בכ"מ, וטעם הדבר להיות נחשב מרביעי הוא כנ"ל, ובזה אמרתי כבר פי' הפסוק סבבוני בכחש אפרים, כביכול כבר סבבוני המקטריגים מכל צד

(כג) והנה יוה"כ קדושת היום גורם, שאי אפשר למקטרג לעלות למעלה, והיינו העבירות שעושה בו ביום, שעכשיו מחדש רוצה המקטרג לעלות אין מעלין אותו, אבל העבירות מכל השנה כבר נתקיים סבבוני בכחש, והמקטרג כבר למעלה, כיון שעלה שוב לא ירד, כי אם ע"פ וידוי וחרטה, וכח זה יש בוידוי דברים לחוד, אם הוא בחרטה גמורה שאף שעדין לא נמחל לגמרי מ"מ המקטרג נדחה ממחיצתו של הקב"ה, וזה שמצינו כאשר אמר דוד המלך ע"ה חטאתי, השיבו נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך, ופירש בזוהר אעביר ההוא מקטרגא, , אבל בלא וידוי כיון שמקטריגים הללו כבר סבבו לקב"ה, המה מקטריגים גם ביוה"כ, אבל לא שביוה"כ ידחו אלו המקטריגים לחון

(כב) והנה במדרש אין שכחה לפני כסא כבודו, ובשביל ישראל כביכול נעשה שכחן שאינו רוצה לזכור פשעיהם, אלא שהמקטרג צווח השופט כל הארץ וגו', ועכשיו נבוא לביאור דברי הנביא, כרפאי לישראל דהיינו ביום הכיפורים, שהוא היום יותר מוכן לקבל תשובותינו, צריך להיות ונגלה עון אפרים, שיגולה לכל אחד עונו, וידע שחטא ויתחרט וגו', כי פעלו שקר, ואמר טעם הוידוי כי פעלו שקר, שע"י פשעיהם ושקריהם פעלו פעולה ממש, ובראו משחית לחבל העומד לקטרג, , וזה אינו נדחה ממקומו, וכל רוחות לא יזיזו אותו ממקומו, כי אם הוידוי בחרטה גמורה, אבל בעוה"ר העולם נעשה הוידוי אצלם מצות אנשים מלומדה, ואומרה בפה בלי חרטת הלב, וגונב דעה העליונה, וזהו וגנב יבוא שבאין כגונב דעת

(כה) אך מה היא סמיכתם ביוה"כ, פשט גדוד בחוץ שהמה אומרים הלא השטן לית ליה רשות ביוה"כ, ואם כן כל המקטריגים נידחים לחוץ, והקב"ה בעצמו כביכול שוכח עונותינו, ולזה אמר פשט גדוד בחוץ שהמה סוברים שכל גדודי צבא עונותיהם שבראו משחיתים כל השנה המה נידחין עתה ממחיצתו של הקב"ה, ופשט הגדוד הזה בחוץ למחנה שכינה, והנה כשרואין אח"כ במשך השנה כל הצרות שבאין עלינו בעונותינו באזיען ובאפריקא המה חושבים אחת משתים, או שהקב"ה בעצמו שונא אותנו, ונשקד עול פשעינו בידו שזוכרם מעצמו ביום הדין בלי שום קטרוג המקטריגים, או שיאמר שקר נחלו אבותינו, במה שאמרו שהשטן ביומא דכיפורי לית ליה רשו, אלא גם ביוה"כ עולה ומקטרג

(כו) וזה שאמר הפסוק ובל יאמר ללבבם, כל רעתם זכרתי, פי' שזוכר אני אותם מעצמי, עתה סבבום פי' או שיאמרו שעתה ביום הכיפורים סבבום המקטריגים לקטרג, ועלו מחדש, לא כן הדבר, רק עקר הדבר שנענשין גם ביוה"כ הוא נגד פני היו, שכבר היו נגד פני, ואלו אין הולכין מכאן כי אם בוידוי וחרטה גמורה, באופן שעקר הוידוי צריך להיות בחרטה גמורה ובלב שלם, שלא לשוב עוד לכסלה, ואז הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו יכפר עון

(כז) עוד על פסוק כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים דישראל נקראו אפרים על שם מלכות ירבעם, שהיה משבט אפרים, וזה ראשית פרי חטאתו בתשובתו הראשונה לרחבעם אין לנו חלק בדוד, ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל, עתה ראה ביתך דוד, וכן אנחנו עושים היום, שאין איש שם אל לב להצטער על חורבן ירושלים וחורבן בהמ"ק, וביטול מלכות בית דוד, כאלו ח"ו לא היה לנו שום חלק בהם, רק איש לאהליו ישראל, שכל אחד