דרושי הצל"ח עג

בכל מילי דמיטב, ויש שנתיסרו ביסורים. זה בגופו וזה במאודו, וזה במיתת בנים, ואנחנו כלנו יודעים שלא עשינו אשתקד תשובה כהוגן, וא"כ אלו שהטיב להם הקב"ה ראוי להם שלא יהיו כפויי טובה ואלו שנתיסרו ראוי שיתנו אל לבם, כי לא עביד קב"ה דינא בלא דינא, והלא על שהסתירו אשתקד פניהם מן הקב"ה, ולא שבו בתשובה הסתיר הקב"ה פניו מהם, ונתקיים בהם תיסרך רעתך, והקב"ה כונתו לטובה, לעורר לבבם הערל לתשובה, ואו אז יכנע לב האבן, אבל במטותא מינייכו לא תרתו תרתי גיהנם

(ו) והנה ביום א' של סליחות דרשתי בפי' המשנה, בעשרה מאמרות נברא וכו', כדי להפרע מן הרשעים וכו', ודקדקתי בשם התויו"ט דאטו בשביל זה ברא הקב"ה בעשרה מאמרות כדי להפרע מן הרשעים להגדיל ענשם, והלא הקב"ה חפץ חסד הוא, ודרכו להטיב ולמה יתכוין בפעולתו להגדיל עון, ואמרתי מה שאמרתי, וכעת נ"ל אדרבה מדה טובה היא זו, שאם הי' העולם נברא במאמר אחד, נמצא שהי' הרשע תכף פוגם בכל הבריאה בכללה בב"א, והי' העונש שהוא למרק עון צריך לבוא בב"א, לא היה אפשר לעולם לעמוד, ולכן נתחכם לברוא בעשרה מאמרות והפגם מתחלק בכל אחד מעט, וגם התיקון הוא לאחדים והעונש בא בזה אחר זה, ומה שקשה לסבול בב"א, נוח לסבול בכמה פעמים, זה ההפרש בין ישראל למצריים, שמהם אין הקב"ה נפרע עד שתתמלא סאתה, ואז יפרע ממנה בב"א, ולכן אנו רואים מימות עולם, כמה עו"ג מכחישי הבורא שאבד זכרם. וכמש"ר ז"ל על פסוק אני ה' לא שניתי, אבל בישראל אין הקב"ה מניח הסאה להתמלאות, ונפרע מעט מעט, ולכן נקרא פורעניות לשון פרעון מעט פריטי פריטי, ובזה אמרתי כבר אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל, שלשון פורעניות רומז להקטין הפרעון לאחדים לא בפ"א, וזה בזכות ישראל, וכמ"ש רז"ל בפ"ק דע"ז על פסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם, ודרש ר"א משל לאחד שהי' נושה בשני ב"א, אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, שונאו נפרע ממנו בבת א'

(ז) והנה מן הישראל הקב"ה נפרע שמקבל מהם פירעון, ואז שוב אינם חייבין, אבל מע"ג לא שייך פרעון, כיון שאין הקב"ה נפרע מהם עד מלאות סאתם, ואז הם כלים לגמרי, לא שייך אחר הכליון שפרעו מה שחייבין, וכ"ז בעו"ג שמכחישין בבורא עולם, כי גם באומות יש חסידי אומות העולם שזוכין לעוה"ב אבל בישראל אפי' מהרשעים הקב"ה נפרע מהם, וזהו לפי ענ"ד פירוש המשנה בעשרה מאמרות וכו' כדי להפרע, שעכשיו שנברא בעשרה, וגם פגם הרשעים מתחלק לעשרה, וגם הפורעניות מתחלק לעשרה חלקים קטנים, וא"כ הקב"ה נפרע מהם, אבל אם הי' נברא במאמר אחד, ואז הי' הפגם במקום אחד, והי' גם עונש הרשעים בבת א' לא הי' נפרע מהם כי אם כליון לגמרי, וא"כ זה כדי להפרע מדה טובה היא וחסד גדול מקב"ה

(ח) ומטעם זה נקרא הפורעניות יסורים, ג"כ לשון הסרה כמו כי יסיר, כי ע"י היסורים יסיר מאתנו חלאת עונותינו, ולכן נאמר ברית ביסורים כשם שנאמר ברית במלח, וד"ר ז"ל מה מלח ממתקת כל הקרבן אף יסורים ממרקים כל גופו של אדם

והנה א"כ היסורים צריך להיות בתורת פרעון, כדי להקטין החוב, עד יכלה החוב לגמרי, אבל יש שועה שמניח החוב בשלימות, ולא עוד אלא שבכל פעם החוב מתרבה, דרך משל למי שחייב לאחד סך גדול, והמלוה ההוא הי' איש חסד, והטיב עם הלוה להעמיד החוב על זמנים אחדים, בכל פעם סך קטן ובלי רבית, ודעת המלוה הי' להטיב עם הלוה, כדי שסך קטן יוכל לצמצם ממזונותיו, ולפרוע בכל פעם והלוה הזה הי' אוכל ושותה זולל וסובא כשהגיע זמן פרעון הי' מלוה בריבית אצל איש אחר, נמצא שבכל פעם החוב מתרבה יותר ויותר, וריבית אוכלת עד אין סוף

