דרושי הצל"ח עד

(יד) ולפ"ז אם הרשע עשה מעשים רעים שאין היסורים גורמין לו להרע יותר, ואע"פ כן הרבה במעשיו עד שגורם להאבידו, זהו רשע וטוב לו כדי להאבידו, אבל אם עשה מעשים שע"י היסורים יגרם לו להרע יותר, כגון עשיר הגוזל שאם יביא עליו יסורי עוני יגזול יותר אז למה ייטב הקב"ה להאבידו. הלא יש דרך להרע לו ולהאבידו. ואולי זה נכלל במה שתירצו בגמ' רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור

ומעתה בטלה הטענה אשר שמעתי כמה פעמים על גודל הצרות שמצאו את קהלתנו בבעהמען מכמה שנים צרות צרורות. מה שלא נשמע משום עיר. מדוע עשה ה' לעיר הזאת. ומה חרי אף הגדול הזה, ושמעתי קצת אומרים שהוא סימן טוב על דרך רק אתכם ידעתי וכו', ואני אומר שאין זה ראי' כי אם בשובם מתוך פורעניות, אבל פורעניות בלתי תשובה אינו סימן אהבה, ואין כאן פרעון רק ח"ו החוב קיים

(טו) וכבר עמד עבורנו המליץ הגדול מיכאל שר הפנים לפני הקב"ה וטען, שבסוף התוכחה הבטיחנו הקב"ה, והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגומ', ושב ה' אלקיך את שבותך, והרי כבר כל אלין לווטין אתו, ועדין בן דוד לא בא, והקב"ה נתן רשות לס"מ שישיב לו תשובה, והשיב הס"מ רבש"ע הא כתיב, והשבות אל לבבך ושבת עד ה' אלקיך והרי כל לווטין אתו, ועדין לא שבו בתשובה, ובאמת זהו אריכת הגלות הישמעאלית ואריכת קץ הימין. ורבוי הצרות צרורות ותכופות, ומה יהי' בסופינו ואנחנו דואגים ובוכים על איבוד דמינו בכובד המס בבעהמען והקב"ה דואג על איבוד ימינו בחושך ובהבלי הזמן, ואין איש שם על לב צער גלות השכינה ופורקנא תלוי בידינו, כי אין הדבר תלוי אלא בתשובה, היום אם בקולי תשמעו

(טז) אי נמי כרפאי לישראל שאני נותן להם עושר ושפע רב כן ירבה וכן יפרוץ, ונגלה עון אפרים שמתחילים להתגאות ולשנוא את אחיו ש"ח, שגם ירבעם אמר מי בראש, ומתחילים לריב זה עם זה ומרבים מחלוקות שזהו עון אפרים, וכדכתיב חלק לבם עתה יאשמו, ובית שני נחרב עבור ש"ח ועדין השטן מרקד בינינו, ובעוה"ר לא נתגלה עונם, כי איש את רעהו בסתר יכה, בפיו שלום ידבר ובקרבו ישים ארבו, ולכן לא נתגלה קיצנו, וי וי דגלותא איתמשך, ואין לך יום שאין קללתו מרובה, ואין איש שם על לב

(יז) אי נמי כרפאי לישראל כו', עפ"י מה דאיתא בטור א"ח ריש ה' ר"ה, והובא בילקוט פ' ואתחנן, ר' חנינא ור' אושיעא ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, איזה אומה כאומה זו שיודעת אופיא של אלקים, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומגדל זקנו, ואינו חותך צפרניו, לפי שאינו יודע האיך דינו יוצא, אבל ישראל אינו כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים שערם, ומחתכין צפרניהם ואוכלים ושותים בר"ה, לפי שיודעים שהקב"ה עושה להם נס ומוציא דינם לכף זכות

(יח) הנה הידיעה הזו הוא מחמת שאנו רואים רחמי הקב"ה, שנתן לנו עצה טובה לתקוע בשופר לערבב השטן, מכלל כי חפץ חסד הוא, לעשות עמנו, והנה בעו"ה ע"י השמחה זו לכבוד החג הקדוש הזה, שראוי להתעטף לבנים לעורר רחמים והמה בגד בוגדים בגדו, כמה בגדים חדשים, וכל א' מתכוין לכבוד החג, אלא שחוטאין מה שנעשים שעטנז, ותמורת השופר הבא לערבב השטן, ולהחליש כחו המה מחזקים כחו, כי שעטנז אותיות שטן עז, ושעטנז נקרא חק, כי הוא מן החוקים שהשטן והרשעים מונין את ישראל מה טעם בדבר

וזה רמז בפסוק, תקעו בחודש שופר, ועקרו לערבב השטן, ושמא תאמר ואיך אפשר לערבבו וכחו גדול, לזה אמר כי חק לישראל, כבר נתתי לישראל חק שלא ללבוש שעטנז וממילא אינו חזק ולא עז ובקל יערבבהו, אבל אם ישראל הפרו חק הוא מתגבר, וזה כרפאי לישראל ע"י שהבטחתי להוציא דינם לצדק בר"ה, ושישמחו בו. ועי"ז ונגלה עון אפרים, שהמה לובשים שעטנז

