דרושי הצל"ח עא

ולתלות בי שדעתי לבזותם ח"ו, לא תהיה כזאת בישראל, ואמרתי זה כונת הפסוק, אני לשלום וכי אדבר המה למלחמה, והיה לו לסיים מעין הפתיחה, והמה ידברו למלחמה, אבל סתם למלחמה אין לו שחר, אבל הכונה אני לשלום וגו' והמה יהפכו כונתי למלחמה

(כט) על מה תכו עוד תוסיפו סרה, הלא על ש"ח באה כל המכה, וכל הצרות שעברו על העיר הזאת, ועוד תוסיפו סרה

והאברבנאל פירש בו ג' פירושים. א' על מה תכו שההכאה היא בחנם, כיון שעוד תוסיפו סרה, ואני הסברתי מעט, לפי שכל מה שהקב"ה מייסר את הרשעים, אינו עושה ח"ו כמתנקם, רק לטובתם כדי שיתנו לב לשוב, וכיון שהיסורים לא הועילו להשיבו בתשובה, א"כ ההכאה בחנם

(ל) עוד פירש על מה תכו, על איזה אבר תכו, אם עוד תוסיפו סרה שהרי כבר כל ראש לחלי וגו' ולא נשאר מתום, עוד פירש על מה תכו אם עוד תוסיפו סרה אם לא על האברים הראשונים שיהיה ח"ו כל ראש לחלי וכל לבב דוי

(לא) ואני אומר שהוא לשון בקשה, על מה תכו למה תכו שהרי כונת ההכאה שהקב"ה מכה הרשע כדי להשיבו בתשובה, והוא עצמו כונת המוכיח בתוכחתו, והמוכיח מלאכתו של הקב"ה עושה, ובזה א"צ להכאה, אבל אם ח"ו תוסיפו סרה ולא תקבלו התוכחה. אז ח"ו צריך קב"ה למעבד דיליה

(לב) באופן אני את נפשי הצלתי וכל כונתי לטובה ולא לקנטור ח"ו, ועוד הפעם אני מתנצל, שח"ו אין כונתי לשום אדם, אמנם בגוף הדבר באכילת פרעצלעך בלי נט"י אני אומר בפה מלא, לא תאבו ולא תשמעו לשום אחד מהמקילין בדבר, והש"ע הוא המוכיח בדבר, ולא תסכנו עצמיכם בדבר שעונשו שנעקר מן העולם, ובדבר הנוגע לדין לא אשא פני איש

למצות היום אני חוזר שאי אפשר לפרט כל העבירות, וידע אינש בנפשו וכל אחד יראה נגעי עצמו ויחפש בחורין ובסדקין, ובודאי כל אחד מאתנו ימצא בעצמו כמה מומין באברי נשמתו, וכל אשר מום בו לא יקרב, עד אשר יטהר, ולכן ראוי לנו להתעורר בתשו', בעוד שערי תשובה פתוחין, אם לחוס על עוללינו וטפינו, שלא ילכדו ח"ו בערבון, ואם לחוס על עצמינו, כי מצודה פרוסה על כל החיים, ושוב יום א' לפני מיתתך, ונמצא כל ימיו בתשובה ואם ליתן לב לשוב מפני הגלות, וכלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, וכתיב משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר ש מה מליל, אמר שומר כו', וכל המפרשים פירשו על הגלות הזה, משא דומה שאנחנו יושבים ודוממים אין פה להשיב באמרם אלינו כל היום איה אלקיכם, ואנחנו שואלים להקב"ה שומר, פירוש שהקב"ה נקרא שומר ישראל, מה מלילה מה יהיה סוף הגלות החשוך כלילה שומר מה מליל, פי' שמא עדין לא הגיע הזמן, כי לבא לפומיה לא גלי, ובלעם אמר אראנו ולא עתה וגו', וי דגלותא אתמשיך, ולכן כפל השאלה שומר מה מציל, הלא גלות מצרים ג"כ לא הגיע עדין הזמן הקצוב ת' שנים, ואפי' הכי ליל שמורים וקושי השיעבוד השלים, והלא אנחנו נתונים בצרה ובשעבוד קשה מאד תחת ישמעאלים וכל יום קללתו מרובה, ועיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה, ומה יהיה בסופנו, אמר שומר כבר אתא בוקר, וכלו כל הקיצין, והעיכוב היה מצדנו שלא שבנו בתשובה, ולכן וגם לילה אם תבעיון וגו'

