דרושי הצל"ח ע

ה' כאויב, אם כן מהפלא הוא עם כל השנאה הגדולה הזאת, איך מגן עלינו בארץ נכרי' בגלותנו, ויען כי כי נתקבצו שני הפכים אהבה ושנאה, יש מקום תלונה לבוא ח"ו לידי מחשבה רעה, שהגלות זה איננו בסיבתנו, אלא ודאי שסבת הגלות הוא כמאמר הנביא, בעוונותיכם נמכרתם ומה שאתם תמהים שאני משגיח עליכם שלא לכלות אתכם, לזה קאמר הכתוב, ואם אין בי כח להציל, והוא כמו שראינו בפ' בהעלותך היד ה' תקצר פירש"י שמשה רבינו אמר לקב"ה, אתה אמרת בשר אתן להם, ואח"כ תהרוג אומה שלימה גדולה כזו וכו', והשיבו הקב"ה ואם לא אתן יאמרו שקצרה ידי יאבדו הם ומאה כיוצא בהם, ואל תהי ידי קצרה שעה אחת

(יח) והנה אם למדת פורעניות כך, שרצה הקב"ה להרוג אומה שלימה, שלא יאמרו ידו קצרה, ק"ו למדה טובה שמציל אותם שלא יאמרו האומות שקצרה ידו, ושאין בו כח להציל, וכמו במרגלים שאמר משה רבינו שיאמרו הגוים מבלי יכולת וגו', והשיבו הקב"ה סלחתי כדבריך, פרש"י שלא יאמרו מבלי יכולת ואף כאן אמר הכתוב, ואם אין בי כח להציל שלכך אני מציל אתכם למען לא יתחלל שמו הגדול בגוים שלא יאמרו ח"ו תש כחו

(יט) העולה מזה שהגלות הוא בסיבתינו, ובשביל תלת מלין מתעכבים בגלות, וחד היא דמהדרי אנפין משכינתא, ואין לך היפוך פנים מזה שיש לו בה"כ משכן השכינה בעירו ואינו נכנס בתוכו להתפלל

וכיון שהקב"ה מצוי בבה"כ א"כ כמה מהאימה והפחד ראוי ליפול על האדם בבואו להיכל המלך מלכו של עולם וסימן ראשון שבש"ע שהקדים שויתי ה' לנגדי וכו' שאין דיבורו והרחבת פיו והוא בהיכל מלך וכו' וא"כ בבית הכנסת שהוא עומד ממש במקדש מלך ראוי שתכסהו בושה וכלימה ותבוא יראת ה' בלבו וממילא תהא התפלה בכונה ולא ישיח שיחה בטלה בתפלה גם אלו שאחר שעקרו רגלם בתפלת י"ח קול נתנו בבית ה' בדברים בטלים ומבלבלים את חבריהם העומדים עדין בתפלה ובפרט מצוי זה אצל הבחורים ר"ל ממעשיהם בשעת התפלה וכן בשעת הלימוד קודם השיעור ואחר השיעור מרבין שחוק וקלות ראש בלי אימה ויראה כלל ובמס' שבת אמרו אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה וכן לדבר הלכה ומקשה איני והא אמר ר' גידל אמר רב כל תלמיד שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור כו' הא ברבה הא בתלמידא ואבע"א הא והא ברבה ולא קשיא הא מקמא דליפתח וכו' הרי דלשני התירוצים עכ"פ לתלמיד לא הותר כלל ואפי' לרב שהותר מלתא דבדיחותא מקמא דלפתח אין זה שחוק וקלות ראש ח"ו רק שמחה של מצוה הותר ובעו"ה כיון שאין להם יראת שמים שוב אין למודם עולה יפה ואינם מצליחים בלימודם כאמור מה לך לספר חוקי ואתה שנאת מוסר

(כ) ומי היה יכול לזכות יותר מהם, שהם מכתתים רגליהם מעיר לעיר וסובלים דוחק מחוסרי פרנסה, ואפי' מקום ללון, ואם היו מקבלים בכ"ז עול תורה, היו זוכים לדברים הרבה, וכמו ששנינו ר"מ אומר העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה אבל עכשיו בעו"ה ע"י מעשיהם המגונים, בשחוק ובלבול תפלתם המה ירתו תרתי גיהנם, ומהיום והלאה במטותא מנייכו דלא תירתו תרתי גיהנם, שובו וחיו ועקר לשמור מוצאות הפה, כי האדם נברא בצלם אלקים, וכל אבר ואבר רומז לדברים עליונים) ולכן הראשונים היו פועלים בדיבורם, ותגזור אומר ויקם לך, כי בשמרו מוצאות הפה בקדושה, דבורו עושה רושם למעלה ותפלתו נשמעת

