דרושי הצל"ח עב

בהם שמים וארץ, אמר משה וכו', יד העדים תחלה, ועצר השמים ממטר, והארץ לא תתן יבולה וכו', ויש לדקדק במה שפירש"י שכך אמרתי שאתם תהיו העדים, ואם לא אמר לישראל הלא ג"כ יכול לומר לשמים וארץ שישמעו ויעידו, ועוד שכך הי' לו לרש"י לפרש האזינו וכו', ותהיו עדים שאני מתרה בהם שכך אמרתי וכו', ועוד שהקשה ולמה העיד בהם שמים וארץ ואם היה מעיד לאחרים היה ג"כ קשה למה אלו, ואם כונתו למה העיד בהם כלל, היה לו לפרש סתם ולמה העיד בהם, ועוד מה שייכות לקושיא זו להקדים

ואומר אני שהרי בא לתרץ, איך ייחד עדים שאינם מכוונים, ולזה פירש"י ותהיו עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים, פירוש על זה גופא יעידו שמים וארץ שמשה הודיע לישראל, וקבלו עליהם עדותו, וקשה הלא ע"ז לא ייחד אותם בתחילה, וצריך לומר שיכולים להעיד אפי' לא ייחדן עתה וא"כ קשה למה ייחד אותם עתה בשם, וזה כונת הקושיא ולמה העיד בהם שמים וארץ, פירוש למה ייחדן בשם, ולכך מתרץ רש"י משום יד העדים וכו'

(ד) והנה כבר זה כמה שנים אמרתי, שמשה עקר הכוונה אם יכחישו ישראל קבלת התורה, כמו שפי' רש"י כאן וא"כ לדבריהם בני נח נינהו, וסגי בע"א כדין ב"נ, א"כ לא שייך עדות שאינה מכוונת, ולפ"ז לא יועיל עדות זה אלא לחייבם על מצית ב"נ, ובאמת כתב הרמב"ן בפסוק בתועבות יכעיסוהו, שכל שירת האזינו הוא רק על עבודת גלולים והא דייחד שמים וארץ משום דכל א' תפרע מהם

וזה כונת משה רבינו האזינו השמים וגו', וקשה הא הוי עדות שאינו מכוונת, ועוד למה הייחוד כלל, ולכן אמר יערוף כמטר וטל שהם מן השמים, ודשא ועשב שהם מן הארץ, משום יד העדים, וא"כ על מה שקבלום עליהם באמת יעידו בלא ייחוד ועוד כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלקינו, כל שירה זו רק על ע"ז, שהיא מצות ב"נ, וא"כ סגי בעד אחד, אבל ישעי' לא הו לישראל שיקבלום עליהם, וגם הוכיח על כל התורה כלה שלא קיימו, לכן הוצרך לומר להיפך כאשר יצורפו דבריו עם דברי משה רבינו יהי' עדות מכוונת: דרוש כג לעשי"ת (א) כתב הרא"ח בפתח שער התשובה וז"ל, מפני שקדם עסקינו בשערים הקודמים, בענין היראה והאהבה, שהם המדרגות הצריכות להיות תשובה שלימה, והשכל נותן שכאשר תקדמנה לבעל תשובה ידיעת היראה ואהבה, שתהי' תשובתו שלימה, אם בבחינת היראה ביארנו כמה בחינות בשער היראה, ומהם ב' בחינות האחת כאשר יראה שהבורא ית' הוא שליט, ברא כל הבריות שיכירו גדלו, שכל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו, וכל הנבראים משועבדים למאמרו, אין אחד מהם יוצא מהגבול ששם לו יוצר בראשית כענין הים וכו', ולכן אם האדם יוצא מגבול התורה, ראוי שישוב אל מקומו כאשר צוהו הבורא, ולא ימרה את פיו, בחינה שנית בענין הפגם אשר מגיע בכל העולמות העליונים, אם בגופו ונפשו וכוחו ונשמתו, וזו הסבה הגדולה שיתחרט חרטה גמורה, כאשר ידע גנות מעשהו, מלבד עונשו בעוה"ז ובעוה"ב, יש עבירות שעונשן כרת, ויש שנא' בהם הכרת הכרת, וראוי לחוס על עצמו, שהרי אפי' הבע"ח בורחין מליפול באש ובמים, ואיך יהי' האדם גרוע מהם, והרי שם לו הבורא יתרון על כל הבע"ח, והוא השכל, ובפרט ישראל עם סגולתו שהבדילם מהמצרים וכשדים ע"י התורה, שיראה שראוי להיות מלא אימה ופחד, שלא יפול בבאר שחת, ובפרט שאנו מותרים בהתראה ע"פ התורה והנביאים

