דרושי הצל"ח סט

תקובל להעם, ודברים היוצאי' מעומק הלב נכנסים בלב, וזה פי' דברי חז"ל במס' ערכין אמר ר"ט תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח אר"א תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, ומר אמר חדא וכו', לפי שאין מי שיודע לקבל תוכחה, אין מי שיודע להוכיח, שאחרי שהוא עצמו אינו מקבל תוכחתו, אין הדברים יוצאים מן הלב, משא"כ בימים הקדושים לב המוכיח ולב העם נשבר, ולכן הזמן גורם להוכיח

(ז) ועוד שסגולת הימים כי רבה היא, שהקב"ה נמצא אפילו ליחיד, וכמו שדרשו רז"ל בפ"ק דר"ה ובמס' יבמות ס"פ החולץ, דרמו קראי אהדדי כתיב כה' אלקינו בכל קראנו אליו וכתיב דרשו ה' בהמצאו, ואמרו כאן ביחיד כאן בציבור, וליחיד אימת א"ר נחמן אמר רבה ב"א אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ

(ח) והנה כאן פירשו ב' בהמצאו, משמש על הזמן בזמן המצאו, ולכן רמי קראי אבל בירושלמי פרק אין עומדין פירשו ב' בהמצאו משמש על המקום במקום המצאו וז"ל שם ר' ירמיה אומר דרשו ה' בהמצאו, היכן הוא מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואפשר להרכיב ב' הפירושים שגם הירושלמי מחלק בין יחיד לצבור, אלא שסתם ציבור מתפללים בבה"כ מקום קדוש, לאפוקי העושים מנין בבתיהם שמפסידים קדושת המקום, ולכן קאמר הירושלמי על מקרא זה בהמצאו, שמשמע שיש זמן קבוע למציאתו, וקאמר הירושלמי והיכן הוא מצוי תמיד בבה"כ, ששם מתפללים הצבור ולרבים קרוב ה' בכל קראנו אליו

(ט) והנה מה שפירש הירושלמי היכן הוא מצוי בבה"כ, דרשו ג"כ רז"ל בפ"ק דברכות, מנין שהקב"ה מצוי בבה"כ שנאמר אלקים נצב בעדת אל, ומזה הטעם אמר רבי יוחנן דהיינו דאהני דאיכא סבי בבבל אף דכתיב למען ירבו ימיכם על האדמה, משום דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, שטעם אריכת הימים בארץ ישראל, משום שידוע שהסטרא אחרא נקראת מות, והקב"ה הוא מקור החיים כמ"ש כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור, ולכן בא"י ששם משכן השכינה, וא"י לא ניתן תחת שרי מעלה, כי אם ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, ולכן שם זוכין לאריכת ימים, וכן בחו"ל בבתי כנסיות ששם הקב"ה מצוי

(י) והנה מי שאינו מתפלל בבה"כ מפסיד, גם בשעת מיתתו. כי מיכאל כה"ג מקריב נשמות של צדיקים למעלה, וזה הפירוש ואשי ישראל ותפלתם באהבה תקבל ברצון, שיש מפרשים ואשי ישראל חוזר למעלה, והשב את העבודה ואשי ישראל, שהרי בזה"ז אין אישים ולא ניחוחים, וי"א שאשי ישראל חוזר למטה, ואשי ישראל ותפלתם, שגם עתה יש אשי ישראל, והם נשמות הצדיקים שמקריב מיכאל כה"ג, ואמרתי שלכך דבוק אשי ישראל ותפלתם שאם מתקבלת תפלתם דהיינו שהתפללו בבה"כ, שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ, אז גם אשי ישראל מתקבלים, אבל מי שלא התפלל בבה"כ אין תפלתו מתקבלת, וגם אינו עולה אשה לה' אחרי מותו, והטעם נלענ"ד שהרי כל חו"ל מלא קליפות, ואיך תעלה נשמתו למעלה, והרי יש לה אורבים בדרך, אלא שהנשמה כבר רגילה בכל יום דרך הילוכה לבה"כ, וכבר כל ימי חייה קידשה הדרך הזה בהילוך של מצוה, ודרך הזה אחר מותה באה לבית הכנסת, ושם שער השמים לעלות למעלה, , ואז מתקבלת לקרבן אשה לה', ע"י מיכאל כה"ג, ואז מתחלה גם שחיטתה אינה ע"י הס"מ דסכין פגום שהרי תפסל מקרבן, אבל מי שאינו בא בשום פעם לבה"כ, גם אחרי מותו נעו מעגלות הקדושה בפני נשמתו, והקליפות טורפות אותה. וגם מתחלה זביחתה ע"י הס"מ דסכין פגום ולכלבא איתמסר, וזה כיון דוד הע"ה הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי, שזה תלוי בזה שאם תמות נפשו ע"י חרב של מלאך המות, שהוא בסכין פגום, ממילא שוב נפסלה מלהיות קרבן לה', ולכלבא איתמסר