(כא) אבל בעו"ה עכשיו נתרבו הפריצים פרוצים בעריות, וכל פה דובר נבלה, ומרבים שיחה עם א"א, וגם פוגמים בעיניהם להסתכל בא"א, ובאין ג"כ לידי גוף המעשה ביאות אסורות ח"ו, א"א או אף פנויה נדה מחייבי כריתות, וכמו כן רגליהם לרע. ירוצו, להשיג גבול ולהלשין, וידים עסקניות בגזל ובגניבה, ולעשות עול במדה ובמשקל ליהודי או לאינו יהודי, ונחשב להם זאת לחכמה והלב כלו מלא מחשבת און באופן שכל האברים שהם שיעור קומה צלם ודמות אלקים, הכל פגומין ובעלי

מומין

(כב) ובעו"ה כך דרכו של יצה"ר שמתחלה אין לו שליטה לטמא נפשו של אדם בבעילות אסורות ובשאר טומאות הגוף, ונתקיים ותתפשהו בבגדו, בגד בוגדים ולבושי שעטנז דוקא אצל חייטים אינם יהודים, ובזה כבר יש לו חלק בו, עד ששוב מטמאו בטומאת עריות

(כג) ובזה נלע"ד משארז"ל, ואברהם יושב פתח האהל כחום היום, שלעתיד אברהם יושב על פתחו של גיהנם להציל משם מי שרשום בברית קודש לבד מהבא על הערבית דמשכא ערלתו, ולא מבשקר ליה, שאלו היה מצוין בקדושת האיש הישראל לא היה לו כל כך הרגל דבר

(כד) והרבה יש להוכיח על כמה פרצות שנתרבו בדורנו, ונתמוטטו עמודי עולם שלשתן הדין האמת והשלום, ונחזי אנן הדין בעיר הזאת בעהמען נתקלקל מאד, ואם לפעמים מזדמן שדנים בזבל"א או בזבל"ב, הוא רק דרך מקרה, שכן הוכשר בעיניהם, אבל להיות איש נכנע למשפט התורה, מחמת כבוד התורה ומחמת אימת השופט כל הארץ, שצונו לשפוט במשפטי התורה. זה אינו עולה על דעתם כלל, ומבזים משפטי התורה והנביא אמר אם אב אני איה כבודי, ואם אדונים אני איה מוראי

(כה) אמת בקש אמת ואין ושוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות, והנה אנו רואין ממש כעין דבר בתינוקות, לשוא הכיתי את בניכם, על עסקי שוא, ובעו"ה אין זה נחשב אצלם לעבירה כלל לדבר שקר, ונתפרץ הדבר עד שרגילין להוציא שבועה מפיהם, על כל דבר ודבר, ואפי' על עסקי שוא

(כו) השלום הלא שנאת חנם היא שהיתה בעוכרנו, להחריב הבית בייא בייא דין דאחריב לבית, ועדין מרקד בינינו ובעו"ה בעון זה ג"כ בנים מתים כשהם קטנים, וכשארז"ל תניא אמר ר' נחמיה בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים ופירש"י אהבתו ניטלת ממנו, היינו נמי במדה, ונחזי אנן במדת הדין המתוחה בעוה"ר, יכולין להבין העבירות שבידינו, וזה אמרתי פירוש הפסוק תיסרך רעתך שהרעה הבאה היא מיסרת על העון. שע"י העונש ראוי לפשפש במעשיו ולהבין על איזה עון נענש

(כז) ובראותי הצער הגדול שבקהלתנו במיתת הילדים ר"ל, אמרתי אולי בזכות התוכחה, ירחם ה' על עניי הצאן וסמוכים שלי מדברי רז"ל שדרשו על פסוק היו שריה כאילים לא מצאו מרעה, מה אילים ראשו של זה בצד זנבו של זה, כך גדולי ישראל רואים דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, והנה סיפא דקרא אינו מדוקדק מהו לא מצאו מרעה, ובמס' שבת ארז"ל בזמן שצדיקים בדור נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור, מאי קרא אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים ואמרינן גדיים ממושכנין על הרועים, והנה אם שריה כאילים, והם אינם ראוים לאתפוסי אדרא, אזלא מצאו מרעה, לקיים ורעי את גדיותיך ואז הגדיים ממושכנין, ומתים ח"ו קטני ישראל

(כח) והנה ראוי לשרים ושופטים להוכיח בשבט פיהם, ואז הם נפטרים מערבות, ואינם חייבין לאתפוסי אדרא ואז אין הגדיים צריכין להתמשכן עבורם

ובעוה"ר בעיר הזאת נתקיים, אוי לי אם אומר, ואוי לי אם לא אומר, שאם לא אומר, עובר אני על מצות עשה דאורייתא הוכח תוכיח, ואם אומר מגרע גרע שעקר תוכחתי על שנאת חנם, וע"י הדרוש מתעורר שנאת חנם ביותר ונאמן עלי הדין שמה שאמרתי אתמול בתוכחתי על הפרעצלעך שאוכלין בלי נט"י, ואמרתי גם קצת מהלומדים מקילין לא היה כונתי לקנטור רק לתקן הפרצה, ושלא יקילו ראשם עוד, והלא לא פרטתי שום אדם ועכשיו שמעתי מאחרי הפרגוד, שגם ע"ז פקחו עיניהם