(ט) כמו כן האדם בכל פעם שיסורים באים עליו, והמה ממרקים, והנה ומורק ושטף כתיב שלמריקה צריך שטיפה מעונותיו, אבל אם ע"י יסורים מוסיף חטא ופשע, ביסורים הללו עצמם, הרי זה דומה למקבל חוב חדש לפרוע קצת הישן, וגם ריבית אוכלת, כי העון יותר גדול שאפי' ע"י יסורים אינו נכנע, ועל זה כתיב ואם תלכו עמי קרי, והלכתי עמכם בחמת קרי, ואולי לכך לא כתיב ואלך, רק והלכתי לשון עבר שעכשיו למפרע הי' חמת קרי ולא מדת רחמים

(י) והנה בקהלתנו בעהמען לדעתי לא נחתם גז"ד כל הצרות ופורעניות דעדו ועברו אלא על הגזל, שגוזלין זה את זה בנתינת המס, וצרעת נושנת היא מזמן רב, אפי' בשעה שהי' המס דבר קטן, ועבור זה בא עונש המס הכבד הזה שאי אפשר לעמוד בו, והקב"ה כיון למען ישובו מדבר אשר זדו, לכלות פשע ולהתם חטאת, ואנו מוסיפים חטא על פשע, וכל א' יעמיק עצה איך ומה להקל מעל עצמו, ולהיות פורש מן הציבור, ועי"ז הצרות מתגברות בכל יום, וע"י הצרות מתגלה עונם יותר, היפך כונת הקב"ה, ותמורת מה שהיו היסורים מצד הרחמים לטהרנו מעונותינו הרשעים מהפכים מדת הרחמים למדה"ד, כי ע"י זה העונש מתרבה יותר, וזה כונת הנביא כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים, כי ע"י היסורים ששלח הקב"ה לרפואת הנפש בעוה"ר לא כן הוא, רק ונגלה יותר עון אפרים כי באלו היסורים עצמם מוסיפים פשע

(יא) אי נמי כרפאי לישראל, פירוש אם ע"י היסורים יהי' רפואת הנפש, אז צריך ונגלה עון אפרים שע"י היסורים יתגלה עונם, כי לא עביד קב"ה דינא וכו', ויתודו עונם ברבים, ונגלה עונם ויקבלו עליהם תשובה, ובפרט עונות שבין אדם לחבירו, אבל בחסרון התשובה ועזיבת החטא אין היסורים ממרקים, ואדרבה ע"י היסורים מתלכלך ביותר

(יב) וזה נלע"ד פירוש הגמ' בברכות, אמר רשב"ל כל העוסק בתורה יסורין בדילים ממנו, שנא' ובני רשף יגביהו עוף, אמר ר' יוחנן הא אפי' תינוקות שב"ר יודעין, שנח' ויאמר אם שמוע תשמע וגו', אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הקב"ה מביא עליו יסורים מכוערים ועוכרים אותו, שנא' נאלמתי וגו' וכאבי נעכר וגו', ויש לדקדק מהו נינהו יסורים מכוערים, כל יסורים מכוערים הם, ועוד מאי ועוכרים אותו, ונראה משום דיסורים הבאים למרק עין אינם עוכרים את האדם. אדרבה מנקים וממרקים אותו מעונותיו, וכמ"ש רז"ל מברית הנאמר ביסורים כמו במלח, אלא שכבר כתבתי שאין מריקה בלא שטיפה, וצריך לשטוף עצמו דהיינו עזיבת החטא, , והנה בביטול תורה אם באים עליו יסורים מכוערים, פירוש מכוערים שיש בהם ביטול תורה נמצא אין כאן עזיבת החטא, , ולא די שאינם ממרקים אותו, אדרבה עוכרים יותר שמבטל יותר

(יג) ובזה נלענ"ד פירוש הפסוק, על מה אבדה ארץ וגו', על עזבם את תורתי כי שאר עבירות היה אפשר למרק ע"י יסורים, משא"כ ביטול תורה שע"י היסורים הביטול מתרבה יותר, וירתי תרתי גיהנם, ובזה נלע"ד לעמוד קצת על שאלת רשע וטוב לו רשע ורע לו, והנה כתיב ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו, ולכך מי שהוא רשע טוב לו בעולם הזה להאבידו בעולם הבא, וכל זה לפי שהקב"ה שונאו

והנה דרך משל אם יש לי שונא, ויודע אני שע"י טובה שאעשה לו יכול אני לגרום לו רע, ויש דרך לפני להביא עליו רע ההוא ע"י רעה שאעשה לו תכף, פשיטא שאבחר לעשות לו רע ע"י הרעה, ולא ע"י הטובה כיון ששונא הוא למה אטיב עמו אפי' לחיי שעה אבל אם אי אפשר לי להביא עליו הרעה בתכלית כי אם ע"י טובה, אז אין ברירה רק להטיב עמו לפי שעה.