(יא) ובזה נלע"ד טעם למה שאמרו חז"ל, יחיו מתיך נבלתי יקומון, יחיו מתיך אלו מתים שבא"י, נבלתי יקומון אלו מתים שבחו"ל, ויי ט נקראו אלו נבלות משום שמיתתן ע"י הסם בסכין פגום

ובזה כבר אמרתי פעם א', פירוש הפסוק עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל, לא הבאת לי שה עולתיך וזבחיך לא כבדתני, כי ישראל נבראו להודות לשמו יתברך, ולא אותי קראת יעקב, שהרי יגעת בי ישראל, שיגיעה ועמל נחשב לך הילוכך לבה"כ, לא הבאת לי שה עולתיך, שהתפילה היא במקום שה התמיד, לא הבאת לי למקומי, כי אם הנחתן בביתך. וזבחיך כאשר יגיעו זבחיך דהיינו שעת מיתה, לא כבדתני תהא זביחתו ע"י הסם בסכין פגום, ולא יעלה לריח ניחוח לכבוד שמו כנשמת הצדיקים

(יב) ואמרו בגמ' אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח, ומתפלל עם הציבור, מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבניי מבין הישמעאלים, אכן מי שתורתו אומנתו א"צ לבטל מלמודו לבוא לבה"כ, וכן מי שיש לו בית מדרשו קבוע בביתו, באופן שלומד שם כל היום, ואינו מבטל ואינו מדבר שם דברי הבאי, ע"ז נאמר בגמ' דר' אמי ורבי אסי הוו מצלי ביני עמודי, אבל צריך להיות קבוע תורתו שם בלי ביטול, ובזה אמרתי כונת דברי רז"ל הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שהנה כבר אמרתי שהקב"ה מצוי בבה"כ, ומי שאינו הולך לבה"כ הוא עוזב את הקב"ה, וזה מאריך הגלות לו ובשביל תלת מלין התעכבו ישראל בגלותא וחד מהם דמהדרי אנפיהו משכינה, ופירוש הדבר שהרי המתפלל בבה"כ עם הציבור כאלו פדאו לקב"ה ולבניו מגלות, א"כ מי שאינו הולך לבה"כ הוא מהדר אפי' משכינתא, , והוא אינו פודהו לקב"ה ולבניו ומאריך הגלות

(יג) והנה כבר אמרתי שכל אדם חייב לבוא לבה"כ להתפלל ובאם לאו נקרא שכן רע, כי אם מי שתורתו אומנתו, וזה פי' דברי רז"ל, הלואי אותי עזבו שלא היו באים לבה"כ, ואז בודאי תורתי שמרו, שהי' צריך להיו' תורתן אומנתן, ויתפללו בבית מדרשם

(יד) והנה המתפלל בבה"כ מראה בעצמו שיש בלבו אהבת השכינה ונכסף לבית אמו, אבל זה שאינו בא לבה"כ נקרא בן כסיל תוגת אמו, והוא מהדר אפי' משכינתא והשכינה מהדרת פנים ממנו ומתרחקת, ולכן אין תפלתו נשמעת, , ובזה אמרתי פי' הפסוק בישעיה, כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם, מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה, הקצור קצרה ידי מפדות, ואם אין בי כח להציל, ובמס' ברכות דרשו מהאי קרא, כיון שבא הקב"ה לבה"כ ולא מצא שם עשרה, מיד הוא כועס, שנא' מדוע באתי ואין איש וכו'

(טו) והנה לפי דרש זה צריך עיון, איך יתקשרו הדברים למה שלמעלה, איזה ספר כריתות וגו', ונראה כי הלוא באמת אנחנו פשענו ומרינו ומפני חטאינו גלינו מארצנו, ולמעננו גלתה שכינה עמנו להגין עלינו שלא נשתקע בין הישמעאלים להיות לנו לעץ חיים להחזיק בה וגם להיות לנו למשכון ולבטחון, שעמה נצא מהגלות שלא נתייאש מהגאולה, והן ברבות זמן רב הזה. אלף תרצ"ב שנים בגלות החל הזה, וכלו כל הקיצין עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, מצאו המינים מקום לומר כי ח"ו אבדה לנצח תקותנו, והנה אנחנו רואים שבכל אריכת הזמן הזה, ידו נטויה עלינו, ולא עמנו כלה כחטאותינו, ואנחנו קיימים בגלותינו ומהפלא הגדול איך שה אחת רועה בין כמה זאבים, ובפרט בדורנו הזה, בהא נחתי ובהא סלקי לעקור שרשינו, והקב"ה מצילנו מידם. ונותן רחמים בעיני המלכים לרחם עלינו ולגעור במשטיננו

(טז) ובזה גדלה התמיה שיש כאן שני הפכים בנושא אחד, אהבה ושנאה יחדיו, וממ"נ אם הקב"ה אוהב אותנו, ורחמיו עלינו כרחמי האב, למה לא יגאל אותנו לגמרי מהגלות, לחסות בצלו בארץ הקדושה, ארץ אשר ה' דורש אותה, וכאב את בן ירצה, ואם ח"ו שונא אותנו עבור עוצם חטאתינו ומריינו, ולכך עזב אותנו והיה