(ב) אם שישוב מפני אהבת בוראו, בזוכרו חסדיו עמו, וראוי שלא יהי' כפוי טובה על טובות הבורא העודפות עליו, ולכן ראינו לסמוך שער זה לשער היראה ושער האהבה עכ"ל הראשית חכמה

ואומר שמפני כן עקר זמן התשובה עתה בימים שבין כסא לעשור, שהוא בין שער היראה לשער האהבה, כי ר"ה יומי דדינא נינהו, ואימת מות על כל הבריות, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים, וכמאמר הפייטן כי הוא נורא ואיום, ויוה"כ שער האהבה הוא, ולכן אנחנו מבקשים מחילה זה מזה, וצריך להיות אהבה ואחוה בקרב כל ישראל, כי לאהבת האב ראוי לאהוב הבנים, ועל גודל האהבה שמתעוררת ביוה"כ בינינו ובין אבינו שבשמים, אנחנו מתקרבין ונכנסין בקירוב מקום, מה שלא הי' לנו רשות כל השנה, ולכן בזמן שבה"מ קיים, אחת בשנה הי' כהן הראש נכנס לפני ולפנים, כבן הנכנס לטרקלין במקום שאין רשות לעבד ליכנס ועל גודל היראה והחרדה שנפלה עלינו בר"ה, ועל גודל התלהבות האהבה שראוי להתלהב בלבנו ביוה"כ, עתה מ"ע שהז"ג לשוב בתשובה שלימה מאהבה ומיראה, יראת הרוממות, כאשר דרשתי לכם ביום א' דסליחות, שהיראה היא שלא יופסק ח"ו הקשר האמיץ שאנו מקושרים באבינו שבשמים, וזהו למדחל לי' בגין דאיהו עקרא ושרשא דכל עלמין, והכל יש להם שורש בו, ולעתיד יוכל להדבק הענף בשורש, משא"כ החוטא נפסק משרשו, שזהו הנקמה הגדולה שזכר הרמב"ם

(ג) עוד כתב הרא"ח שם משל על התשובה, לבן שמרד באביו, וברח מביתו והיכלו, וכן העבד מאדונו, ובהיותו בחוץ שם אל לבו, הנה אבי כועס עלי שיצאתי מביתו בלי רשות, ואיך לא זכרתי אהבת אבי, וכמה טובות שהטיב עמי הלא תכסה בושה פניו, וירץ וישתחוה אפים ארצה, וידור שלא יצא עוד, והנמשל מובן כי האדם בחטאו גירש עצמו, ובורח מהקדושה ונקרא עבד מורד, ובשובו צריך שישתעבד ויכנע ויבוש ממה שמרד, וכמ"ש הנביא בושתי וגם נכלמתי, והנה ע"י המשל הזה נבין הפרש השב מיד, לשב אחר חודש, לשב אחר שנה, כי כפי התמדת זמן הריחוק ירבה כעס האב או האדון, ותהי' תשובתו יותר קשה, והטעם כי כפי התרחקו מהקדושה, והתדבקו בחיצוני' יכבד המשא, וקשה להפריד הקליפה, כי אם בטורח גדול עכ"ל הרא"ח

(ד) ואומר אני שהר"ח כתב, כפי התרחקו והתמדת הזמן יתרבה הכעס, ואני אומר שעוד מצינו שיתרבה הכעס יותר, כגון שאביו קירב עצמו אליו ובא לגבולו, והבן לא רצה לשוב, והחזיר פניו מאביו שזה ודאי כעס גדול מאד, ולכן גם עלינו עתה מ"ע לשוב בתשובה אל אבינו שבשמים, הנמצא ומצוי לנו עתה יותר מכל השנה, וכמ"ש ז"ל דרשו ה' בהמצאו, שליחיד הקב"ה נמצא בעי"ת, ועל כל הבחינות הנ"ל רמז הנביא דרשו ה' בהמצאו, קראוהו וגו' שאם ח"ו נסתיר פנים מהשכינה, יתרבה הכעס מאד, יעזוב רשע דרכו, וישוב אל ה' וירחמהו, רמז לתשובה מאהבה, ואל אלקינו רמז לתשובה מיראה, כי אלקים רומז למה"ד ואעפ"כ כי ירבה לסלוח

(ה) ונחזי אנן כי יש בנו שהי' להם שנה אשתקד שנה טובה