ויעקב קנה יום זה מעשו, שלא יהי' לסיטרא דילי' רשות לסטוני ועל יום זה נאמר מכרה כיום את בכורתך, ואותו יום מת אברהם אבינו, ואמר עשו אף באותו זקן פגעה מדת הדין א"כ אין שכר ועונש, ומכר הבכורה, עיין בפסיקתא, ולפי מ"ש ניחא דבאברהם נאמר, אברהם זקן בימים באינון יומין דלעילא, והוא הי' איש החסד, והי' לו אחיזה בזק דלעילא, ולכן כאשר ראה עשו שאף באותו זקן פגעה מדה"ד, וכפר בתיקונו דלעילא והניח ליעקב לבדו יום זה. שהוא יום כיפורים, ויעקב נתן לו מן האדום מצא מין את מינו, ויעקב קנה שורש בלובן העליון סוד יוה"כ

(יט) ועוד כרפאי לישראל, הנה אחד מזמני מחילת העון הוא שעת הנישואין, כמו שלמדו חז"ל מפסוק ויקח את מחלת, ואז ונגלה עון אפרים, ומה הי' עון אפרים, כמו תנור בוערה מאופה, כן הי' בוער בקרבם יצרא דעבירה, ובעוה"ר מגרים יצה"ר בנפשיהו עושים ריקודים ומחולות נערים ובתולות, אשר אי אפשר בלי הרהור עבירה, וחימום התאוה וקשוי לדעת, וכבר נלאיתי עם הב"ד למחות, והנגע מתפשט עד שתבואנה במחול הזה גם א"א, והשטן מרקד ביניהם, ודי לנו בצער גלות השכינה משאר עבירות אוי לנו מיום התוכחה, וביוה"כ נאמר לפני ה' תטהרו, והרי"א המין יעקב פי' בו ע"פ ד' חילוקי כפרה שעל ח"כ אין יוה"כ גומר הכפרה רק תולה, וזה לפני ה' תטהרו, עם עדין לא עבר על ה"כ שנא' ונכרתה הנפש מלפני, ע"ש ברי"ף, ול"נ אם עדין החוטא לפני ה' שלא נדחה ממחיצתו של הקב"ה, משא"כ המוציא ז"ל נקרא רע, ולא יגורך רע כתיב, ואם אין אדם מטהר עצמו מעון זה בתשובה קודם יוה"כ, אינו נטהר ביוה"כ, נחפשה דרכינו ונחקורה. ונראה אם נקיים אנחנו מעון זה, שהוא טומאת הגוף וטומאת הנפש, ואינו זוכה ורואה פני שכינה, ודי לנו בטומאה זו במקרה, אלא להמשיך התועבה בריקודים ומחולות, עם הנשים והבתולות. ובפרט בעת המשתה שבלא"ה יצרו בוער, ובפרט כי יד ליד לא ינקה, שהנער אוחז הבתולה בידים, וע"י זה יצר סמוך, ובא לידי קשוי, וזה ורעות שומרון המז"ל נקרא רע, כי פעלו שקר שלא תיקל לומר הלא אין כאן אלא מחשבה, ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה לא כן מחשבה זו שהיא פעולה ממש, שע"י כן מוציא ז"ל, ובהדיא אמרו במס' קידושין ואלא מה אני מקיים הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם, מחשבה העושה פירות וכו', ורש"י נדחק, ולדידי על הרהור נשים קאי, ואף שאח"כ על גוף עבירה של קרי בשעת שינה אנוס הוא, מ"מ נענש על המחשבה, ומשונה עבירה זו משאר עבירות, שבשאר עבירות היצה"ר בא בגלוי, אבל בעבירה זו כגנב יבוא, ואימת דרכו של גנב בלילה בשעת שינה, כן בעו"ה ע"י הרהור היום בלילה לילית באה ומטמאתו, אבל סופה מרה כלענה, ופשט גדוד בחיץ, כי מכל טפה נולד מזיק וקליפה, ואחרי מותו בשעה שנושאין המטה ברחובות קרי', כל אלה באים ומסבבים מטתו, ומצערים אותו ר"ל מצער הזה ומהבושה, ומלבד העונש המפורש בגמ' שבני מבול נינהו, וחייב נידוי על הקישוי, ולכן כ"א צריך לשוב בתשובה, ולבכות בדמעות שליש להוציא כל ניצוצי קדושה שנפלו על ידינו בקליפה, ולקיים אם תוציא יקר מזולל

(כ) א"נ כרפאי לישראל וגו', כתיב כל שומר שבת מחללו, אל תקרא מחללו אלא מחול לו, ואין לך רפואת הנפש גדולה מזו, ובאהבת הקב"ה לישראל הנחילם. שבת קדשו ובעו"ה ונגלה עון אפרים, וביום השבת ימצאו כל חפץ, והולכים חוץ לרחוב וגם ברחוב עומדים חבורות חבורות אנשים ונשים, ובאים לידי ניבול לפה לה"ר רכילות ושקרי', וכל דברי בטלה, הכל ביו' הקדוש: וגם הוגד לי איסור חדש שהרגילו עצמם, שמכינים דגים, וכשרואין בשבת שהדגים מתים, מצוים לא"י לפותחם בשבת, וזה שבות גמור: (כא) עוד אמרתי כרפאי לישראל וגו', הנה ושב ורפא לו כתיב,