(לג) וכל זה יתן כל אחד אל לבו לשוב בתשובה, להוציא ממסגר אסיר ומבית כלא יושבי בחושך הגלות, וזה נקרא תשובה מאהבה. וכל הנביאים צוו על התשובה, וישראל נגאלין בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנא' והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו', ושבת עד ה' אלקיך, ושב ה' אלקיך את שבותך וגו'

(לד) חג הסוכות הקדוש הבא עלינו לטובה, בחג הזה הגדילה התורה השמחה יותר מכל המועדות, אחרי שאנו מחכים ומצפים ביוה"כ הבע"ל לצאת בדימוס, כאשר נזכה לשוב בתשו' שלימה בעזרת השם, בימי התשובה הללו, והקב"ה מקבל תשובתנו ברחמים, ופורס עלינו סוכת שלום, וראוי לאדם לשבת בסוכה בקדושה ובטהרה כי הוא חופף בכנפי השכינה, ושבעה צדיקים אבות העולם המה אושפיזין עמנו בסוכה, וראוי לכבד אורחים חשובים כאלו, להכין להם מעדנים טובים מטעמים אשר אהבו, ומה הם המטעמים הנאהבים להם, הוא לשמח נפש האומללים האביונים זהו עקר השמחה, אבל מאן דחדי בלחדוהי, ולא יהיב למסכנא, עליו נאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, אבל כשמשמח העניים בחלקם הוא שמחה לפני השכינה

(לה) גם להזהר אחרי שהסוכה מרמזת על דברים גדולים, לעשותה במקום נקי, וכשיעור הכשר. ולא ימצא סביבה בסמוך לה שום טינופת, שלא יבוא ח"ו ריח רע לסוכה ויברחו כל האושפיזין קדישין, ומה גם שהוא אומר שם דברי קדושה קידוש ובה"מ: פתיחה לדרוש של שבת תשובה (א) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי כו', כי שם ה' אקרא כו' לכאורה כאן שבא להעיד על ישראל, אין ענין להך כי שם ה' אקרא, ורש"י כתב דכי הוא לשון אשר, כאשר שם ה' אקרא וכו', ובאמת למדו רז"ל מזה לומר במקדש בשכמל"ו, אבל אינו מקושר לפרשה זו, והנה משה אמר האזינו השמים כו', וישעי' אמר להיפך, רש"י מביא בשם חז"ל, משום שיהי' העדות מכוונת [ועיין בילקוט בישעי' שם], ולכאורה א"כ איך עשה משה רבינו שלא כדין מתחלה. עד דאתי ישעי' לתקן הדבר

(כ) ואומר שגם זה שאמרו שמשה קרוב לשמים, בודאי כן הוא, אלא שחכמים אמרו שגם עדות מכוונת נעשה ע"י זה והנה משה רבינו ידע שאי אפשר לו לומר לשמים וארץ בלשון א' לפי טבע הלשון, שלקרוב אומרים האזינה, ולרחוק שמיעה, ולכך הודיע לישראל שיעיד בהם שמים וארץ, וכיון שישראל יודעים ג"כ טבע הלשון, א"כ קבלו עלייהו עדות שאינו מכוונת, ולא גרע מקובל עליו קרוב או פסול, אלא ממ"נ אם יודי ישראל, א"כ למה עדים כלל, ואם יכחישו גם זה יכחישו שלא קבלו, ואומר אני שעל זה גופא יעידו שמים וארץ שקבלום, אלא שהרי זה שאמר משה לישראל הקהילו ואעידה וגומר, בפרשה הקודמת לזה, לא ייחד שמים וארץ שישמעו דבר זה מפיו, שהרי אמר זה קודם שאמר האזינו וגו', וא"כ צריך לומר שאעפ"כ יעידו, שא"צ לייחד עדים, כמבואר בח"מ א"כ למה ייחדם לעיקר העדות, הי' לו להתחיל רק הצור תמים וגו', וממילא שמים וארץ ישמעו ויעידו, אלא שעידי קנין לכתוב שטר צריכין שיהיו מיוחדים, דאל"כ כל שנים יכתבו לו שטר, וכאן פי' רש"י שיד העדים תהי' בהם, תחלה, א"כ צריך ליחדם דאל"כ כמה ידות ישתלחו בהם מכל השומעים

(ג) ואומר אני שזה כונת רש"י, במה שכתב האזינו השמים, שאני מתרה בהם בישראל, ותהי' עדים בדבר שכך אמרתי להם, שאתם תהיו עדים וכן ותשמע הארץ, ולמה העיד